הבלוג של סטרומזה

stromz

34, כותבת. אוהבת. חושבת. לאו דווקא בסדר הזה.

עדכונים:

פוסטים: 26

החל מספטמבר 2012

“תודה ששחיתם לכאן” רותם בר אור אומר והקהל צוחק. לאורך כל ההופעה נראה שיש לו יכולת כזאת להצחיק אותנו על ידי כמה מילים פשוטות. כשבחוץ תחילתה של סערה, גשם, ברד ושלולית ענקית שמקבלת את פני הבאים לבארבי בתל אביב, בפנים להקת The angelcy מחממת את הקהל ובעיקר את הלב.

איזה דבר מדהים זה מוזיקה. חבורה של אנשים זרים עומדים על במה וגורמים לעשרות האנשים הזרים שמולם להרגיש. לפעמים שמח, לפעמים עצוב, אבל להרגיש.

בר אור מנגן על הגיטרה כאילו הייתה זוגתו לנשף. מכבד אותה, משתולל איתה ורוקד איתה עם כל הגוף ובעיקר עם כל הנשמה. הוא שר ומידי פעם מגניב איזה חיוך שובה לב כזה שבא לי להגיד לכולם “זוזו, הוא שלי!”.

יש לי תחביב כזה כשאני בהופעות, להתאהב בזמר. כל החיוכים שלו תמיד מכוונים היישר אליי, הם מסתכלים לי בעיניים, הם שרים עליי ואליי, הם התאהבו בי ואם לא – אז יתאהבו בי. ממש תיכף, בסוף ההופעה.

הפעם, בנוסף לאהבה לבר אור ה-כה-מוכשר-מצחיק-יפה, התאהבתי גם באורי מרום שלצידו. כה הרבה כלי נגינה בבנאדם אחד. כה הרבה חיוכים וכל תנועה מצחיקה, אפילו בלי שיגיד מילה. הוא עשה קולות רקע והוא שיקשק בכל מיני כלי נגינה שאני לא יודעת את שמם, הוא קפץ לביקור בפינת כלי ההקשה שאודי נאור המגניב השתולל בה ואז ניגן בחליל וקלרינט (כמה אוויר יש לו!!) ואני חושבת שגם הייתה גיטרה. הפסקתי לעקוב.

איזה ריכוז של כישרון על במה אחת. כמה צלילים, כמה קולות, חיוכים, כמה כלי נגינה, כמה וייבים טובים, כמה שמח ונעים, וכמה לא רציתי שההופעה תיגמר ובכל שיר קיוויתי שישירו רק עוד פעם אחת את הפזמון כדי להאריך את האושר הזה.

לפעמים רק כשאני נמצאת בהופעה חיה אני מקשיבה באמת למילים של השירים, מגלה משפטים שלא ידעתי שקיימים בשיר, אפילו ששמעתי אותו כבר עשרות פעמים. “my spirit is turned on” הם שרים, ואני והנפש הדלוקה שלי מחייכות. אני ב”היי” כזה שרק הופעות חיות מוצלחות גורמות לי להרגיש אותו. הם שרים ” the emptiness” ואני מרגישה הכי מלאה בעולם.

רגע לפני סיום, “זה שיר לא גמור עדיין” אומר בר אור וכבר כשהם מתחילים לנגן משהו זז לי בלב, עוד לפני שהמילים מצטרפות לביצוע של “I WORRY” המעולה שלהם. בפזמון השני כבר כל הקהל שר איתם. אם זה לא סימן של שיר מוצלח אז אני לא יודעת מה כן.

איזה כח מדהים יש למוזיקה, להשכיח את כל מה שמסביב, לשמח, לגעת בכל נימי הרגש בגוף, לגרום לידיים ולרגליים לזוז, להקפיץ את השיער מצד לצד, לחייך, לפעמים גם בלי שאדע את כל המילים של השיר.

איזה כיף להם שיש להם את הכח הזה. איזה כיף לי שהייתי שם וקיבלתי ממנו קצת. בא לי שוב!

נ.ב. אורי מרום, תעשה לי שיקשוק!

//סיוון סטרומזה

עוד מהבלוג של סטרומזה

תצוגה מקדימה

הגברים שגרמו לי לבכות מרוב צחוק

לרכישת כרטיסים למופע הקרוב לחצו כאן... כסא בר, בקבוק מים, וילון אדום ומיקרופון. זה כל מה שיש על הבמה. מפחיד. אני בלחץ בשבילם. הלוואי שיהיה מצחיק. אני לא אוהבת סטנד אפ. אני מאוד אוהבת...

תצוגה מקדימה

הלילה בו התאהבתי במצפה רמון

בדרך למצפה רמון, כשהבניינים הגבוהים והכבישים הפקוקים מתחלפים בהרים בהירים וכביש ריק, דיברנו על מירוץ החיים, על השיגרה ועל עבודות ששוחקות את הנפש ולפעמים נשארים בהן בכל זאת. כשהגענו למצפה נזכרתי שיש גם חיים אחרים. את...

תצוגה מקדימה

רווקה זקנה

קוראים לי סיוון סטרומזה ואני רווקה בת 30, כמעט 31. למה רווקה? כי ככה יצא. כי ככה זרמו החיים, הגורל, "המצב", הנסיבות. לא, אין אצלי משהו "לא בסדר", הכל מתפקד (חוץ מהבלקברי). לא, אני ממש לא דוגמנית, אני מטר וחצי ויש לי חזה קטן, אבל אני...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה