הבלוג של סטרומזה

stromz

34, כותבת. אוהבת. חושבת. לאו דווקא בסדר הזה.

עדכונים:

פוסטים: 26

החל מספטמבר 2012

19/10/2012

לדמוע כשאת מדברת על סבתא שלך. לדמוע כשאחיין אחד קורא לך סיווני והשני צוחק ומשתולל כשהוא רואה אותך. לשמוח כשיש מבצעים בסופר, לקנות מוצרים של “המותג”, להימשך לבחורים קרחים, כי גם ככה כולם בסוף יהיו כאלה. להבין כמה פעמים ביום את צריכה לבחור איך להגיב ואיך להתמודד. לבחור תמיד בבחירה החיובית יותר. לרצות לבוא להורים כמה שיותר. לרצות שהמשפחה תהיה הרבה ביחד.

להגיד שאין לך בעיה עם הגיל שלך אבל להזכיר אותו בכל הזדמנות שיש לך. להבין שכבר לעולם לא תהיי גבוהה. לצחוק כשצוחקים לך על הגובה. לצחוק מהחיים. להירשם לסדנת צחוק ולא לפחד לצחוק כמו מטורפת. לפחד להשתגע. לפחד מאלצהיימר. לפחד מסרטן. לפחד מהסוף של האנשים הקרובים לליבך. לרצות אהבה. לפחד מהאהבה ועדיין להמשיך לרצות אהבה.

להיות קצת מאוכזבת (עמוק בלב) שאת לא מי שחשבת שתהיי בגיל שלושים, אבל עדיין להיות שמחה על המקום שאת נמצאת בו. לעשות תואר עם חברים שצעירים ממך ב-5 שנים, להיות מתוסכלת כשהם לא מקשיבים לך ולחייך לעצמך שהם עושים בדיוק את הטעויות שאת פעם עשית. לשמוח כשהם באים שוב לשמוע בעצתך, להיעזר בהקשבתך, לבכות על כתפך. להיות עם טאקט- אפילו כשבוער לך להגיד משהו חסר טאקט. להיות כנה. לדעת מתי לקחת צעד לאחור. להיות פחות ספונטנית ויותר מתוכננת. להבין שכבר לא תהיי מליונרית. להבין שאת כבר בת שלושים.

ליהנות מבישול. ליהנות מחברים. ליהנות מהדברים הקטנים. להבין שאת בת מזל על כל כך הרבה דברים ולהעריך, כל הזמן להעריך- את עצמך, את החברים, את המשפחה, את הדרך שעברת, את החיים. להתחיל ללכת לחדר כושר, לראשונה בחייך.

להיות בת 30 זה כשהפלאפון הופך עבורך לכאב ראש. כשהעבר פחות רודף אותך ויותר הולך לצידך. כשכל שיר מזכיר לך תקופה, או אדם, או רגע. זה להודות בטעויות של עצמך, אך להעמיד במקום גם אחרים על טעויותיהם. להגיד בדיוק את מה שיש לך אבל רק אחרי שנשמת, נרגעת וחשבת על זה. להבין שהדעה שלך היא לא תמיד הנכונה. להתעצבן כשאת לא צודקת. להיות עקשנית, לדעת שאת עקשנית, לרצות להשתנות, ולהמשיך להיות עקשנית. לעשות את הדברים שאת באמת רוצה ולא את אלה שאת חייבת. ללכת יותר עם הערכים והעקרונות שלך ופחות עם החרמנוּת והרצונות של הרגע. להחליט שאת אוכלת רק שני וופלים עם הקפה ולאכול רק שני וופלים עם הקפה.

לגלות שיש גם צבע אפור, ואפילו ורוד. לא רק שחור ולבן. לכבד אנשים מבוגרים. להגיד הרבה פעמים “הדור של היום” ו”בתקופתי”. להעריך את המרצים שלך ולא להעריץ אותם. לדאוג להגיד להם תודה כשזה מגיע להם ולכעוס כשהם מדברים בזלזול לסטודנטים, כי התואר “דוקטור” עדיין לא נותן לגיטימציה לזה. לשמוח לשמוע את המשפט “את נראית צעירה לגילך”, אפילו שזה משפט שאומרים רק לזקנים. לסלוח על דברים בלתי נסלחים. לרצות לעזור לאחרים. לחבק אותם, גם אם לא פיזית. להתעייף לפעמים מהניסיון לעזור לאחרים. לרצות רגע של שקט. ללמוד מהטעויות ומכאבי הלב של עצמך ושל חברים. לעשות לכל דבר רשימה. לשים פנקס ועט ליד המיטה. ללכת לחתונות ובריתות של כל החברות, לשמוח בשבילן ולקוות שבאמת ‘בקרוב אצלך’. (פחות החתונה, בעיקר האהבה). להסתכל יותר על העיניים של הבחורים ופחות על השרירים שלהם. לחשוב שתצליחי לשנות את העולם (או לפחות את הבחור ההוא שלא רוצה קשר רציני) אפילו שאת יודעת שזה לא באמת יקרה.

לפחד שהחיים פשוט יחלפו על פנייך ולעשות הכל כדי שזה לא יקרה. לרצות להיות שונה ומיוחדת ולגלות כל יום איך את יותר ויותר דומה להורים שלך. להגיד כשאת כועסת ולא להסתפק בפרצופים מרומזים או בשתיקה רועמת. לחלום חלומות ולהאמין שבאמת תוכלי להגשים אותם. להאמין שסיפור האהבה שאת מחכה לו יגיע ויהיה שווה את ההמתנה הארוכה, גם אם לא יהיה לו סוס לבן. לחכות לו בסבלנות ולא להתפשר.

לכתוב טורים חושפניים ואישיים ולהרגיש שלמה עם החשיפה והביקורת. לאהוב את החיים ולנסות להביא משהו טוב לעולם הזה, גם אם באופן מצומצם ומקומי. להרגיש שלא עשית מספיק דברים מטורפים ומגניבים. להתרגש כשאת מקבלת מאנשים אהבה.

מתנות של החיים

לשמוח על מה שיש לך בחיים,
אבל עדיין לרצות עוד מלא דברים.
לאחל לעצמך פשוט להיות מאושרת.

לכתוב על עצמך טור בגיל 30, להסתכל עליו שנה אחרי ולהיות גאה בעצמך.

עוד מהבלוג של סטרומזה

תצוגה מקדימה

הגברים שגרמו לי לבכות מרוב צחוק

לרכישת כרטיסים למופע הקרוב לחצו כאן... כסא בר, בקבוק מים, וילון אדום ומיקרופון. זה כל מה שיש על הבמה. מפחיד. אני בלחץ בשבילם. הלוואי שיהיה מצחיק. אני לא אוהבת סטנד אפ. אני מאוד אוהבת...

תצוגה מקדימה

הלילה בו התאהבתי במצפה רמון

בדרך למצפה רמון, כשהבניינים הגבוהים והכבישים הפקוקים מתחלפים בהרים בהירים וכביש ריק, דיברנו על מירוץ החיים, על השיגרה ועל עבודות ששוחקות את הנפש ולפעמים נשארים בהן בכל זאת. כשהגענו למצפה נזכרתי שיש גם חיים אחרים. את...

תצוגה מקדימה

רווקה זקנה

קוראים לי סיוון סטרומזה ואני רווקה בת 30, כמעט 31. למה רווקה? כי ככה יצא. כי ככה זרמו החיים, הגורל, "המצב", הנסיבות. לא, אין אצלי משהו "לא בסדר", הכל מתפקד (חוץ מהבלקברי). לא, אני ממש לא דוגמנית, אני מטר וחצי ויש לי חזה קטן, אבל אני...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה