הבלוג של מלכה אשר

להיצמד לאור

אשה בכל מובן המילה, מה שאומר אינסוף פנים, צורות, צבעים, בת 43, חוגגת את החיים, אמא לארבעת ילדי המדהימים, בעלת מכון מחקר aware - מחקר אתנוגרפי - פסיכולוגי - שיווקי, המתמחה בהבאת תובנות מהרובד הלא מילולי. בחיפוש מתמיד מהיום שאני... +עוד

אשה בכל מובן המילה, מה שאומר אינסוף פנים, צורות, צבעים, בת 43, חוגגת את החיים, אמא לארבעת ילדי המדהימים, בעלת מכון מחקר aware - מחקר אתנוגרפי - פסיכולוגי - שיווקי, המתמחה בהבאת תובנות מהרובד הלא מילולי. בחיפוש מתמיד מהיום שאני זוכרת את עצמי, חוקרת מלידה של משמעות הקיום, רוצה לשתף אתכם באני מאמין שלי: 'להיצמד לאור' - להסכים שיהיה פשוט טוב. נתחכה כאן שבוע לאחר שבוע על הביטוי של 'להיצמד לאור' בחיי היומיום שלנו. על האפשרות לייצר לעצמנו חיים פשוטים וטובים כאן ועכשיו ועל העובדה כי לייצר חיים טובים זו מחוייבות ולא שאיפה בלבד. להיצמד לאור היא תורה של מעשים אשר משפרים את רמת הערנות שלנו. התורה חושפת בפנינו את הדברים המנהלים אותנו מבלי שאנו שמים לב, ומאפשרת לנו לראות את התמונה הרחבה ולהתנהל מתוך ערנות. חיוך גדול לכל מי שהגיע לכאן והמון טוב!

עדכונים:

פוסטים: 51

החל מספטמבר 2010

חוויות ילדותנו הוציאו מאיתנו התנהגויות מסויימות. כאשר התנהגויות אלה חזרו ונשנו הן גיבשו את זהותנו, את אישיותנו. התחלנו להאמין שזה מי שאנחנו. מכאן המשכנו לבצע מעשים המחזקים את ‘מי שחשבנו שאנחנו’. ככל שאנו מבצעים מעשים התומכים באישיות שגיבשנו – הסביבה מפתחת ציפיות מאיתנו להתנהג ע”פ אישיות זו ובכך מחזקת אותה עוד יותר.

18/12/2010

השבוע אני כותבת לכם מבית קפה קטן שנמצא בתוך השוק האורגני במתחם ‘התחנה’ בתל אביב.

אני בבגדים קלים משיעור ריקוד (תנועה אינטואיטיבית), יושבת עם קומץ ערמונים חמים מגולגלים בנייר עיתון, כוס קפה שחור, הלפטופ לפני. זה אני, אתם, שמש מחממת וכל העוברים ושבים.

מה זה חופש בשבילך?

חופש – עבורי זו תחושת שמחה מאד גדולה הממלאת את הלב.

כמובן שאנחנו לא מדברים על ‘לצאת לחופש’ וגם לא על פסקי זמן חופשיים במהלך היומיום (אותם אני מכנה עצירות).

החופש שלי פה בבית הקפה הקסום הזה, הוא לשבת ולאכול ערמונים שנקנו מדוכן ליד, החופש שלי לשבת עם עצמי לבד בבית קפה, בבגדים משיעור הריקוד. החופש מ’מה חושבים עלי’ ומ’איך זה נראה’, החופש מ’מה מקובל’, ו’מה מתאים’.

החופש מהאגו

מונע חופש עצום הוא האגו. האגו הוא האישיות המולבשת על המהות הפנימית.

אסביר זאת באמצעות השרטוט הבא:

המהות הפנימית היא ניצוץ הנשמה עמה נולדנו, היא מי שאנחנו. עם השנים, חוויות שעברנו הרחיקו אותנו אט אט ממהותנו הפנימית, החוויות הללו גיבשו את אישיותנו. האישיות גובשה מתוך חוויות ועל כן גם ניתנת לשינוי ע”י חוויות. מכיוון שהתרחקנו ממהותנו הפנימית, שכחנו מי היא, ואט אט גיבשנו לנו זהות/אישיות אשר נדמה לנו שהיא מי שאנחנו. לעיתים החיים ע”פ אישיותנו מונעים מאיתנו את החופש הפנימי שלנו. כדי להיות בחופש נדרשת עבודת היזכרות במהותנו הפנימית.

פעמים רבות נדמה לנו שהאישיות שלנו היא מי שאנחנו, אולם לא כך הדבר. אישיות יכולה להתחלף ולהשתנות ואילו המהות הפנימית שלנו היא מי שאנחנו באמת, היא ניצוץ הנשמה.

האישיות נבנתה מתוך חוויות חיינו, עם המהות הפנימית שלנו – נולדנו. המהות חופשייה, האישיות נוצרה במפגש עם הסביבה ולכן היא תמיד בהתניה לעולם החיצון.

האישיות מגבילה את מהותנו הפנימית. איך היא עושה זאת? בדרכים רבות ומתוחכמות.

מי אני באמת?

חוויות ילדותנו הוציאו מאיתנו התנהגויות מסויימות. כאשר התנהגויות אלה חזרו ונשנו הן גיבשו את זהותנו, את אישיותנו. התחלנו להאמין שזה מי שאנחנו. מכאן המשכנו לבצע מעשים המחזקים את ‘מי שחשבנו שאנחנו’. ככל שאנו מבצעים מעשים התומכים באישיות שגיבשנו – הסביבה מפתחת ציפיות מאיתנו להתנהג ע”פ אישיות זו ובכך מחזקת אותה עוד יותר.

לדוגמא, ילד שגדל במשפחה מרובת ילדים, חונך לעזור לאחיו ולהוריו מגיל צעיר מאד. עזרה לאחר היא דבר מבורך מאד, אולם כאשר מגיל צעיר הילד מחונך לכך, יכול להיווצר מצב שהוא פשוט ‘מתוכנת’ להיות קשוב לצרכי האחר ולתת להם מענה. אט אט הילד מגבש לעצמו אישיות שהוא ‘עוזר לזולת’. הסביבה קולטת את המסר ממנו ומתחילה לפתח ציפיות לעזרה מצידו, כך נוצר מצב שגם מחוץ לביתו הוא ממשיך לקבל מסרים של ציפייה לעזרה. הוא הופך לבוגר אשר דואג למלא את צרכי סביבתו מתוך תפיסה שהוא ‘עוזר לזולת’. הוא אינו מודע כי הדבר אינו בבחירתו, כי הדבר הוא הרגל אשר מונע ממנו להיות קשוב לצרכיו. אשר מונע ממנו להיות בחופש עם סביבתו. מונע ממנו את החופש להגיד: ‘לא’. לא אני לא יכול לעזור, לא אני לא רוצה לעשות כך וכך. אינני מנסה לקדם כאן אגואיסטיות או למנוע עזרה הדדית. אני בהחלט חושבת שנתינה היא אחד הדברים הממלאים ביותר, כל עוד יש ממה לתת והדבר אפשרי ואינו בא על חשבונך. כל עוד עזרה נעשית באמת מחופש פנימי ולא מתכנות העבר.

העדר עזרה לאחר – גם היא אינה חופש (כבר כתבתי בפרק ‘להיצמד לאור – חוזה הביחד’ כי העדר נתינה טומנת בתוכה בדידות רבה).

מאותה הדוגמא שסיפרתי, יכול גם להיווצר ילד אשר יגבש אישיות שמאמינה שהסביבה מנצלת אותו וילמד מאותן הסיטואציות איך לא לעזור לזולת ולדאוג אך ורק לעצמו.

גם הוא אינו בחופש, גם זו לא מהותו הפנימית. הילד הזה יהפוך לאדם שידאג אך ורק לעצמו, הסביבה תקלוט את המסר הזה, תתייחס אליו כאל אדם שדואג רק לעצמו, שלא כדאי לעזור לו, מכאן הסביבה תחזק את אישיותו שהתגבשה ותחזק את האמונה של: ‘אף אחד לא ידאג לך – תדאג רק לעצמך ולא לאף אחד אחר’. גם אדם שחי בעולם עם אמונה כזו מונע מעצמו את החופש – החופש לתת ולעזור לזולת.

מה התוכנה עמה אתם מתנהלים? איזו תוכנה גיבשתם בראשכם מילדות?

אשליית החופש

בשל הצורך העז שלנו להיות שייכים, להיות אהובים, להיות ‘בסדר’ ו’כמו כולם’ אנו נענים למוסכמות חברתיות. יש בהיענות זו הרבה צדדים חיוביים המאפשרים לחברה מתוקנת להתנהל, אולם יחד עם זאת, הקשבה לכללים חיצוניים מונעת מאיתנו את החופש להיות מי שאנחנו. הרחבתי בנושא המתח בין ‘הצורך בשייכות’ לבין ה’נאמנות לעצמי’ בפוסט להיצמד לאור – הנאמנות לעצמי’.

היום אני רוצה להרחיב גם על הצד ההפוך של המצב: גם שבירת מוסכמות אינה חופש. אנשים רבים חשים חופש בזמן שהם ‘מורדים’ במוסכמות החברתיות או ‘מתנגדים’ לסמכות – אולם אם תרדו לשורש הדבר תגלו שהוא נובע מתוך הרגל שסיגלתם לעצמכם אי שם בילדות, סביר שהרגל זה שירת אתכם נאמנה בתוך הסביבה בה גדלתם, בעזרתו הצלחתם לשמור על מי שאתם. אולם היום, ההרגל הזה אינו משרת אתכם יותר מהסיבה הפשוטה שהוא עצמו דווקא לוקח מכם את החופש. ההרגל למרוד/להתנגד לכללים ולסמכות אינו חופש. הוא בעצמו סוגר עליכם מלהיות בחופש עם הרצון הפנימי שלכם. הוא מונע מכם ללמוד דברים חדשים ע”י ביצוע מה שאומרים לכם לעשות. אם תעשו עבודה ותשתחררו מהצורך למרוד/להתנגד, תגלו שלעיתים רבות מה שאומרים לכם דווקא מסתדר עם מה שאתם רוצים. ושבעצם לעשות את מה שאומרים, הרבה פעמים דווקא חוסך אנרגיות ועושה את החיים מאד פשוטים = טובים.

לדוגמא: ילדה שגדלה בבית מאד נוקשה, בית שהכתיב כללים וחוקים נוקשים, אותה ילדה הפכה להיות ‘מורדת’, היא התנגדה בתוקף לכל הכללים שנכפו עליה, לכל החינוך הנוקשה בביתה. ההתנגדות והמרד הצילו אותה ושמרו על הגרעין הפנימי שלה. ‘צחוק הגורל’ הוא שעם השנים מצאה עצמה הילדה ממשיכה להתנגד למסגרות, לכללים ולסמכות. ההתנגדות והמרד הפכו לטבע השני שלה. היא לא הצליחה להשתלב במסגרות, היא לא הצליחה לקבל מרות של דמות סמכותית מעליה. היו לכך גם הרבה ייתרונות, היא הפכה לאדם מאד עצמאי, בעלת דעה ועמדה בכל נושא, אולם ככל שעברו השנים היא שילמה מחיר כבד על חוסר היכולת לקבל סמכות חיצונית ולהשתלב במסגרות, עם הזמן ההתנגדות והמרד גזלו ממנה את החופש הפנימי, את החופש להתמסר, את החופש לזרום עם המצב, את החופש לעשות פשוט מה שאומרים לה, את החופש ללמוד מנסיונם של אחרים ע”י הקשבה להמלצותיהם.

כאן מתחילה להיחשף אשליית החופש. אנשים רבים חושבים כי להיות בחופש זה ‘לעשות מה שבא לי’. אולם לא כך הדבר. ראשית ראינו בדוגמא האחרונה כי מה שנדמה לכם כ’מה שבא לי’ הוא פעמים רבות התניה מעברכם ואינו באמת בחירה חופשית. שנית, לעשות ‘מה שבא לי’ מביא אתכם פעמים רבות לתוצאות שאין בהן חופש. ‘לעשות מה שבא לי’ יכול להסתכם במילוי גחמה יצרית אשר בסופה מחכה תוצאה שאינה רצויה לכם. דוגמא פשוטה לכך היא בגידה בתוך קשר זוגי. האם בגידה היא חופש? לכאורה בזמן בגידה עשה האדם ‘מה שבא לו’. אולם לאורך זמן הוא יכול למצוא עצמו רחוק מאד מיעדו. אם בפגיעה גדולה בבן זוג היקר לו ואם בפירוק המשפחה, תוצאות אשר בהחלט יגזלו מאותו אדם חופש גדול מאד. אז מה עושים?

חופש מגיע עם בחירה.

בחירה אמיתית מתאפשרת רק כאשר יש לי חופש פנימי. בחירה אמיתית אינה מושפעת מהעבר שלי, מ’תוכנות’ שגיבשתי במוחי, מרגשות שמנהלים אותי. אני בוחר מתוך חופש מלא ולכן החופש שלי הוא לעיתים דוקא לא לעשות ‘מה שבא לי’. לעיתים ‘מה שבא לי’ נובע מתוך דחפים שאיני מודע להם, כמו הצורך לבגוד שיכול לנבוע מהרגשת חוסר בטחון ורצון לראות שאני עדיין יכול לכבוש… כאשר דחפים מנהלים אותי – אני שוב לא בחופש.

אני מקווה שאתם מתחילים להבין את חמקמקות ה’חופש’.

חופש אמיתי הוא הקשבה לעצמי בכל רגע. ואני – כמו הטבע, משתנה מרגע לרגע. מה שנכון לי עכשיו אינו בהכרח נכון לי בזמן אחר או בנסיבות אחרות. חופש אמיתי הוא פעולות שונות בכל רגע ובכל סיטואציה, הוא נובע מהקשבה פנימה ל’מה נכון לי עכשיו’ יחד עם מודעות גבוהה לנטרול דחפים שמנהלים אותי רגשית.

החזקה בכללים לפיהם יש לחיות אינה חופש, אם תכנסו לעומק הכללים שאימצתם תגלו שהם מוכתבים לרוב ע”י פחדים. פחדים וחופש לא חיים יחד.

החופש לשחרר

החופש לא לאחוז בדבר. אחיזה (הצמדות) היא גורם נוסף המונע מכם להיות בחופש פנימי.

יש בחיינו אחיזות כה רבות. אפרט אותם כאן, העבודה עליהן צריכה להיעשות עם הרבה סבלנות, אם תיקחו לכם אחיזה אחת בלבד לשחרר – תעשו רבות למען החופש שלכם.

במה אנו אוחזים?

אחיזה בתדמית, ב’טייטל’, במעמד – אחיזה בכל אחד מהנ”ל מחייבת קודים התנהגותיים אשר מונעים ממני את החופש לנהוג אחרת. לדוגמא אם התפרסמתי כעו”ד מצליח – האם אני יכול להיות ‘ליצן רפואי’ בזמני הפנוי? אם אני משדרת תדמית של ‘חזקה’ המתמודדת עם כל דבר – האם אני יכולה גם להראות חולשה? אם סיגלתי לעצמי מעמד כלכלי של מגורים בשכונה יוקרתית, בית יפה, בילויים יוקרתיים וכד’ – האם אני יכול לנסוע ברכב פשוט?

אחיזה ב’תפקיד’ – אחיזה בלהיות ‘אמא הכי טובה’, ‘בת הכי טובה’, ‘רעיה הכי טובה’, ‘חברה הכי טובה’, ‘מזכירה הכי טובה’ ועוד… אחיזה ב’תפקיד’ מונעת ממני חופש פעולה, אחיזה כזו היא סוג של כלא שזימנתי לעצמי מכיוון שהיא מחייבת אותי למלא כל הזמן את ה’תפקיד’, והרי לא ייתכן שאהיה כל הזמן ‘הכי טובה’, אפילו לא ייתכן שאהיה כל הזמן זמינה לילדי / להורי / לבן זוגי / לחברתי / לעבודתי. יש לנו בחיינו תפקידים רבים, מכאן שלא ייתכן שנמלא תפקיד אחד כל הזמן.

אחיזה ב’להיות משמעותי’ – כולנו רוצים להיות משמעותיים, להיות חשובים, להשאיר חותם בחיינו, הדבר כמובן טוב ומבורך, אולם הוא אינו צריך לבוא על חשבון החופש שלנו, הוא אינו צריך לקרות במאמץ. חיים טובים הם להיות משמעותי בקלות. האחיזה ב’להיות משמעותי’ יכולה לדוגמא לבוא לידי ביטוי במקום עבודתכם, הצורך להיות משמעותי במקום העבודה יכול לגרום לכם לקחת על עצמכם יותר משאתם צריכים באמת מתוקף תפקידכם, הצורך הזה יכול לגרום לכם לא להאציל סמכויות ובכך למצוא עצמכם עובדים שעות רבות סביב השעון – מה שבוודאי אינו חופש פנימי.

בעברי הייתי בעלת חברת אינטראקטיב, החברה פעלה, בדומה למשרד פרסום, סביב השעון, ימים – לילות – שבתות, בימים ההם חשבתי שאם הטלפון הנייד שלי לא מפסיק לצלצל – זה אומר שאני מאד חשובה. שאם כל כך הרבה חברות ואנשים צריכים אותי – זה אומר שאני משמעותית. עם השנים למדתי את מחיר החופש הפנימי הגדול ששילמתי כדי לחוש משמעותית וחשובה. היום אני יודעת כי אני יכולה להיות משמעותית בהבאת המהות הפנימית שלי, בקלות, ללא מאמץ ועם הרבה חופש פנימי.

במה אתם אוחזים? זכרו: כל דבר בו אנו אוחזים, אוחז בנו חזרה ומונע מאיתנו להיות בחופש.

כבר הבנתם כי לחופש יש שני צדדים. כל צד שמנהל אותי – מונע ממני את החופש שלי.

הצד השני של ‘אחיזה בתדמית, ‘טייטל’, מעמד הוא זלזול בכל אלה. אני מכירה מספר אנשים אשר מרוב זלזול במעמדות ו’טייטלים’ הם אינם בחופש. החופש שהם גזלו מעצמם הוא החופש להצליח. הם מחזיקים בתוכנה שיכולה להגיד למשל: ‘כסף בא על חשבון הנשמה’ ומכאן לחיות בצמצום שאינו לרוחם.

ההפך של אחיזה ב’תפקיד’ הוא זלזול בתפקידים כמו דווקא לא להיות ‘בת טובה’, או דווקא לא להיות ‘רעיה טובה’ / ‘מזכירה טובה’ ועוד.. גם בכל אלה אין שוב חופש. דווקא הוא בוודאי לא חופש פנימי.

ההפך של אחיזה ב’להיות משמעותי’ הוא סוג של אפתיה, חוסר אכפתיות, סוג של וויתור על הניסיון להיות חשוב ומשמעותי שיכול לנבוע מכשלון בעבר. גם בו, כמובן, אין כל חופש. החופש הוא לא בוויתור, הוא לא בהעדר נסיון ללכת על מה שאני רוצה, החופש הוא בשחרור ואי אחיזה, החופש האמיתי הוא ברצון ועשייה להיות טוב ובו זמנית שחרור של הכותרת. החופש האמיתי נמצא בין שני הקצוות. שם נמצאים גם החיים.

החופש להיות מאושר

חופש פנימי הוא נושא לחקירה אינסופית – חיים שלמים. בכל רגע עלי לחקור האם אני בחופש, בכל רגע עלי לסלוח לעצמי ששוב לא הייתי בחופש ולשאוף להשתפר מעט.

אסיים ב’חופש להיות מאושר’. ‘להיצמד לאור’ היא הסכמה שיהיה לי טוב. החופש להיות מאושר – היא הסכמה להיות מאושר ושמח ללא תנאי. ללא קשר לתמונת המסגרת של חיי. ללא קשר לטייטלים, למעמד, להצלחה או לכישלון, ללא קשר לתפקידים, ללא קשר למצבים, החופש להיות מאושר הוא חלק ממהותנו הפנימית, הוא פוטנציאל הקיים בכולנו.

החופש נמצא בין הקצוות. בין הרצון שיהיה טוב לסביבתי לבין הרצון שיהיה לי טוב. כשפועלים מתוך חופש פנימי מגלים כי שני הדברים – אחד הם.

תתחילו מדבר אחד קטן עליו תחליטו לעבוד, קחו לכם נקודה אחת המונעת מכם להיות בחופש והיו ערים לאופן בו היא מנהלת אתכם ביומיום, התחילו את המסע אל החופש הפנימי להיות אתם.

טיפ קטן לחופש פנימי: התקשורת שלי כאן איתכם היא דרך המילים. אולם תקשורת מילולית היא מאד מוגבלת, רבים המקרים בהם אנו מבינים ומודעים לכל מה שמנהל אותנו ובכל זאת שינוי לא מתרחש. במקרים האלה אני מאמינה מאד בשיטות לא מילוליות (מגע / תנועה / שירה / אומנות וכד’).

אחד הדברים שעוזרים מאד להוציא את החופש הפנימי החוצה הוא אומנות אינטואיטיבית. לעיתים דרך ציור או תנועה אינטואיטיבית קל יותר להתחבר לגרעין הפנימי. אני עושה זאת בשיטת ‘גאגא’ אותה פיתח אוהד נהרין, ממליצה שיהיה לכם מקום המוקדש להתחברות לגרעין הפנימי, על מנת להכניס יותר חופש לחייכם.

הצטרפו ל’להיצמד לאור’ בפייסבוק: לחיצה כאן תוביל לעמוד, שם תוכלו להצטרף אלינו.

________________________________________________________________________________________________

גאגא נולדה מתוך אמונה בכוח המרפא של התנועה. מציעה דרך לחזק את הגוף, לשכלל את הגמישות, הזריזות והיעילות, להעיר את החושים והדמיון. העבודה משכללת את התנועה האינסטינקטיבית ומחברת את החלטות התנועה המודעת.

לפרטים נוספים: גאגא

עוד מהבלוג של מלכה אשר

להיצמד לאור - היו השראה לאחרים אך אל תתערבו בדרכם

בעבר חשבתי ש'לשנות את העולם' זה mission חדור הרבה כוח, עד לפני כמה שנים חשבתי שצריך להטיף לאחרים כאשר הם הולכים ב'דרך שגויה'. היום אני יודעת שאין מושג 'דרך שגויה', כי לעיתים הטעות הכי גדולה מחזירה אותנו לדרך הישר, לעיתים הנפילה...

תצוגה מקדימה

להיצמד לאור - לדעת לריב

נשמע מוזר הצרוף הזה של 'מריבה' ו'אור' – ובכל זאת, כדי לראות את האור יש לעיתים לגעת בחושך. אני רואה יותר ויותר אנשים המפחדים לריב, מפחדים להגיד לאחר את דעתם השונה, מפחדים לומר מה מפריע להם, מה קשה להם, מפחדים לעמוד על שלהם אל...

להיצמד לאור – עולם שכולו טוב?

חברים לעת צרה איך אתם יודעים אם אדם קרוב אליכם הוא חבר טוב? האם כאנושות הגדרנו חבר כמי שתומך בנו בעת קושי? איך אנחנו יודעים אם יש לנו משפחה טובה, אמא, אבא, אח טוב? האם אנו מגדירים אותם לפי הנוכחות שלהם כשאנו באמת...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה