הבלוג של סטרומזה

stromz

34, כותבת. אוהבת. חושבת. לאו דווקא בסדר הזה.

עדכונים:

פוסטים: 26

החל מספטמבר 2012

בדרך למצפה רמון, כשהבניינים הגבוהים והכבישים הפקוקים מתחלפים בהרים בהירים וכביש ריק, דיברנו על מירוץ החיים, על השיגרה ועל עבודות ששוחקות את הנפש ולפעמים נשארים בהן בכל זאת. כשהגענו למצפה נזכרתי שיש גם חיים אחרים.

את השקיעה פספסנו, אז נחתנו מיד אל חיי הלילה של מצפה רמון. כן, מסתבר שיש דבר כזה. שהשקט של המדבר לא יטעה אתכם, יש אנשים במצפה שעוברים מבר לבר עד השעות הקטנות של הלילה.

MIZ4

עצירת התמקמות קצרה במלון סוויטות רמון שבו ישנו, דיבורים על איזה מפנק החדר שלנו עם שתי טלוויזיות, מיטת קינג סייז, אמבטיה, סלון ומטבחון, ויצאנו לקרוע את מצפה.

את הערב התחלנו במסעדת “החבית“, שלכמה רגעים, בתוך המוזיקה ושולחנות העץ הגדולים, שכחתי איפה אני נמצאת. נראה שאביטל, שעומדת מאחורי הבר, כבר מכירה את כולם ומקבלת אותם עם חיוך מאוזן לאוזן.

משם המשכנו לרובע דרכי הבשמים, שם ניתן למצוא גלריות אמנות, חנויות יד שנייה, פאבים ועוד. ה-היי הראשון שלי בערב הזה היה כשנכנסנו ל”אתר בנייה“. כשמו כן הוא, אבל הרבה יותר מזה. חלל מלא ביצירות עץ יפהפיות, חלקן כבר מוכנות ומושלמות וחלקן בדרך להיות כאלה. ריח העץ ממלא את האוויר וכשמתיישבים על אחד מהכסאות בגלריה, בין יצירות העץ המופלאות של ארנון, תֹם ואביטל, כל מה שחסר זה בקבוק יין. או ויסקי, מה שזורם לכם.

ואז תם התחיל לראות נשים בעץ

תֹם ואביטל, אגב, הם חלק בלתי נפרד מהאווירה הנעימה בביקור, והאינטראקציה ביניהם מומלצת לצפייה. אז אם כבר הגעתם לשם, כדאי לשבת איתם, לשמוע סיפורים, לשאול שאלות, לקנות, לצחוק קצת, לשמוע איך תֹם התחיל לראות נשים בעץ, איך הם התחילו לשחק עם קרשים ולשתות בירה – פשוט כי זה מה שהם אוהבים לעשות, ובטח – כמוני – לא תרצו ללכת משם. מרגישים שהם עושים את מה שהם אוהבים, ועדיין הם כל הזמן חושבים מה הצעד הבא.

TOM

יש תחושה שהאנשים במצפה מגשימים חלומות. אולי גם להם שם במדבר יש איזשהו מרדף מתמיד אחרי משהו, אבל לפחות הם עושים את זה עם נוף מדברי מרהיב, אוויר נקי, שקט, פחות הוצאות, ואווירה קסומה. נראה כאילו האפשרויות שפתוחות בפניהם הן רבות. כאילו יש להם דף נקי והם יכולים לצייר עליו מה שהם רוצים, והם עושים את זה מעולה.

מהבנאים המשכנו להדסער, עוד פינה קסומה ברובע של מצפה. את המסעדה-ביתקפה-חנות טבע – בר-גלריה-ושימושים נוספים שיש למקום הזה, הקימו הדס וסער – הוא השף והיא האופה. יש שם שלווה שאי אפשר להסביר במילים. זה הרגיש לי כמו מקום שאפשר להעביר בו שעות לבד או ביחד. בקול רגוע ועיניים שלוות, סער אמר שאם אתה נכון עם עצמך אז חלומות מתגשמים. המקום הזה הוא החלום שלהם, אבל גם הוא, כמו המצפאים הקודמים שפגשנו, עוד לא הגיע לשיא ההגשמה ויש לו עוד תכניות גדולות. הדסער מציעים מפגש בלתי אמצעי עם הנגב, מוצרים תוצרת הנגב, יינות מעולים של יקבי האיזור, גבינות ושמן מתוצרת מקומית ועוד.

הדסער - יינות תוצרת הנגב

אחרי כוס יין באוויר הקריר בחצר של הדסער, עברנו למועדון הג’אז של מצפה, שהיה מלא עד אפס מקום באנשים מגיל 16 עד 60, לפחות. מקומיים, תיירים, מטיילים משביל ישראל ועוד מכל הסוגים והמינים. במקום יש במה פתוחה, ערב ג’אם, בו מי שרוצה עולה להופיע. נראה שרוב המופיעים הם קבועים ומוכרים כבר במקום, וחלקם אפילו מאוד מוצלחים.

בסיום ההופעה עברנו לפאב הברך, חשוב לציין שעברנו את חצות הלילה כבר בשלב הזה, והערב עוד לא היה קרוב לסיום. שמתי לב שדגמ”חים וקפוצ’ונים חזק באופנה שם, אבל זה בא ביחד עם חיוכים, נחמדות, פיצוחים ליד האולכוהול, מוזיקה טובה ואנשים שאומרים לך שלום מחוייך, סתם כי הם בדיוק עוברים לידך, אז למי אכפת שקוד הלבוש המקובל הוא: “נוחות”. זה מתאים לאווירה.

פאב הברך

אחרי דרינק נוסף חזרנו למועדון הג’אז, לקראת הג’ימג’ום הבא. אפילו כשעל הבמה התנגן אותו שיר במשך כרבע שעה, הרגשתי שאני יכולה להישאר שם וליהנות עד אור הבוקר מה”גוד וייבז” שהיו שם, אבל העייפות הכריעה אותנו, ורק המקומיים עוד נשארו להמשיך לבלות.

נראה שהם לא מתעייפים האנשים במצפה. הם לא באמת נחים, הם מבלים, הם יוצרים, הם עובדים, הם חולמים, הם מגשימים, הם נעימים, הם עושים ניקוי, הם יוצאים למדבר, הם מוכשרים.

אומנם הגעתי למצפה בשביל חיי הלילה, אבל הבוקר היה השיא מבחינתי. עם מצלמה, פנקס ועט יצאתי לנקודת התצפית שנמצאת בקירבת המלון. לבדי מול כל הנוף שנחשף בפניי, מלמלתי “וואו” בקול. עולם שלם של יופי ואוויר לנשימה פתח לי את הלב. מרחבים של צבעי אדמה בגוונים שונים, ציפורים, שקט, שמש, יופי.

רוח נעימה החלה להרקיד לי את התלתלים, והלב מיד הצטרף לחגיגה. מאחד הבתים דני רובס שר “משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו”, ואני הרגשתי שמשהו מתחיל, גם אם אני לא באמת יודעת מה.

עד סוף הביקור במצפה כבר הספקתי לשאול לגבי חינוך הילדים שם (איכותי), סיכוי למציאת זוגיות (תמצאי מישהו במרכז ואז תבואו יחד), אפשרויות עבודה באיזור (תתחילי להתאמן על עיסות נייר), מזג אוויר (מושלם) ומחירי דירות (1500 ₪ לדירת 3 חדרים! בואו נעבור!).

לפני שהתחלנו את המסע חזרה למרכז קפצנו למאפיית לשה המפנקת ולהדסער, להצטייד ביין ומאפים לשבת, רכשנו ספר שירה של ערן שפי, החלפנו טלפונים, התחבקנו ונפרדנו מכולם, ואני הבטחתי שאחזור. המצפאים בתגובה שאלו “מה, אתם לא נשארים למסיבת צהריים??”. אין רגע דל!

התאהבתי במצפה

כשהיינו ב”אתר בנייה” תם אמר “כשאתה מוכן להקשיב אז דברים קורים”.
הקשבתי למדבר, אני חושבת שהוא קרא לי לבוא שוב.

//סיוון סטרומזה

 

עוד מהבלוג של סטרומזה

תצוגה מקדימה

הגברים שגרמו לי לבכות מרוב צחוק

לרכישת כרטיסים למופע הקרוב לחצו כאן... כסא בר, בקבוק מים, וילון אדום ומיקרופון. זה כל מה שיש על הבמה. מפחיד. אני בלחץ בשבילם. הלוואי שיהיה מצחיק. אני לא אוהבת סטנד אפ. אני מאוד אוהבת...

תצוגה מקדימה

רווקה זקנה

קוראים לי סיוון סטרומזה ואני רווקה בת 30, כמעט 31. למה רווקה? כי ככה יצא. כי ככה זרמו החיים, הגורל, "המצב", הנסיבות. לא, אין אצלי משהו "לא בסדר", הכל מתפקד (חוץ מהבלקברי). לא, אני ממש לא דוגמנית, אני מטר וחצי ויש לי חזה קטן, אבל אני...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

להיות בת 30

לדמוע כשאת מדברת על סבתא שלך. לדמוע כשאחיין אחד קורא לך סיווני והשני צוחק ומשתולל כשהוא רואה אותך. לשמוח כשיש מבצעים בסופר, לקנות מוצרים של "המותג", להימשך לבחורים קרחים, כי גם ככה כולם בסוף יהיו כאלה. להבין כמה פעמים ביום...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה