הבלוג של סטרומזה

stromz

34, כותבת. אוהבת. חושבת. לאו דווקא בסדר הזה.

עדכונים:

פוסטים: 26

החל מספטמבר 2012

בזכות חבר טוב שהבין כמה אני זקוקה לניקוי ראש, הזדמן לי להתארח השבוע בצימר “בית וקיט” בקיבוץ לוחמי הגטאות. התאבזרתי בחברה טובה ויצאנו למסע צפונה. בפנטזיה שלי המילה “צימר” כוללת בקבוק יין, פרחים מפוזרים בחדר, אור עמום וג’קוזי במרכז. בפועל, גיליתי שלפעמים הפשטות מספיקה, כשהיא באה בליווי של המרכיבים הנכונים.

קבלת פנים

החדר היה מסודר ומבריק, עד כדי כך שתהינו אם אנחנו הראשונות להתארח בו (התשובה הייתה שלילית). בקבלת הפנים הסבירו לנו שבלוחמי הגטאות רוצים לשמור על הפשטות. לתת אווירה של חזרה למקורות ולארח קצת אחרת, מהלב. לזכותם יאמר שמרגישים את הרצון הזה בכל פריט בחדר.

בפינת האוכל בחדר המתינה לנו “ארוחת ארבע”, צלחת עם כיכר לחם, ריבה וחמאה. הכנו לנו קפה (עם החלב שדאגו שיהיה לנו במקרר), ובין ביס לביס קמנו להסתובב בחדר ולבדוק כל דבר שמונח בו. התרשמנו מהמיטה הזוגית העצומה (קינג סייז) וישבנו במרפסת לנשום את האוויר הקר והנקי של הצפון. על הקיר הייתה תלויה תמונה גדולה מתקופה ישנה, שבהמשך למדנו שהיא לקוחה מהארכיון הקיבוצי. לצד המיטה הונח ספר על תולדות קיבוץ לוחמי הגטאות, שכלל סיפורים ותמונות. המקלחת הייתה “רגילה”. ללא ג’קוזי ואפילו ללא אמבטיה, והאמת, זה לא ממש הפריע. העיקר שהיא הייתה נקייה והכילה כמעט את כל הדברים ההכרחיים (מגבות, סבונים, שמפו, מים חמים וזרם חזק). הדבר היחיד שהייתי מוסיפה זה תנור חימום קטן בחלל המקלחת, כיוון שהקור הצפוני של דצמבר חודר גם דרך החלון הסגור.

מידת מלך

לפני ארוחת הערב סיירנו בקיבוץ, ביקרנו בגלריה של קובי סיבוני, בוגר “בצלאל” שמציג יצירות מרתקות שהוא מכין מחוטי ברזל וחלקי פלסטיק. המשכנו לגלריה של משה קופפרמן ז”ל, שמציגה תערוכה אורחת, וכמובן את ציוריו ואת חדר העבודה שלו שנותר כפי שהיה בחייו, עם כלי הציור, הבגדים ושקית של עוגיות עבאדי.

את הערב בילינו במסעדת “בנחלה” בנהריה. כבר כשחנינו את הרכב התחלנו להתרגש ולהרגיש את האווירה.. המקום נראה מבחוץ כמו גן אירועים, שטח ענק של דשא, עם פינות ישיבה רומנטיות כמו בסרטים וצי של בינבות לילדים. מהקור של החוץ נכנסנו למסעדה החמימה, ולא רק בזכות המזגן. זיו פרידמן, אחד הבעלים, קיבל את פנינו בחיוך רחב והסברים על המסעדה, המשפחה והיינות המומלצים. לאורך הערב פירפרו סביבנו שני מלצרים שדאגו שלא נישאר רעבים ותמיד נהיה מרוצים, ואכן היינו. ואפילו מאוד. הילד החמוד שהיה איתנו בשולחן (שלא אוהב שקוראים לו חמוד, אבל אין ברירה) קיבל בזמן ההמתנה לאוכל עפרונות צבעוניים ודפים, ובהמשך זכה לארוחת ילדים שכללה שניצלונים וצ’יפס. לנו, הגדולים, מיד כשהתיישבנו הונחו על השולחן לחמניות חמות ועיגולי חמאה. בהמשך נהנינו ממרק כרובית עם פקאנים, שבאופן מפתיע היה מעולה. אחריו חיסלנו רול של פיתה דרוזית במילוי בשר טלה וצנוברים, עם טחינה מעל, לצידו של פטה כבד עם קונפיטורת עגבניות שרי. ידעתי שזו רק ההתחלה, אבל פשוט לא יכולתי להניח את הסכו”ם ולהפסיק לאכול.

מרק כרובית מפתיע

פיתה דרוזית ופטה כבד

לאחר שתי מנות דגים שדילגתי עליהן (אבל שאר הסובבים שאהבו דגים לא הפסיקו להתלהב), הגיעה המנה האהובה עליי, סינטה. הסינטה הגיעה לצידו של ריזוטו, אך כשמניחים לי בשר על הצלחת אני נותנת לו את הכבוד הראוי ומתרכזת רק בו. לא לקחתי זמנים, אבל אני מאמינה שתוך 4 דקות גג הסינטה הכל כך טעימה ועשויה בדיוק במידה הנכונה, בתוספת פלפל שחור שפיזרתי עליה, נעלמה לי מהצלחת. בשלב הזה, לאחר שתי כוסות יין אדום (שאשקר אם אגיד שאני זוכרת מה זיו סיפר לנו על היינות האלה) והרבה אוכל בבטן, הגיע שלב הקינוחים.

ראשון היה קרם ברולה, אחריו קינוח נמס בפה שהכיל חלבה ודברים נוספים שלא זיהיתי, ואחריהם שלגון תות עם סוכריות קופצות למעלה (הלהיט החדש!). את הארוחה סגרנו עם אספרסו כפול, בטן מלאה בדיוק במידה הנכונה, וחיוך גדול. בשולחן שהורכב מצמחוניים, טבעונית, אוהבי בשר וילד אחד- כולם יצאו שבעים והתלהבו מהמראה והטעם של המנות שהוגשו לשולחן.

בחזרה בקיבוץ נהנינו מחדר חמים, מקלחת מפנקת וטלוויזיה עם ערוצי הוט, וקמנו לבוקר של שמש מלטפת ואוויר קריר. בחדר האוכל חיכתה לנו ארוחה עם שלל סלטים, קפה, שוקו, תה, עוגיות וכל טוב. שולחן צבעוני שמהווה חגיגה לעיניים עוד לפני שהפה מתחיל לטעום.

חגיגת בוקר

עם סיום הארוחה, יצאנו בילווי מדריכה (דרך הקיבוץ) לטיול בוקר יום שישי בעכו. הים, הסיפורים, בית הכנסת, הקפה, הגבינות, השוק, האוויר והאווירה הנעימו לנו את הבוהוריים . עצרנו לסחלב ולקפה טורקי עם עוגיית קצח (זה מוזר בדיוק כמו שזה נשמע), התרשמנו מהתור הארוך לחומוס סעיד שלא זכינו לטעום ממנו, וספגנו את הריחות והמראות של נמל העיר בכלל ושל השוק בפרט.

ממתקים בשוק

עוגיית קצח

סיימנו את החופשה הקצרה עייפים אך מרוצים.
לפעמים לא צריך לטוס רחוק ולהוציא אלפי שקלים כדי לנשום אוויר וליהנות מחוויות ונופים חדשים. כמו בצימר של לוחמי הגטאות, לפעמים גם בחיים, הפשטות היא כל מה שצריך.

עוד מהבלוג של סטרומזה

תצוגה מקדימה

הגברים שגרמו לי לבכות מרוב צחוק

לרכישת כרטיסים למופע הקרוב לחצו כאן... כסא בר, בקבוק מים, וילון אדום ומיקרופון. זה כל מה שיש על הבמה. מפחיד. אני בלחץ בשבילם. הלוואי שיהיה מצחיק. אני לא אוהבת סטנד אפ. אני מאוד אוהבת...

תצוגה מקדימה

הלילה בו התאהבתי במצפה רמון

בדרך למצפה רמון, כשהבניינים הגבוהים והכבישים הפקוקים מתחלפים בהרים בהירים וכביש ריק, דיברנו על מירוץ החיים, על השיגרה ועל עבודות ששוחקות את הנפש ולפעמים נשארים בהן בכל זאת. כשהגענו למצפה נזכרתי שיש גם חיים אחרים. את...

תצוגה מקדימה

רווקה זקנה

קוראים לי סיוון סטרומזה ואני רווקה בת 30, כמעט 31. למה רווקה? כי ככה יצא. כי ככה זרמו החיים, הגורל, "המצב", הנסיבות. לא, אין אצלי משהו "לא בסדר", הכל מתפקד (חוץ מהבלקברי). לא, אני ממש לא דוגמנית, אני מטר וחצי ויש לי חזה קטן, אבל אני...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה