הבלוג של מלכה אשר

להיצמד לאור

אשה בכל מובן המילה, מה שאומר אינסוף פנים, צורות, צבעים, בת 43, חוגגת את החיים, אמא לארבעת ילדי המדהימים, בעלת מכון מחקר aware - מחקר אתנוגרפי - פסיכולוגי - שיווקי, המתמחה בהבאת תובנות מהרובד הלא מילולי. בחיפוש מתמיד מהיום שאני... +עוד

אשה בכל מובן המילה, מה שאומר אינסוף פנים, צורות, צבעים, בת 43, חוגגת את החיים, אמא לארבעת ילדי המדהימים, בעלת מכון מחקר aware - מחקר אתנוגרפי - פסיכולוגי - שיווקי, המתמחה בהבאת תובנות מהרובד הלא מילולי. בחיפוש מתמיד מהיום שאני זוכרת את עצמי, חוקרת מלידה של משמעות הקיום, רוצה לשתף אתכם באני מאמין שלי: 'להיצמד לאור' - להסכים שיהיה פשוט טוב. נתחכה כאן שבוע לאחר שבוע על הביטוי של 'להיצמד לאור' בחיי היומיום שלנו. על האפשרות לייצר לעצמנו חיים פשוטים וטובים כאן ועכשיו ועל העובדה כי לייצר חיים טובים זו מחוייבות ולא שאיפה בלבד. להיצמד לאור היא תורה של מעשים אשר משפרים את רמת הערנות שלנו. התורה חושפת בפנינו את הדברים המנהלים אותנו מבלי שאנו שמים לב, ומאפשרת לנו לראות את התמונה הרחבה ולהתנהל מתוך ערנות. חיוך גדול לכל מי שהגיע לכאן והמון טוב!

עדכונים:

פוסטים: 51

החל מספטמבר 2010

הספק הוא כמו תולעת המכרסמת עד אינסוף. הספק הוא מחלה קשה שכולם נגועים בה. הספק והאור לא יכולים לחיות יחד. הספק והטוב לא יכולים לחיות יחד.

20/11/2010

מכירים את הבלגאן הזה בתוך הראש: ללכת מכאן? לחזור? אולי עם ההוא? ככה זה נראה הכי לא מתאים, אבל רגע, אולי דווקא זה הנכון? הרי כבר המליצו לי לעשות זאת כך, חבל שלא שמעתי להם קודם, עכשיו כבר הייתי במקום אחר, אז מה להתחיל מהתחלה עכשיו? אחרי כל כך הרבה זמן? אולי כבר לוותר? . . . . . .

על מה נאמר הסשן הזה בחייכם? תגידו לי אתם. אולי על דרך נסיעה למקום חדש? אולי על זוגיות שעל הפרק? החלפת מקום עבודה? לקחת לבן שלי מטפלת או לשלוח למשפחתון? איזה גן לבחור? לאיזה בי”ס לרשום את הילדים? מה לאכול לארוחת צהריים? להתחיל דיאטה? האם לצאת היום בערב? האם להתחיל עם בחורה יפה? להחליף את המטבח לחדש? ואולי לעבור דירה? עיר? מדינה? בחירת מסלול לימודים? ועוד ועוד…  ספקות. מי לא מכיר אותם. מי לא נתקל בהם. ביומיום, בסופר, בבית ובבחירות משמעותיות לחיים.

הספק הוא כמו תולעת המכרסמת עד אינסוף. הספק הוא מחלה קשה שכולם נגועים בה.

הספק והאור לא יכולים לחיות יחד.

הספק והטוב לא יכולים לחיות יחד.

ולא בכדי מכנים ביהדות את הספק – היצר הרע. מכיוון שהספק הוא ‘אוכל החיים’ – באופן איטי, שקט, בלתי מורגש, אך וודאי.

איך הוא עושה זאת?

הספק נותן לנו להרגיש שכל מה שאנחנו עושים אינו בסדר. הספק תמיד מביא חלופה אחרת אפשרית לסיטואציה מסויימת ומשאיר אותנו בתחושה שלא בטוח שעשינו את המעשה הנכון, ובמקרה היותר גרוע הוא פשוט מונע מאיתנו לפעול. הוא מעלה את כל האפשרויות בו זמנית ומשאיר אותנו ‘משותקים’ מיכולת לנוע.

דומה לעמידה בצומת דרכים, כאשר הספק בראשנו אומר: ימינה? שמאלה? ישר? אחורה? – מכאן נובע לעיתים, שאנו פשוט עומדים במקום ולא זזים. מתוך העלאה חוזרת של כל האפשרויות והתלבטות אינסופית – אנחנו תקועים.

אני מקווה שכאשר אתם קוראים את הדוגמא של הצומת, אתם מבינים כי הצמתים האלה הם אפיזודות בחייכם אותן ציינתי למעלה, כמו רצון לעבור דירה – שיכול להימשך חיים שלמים עם אינסוף סיבות ל’ימינה’ (=להישאר), ‘שמאלה’ (=לשכור ולהשכיר), ‘קדימה’ (=למכור ולקנות דירה חדשה), ‘אחורה’ (חבל שלא עשינו זאת לפני עשר שנים) ו…. כן משכנתא, לא משכנתא, אולי נישאר ונשפץ, אולי נעבור מחוץ לעיר, אולי נחכה שהילדים יתחילו בי”ס, אולי נחכה שהילדים יסיימו בי”ס……  עד כאן זו יכולה להיות התלבטות רגילה, אולם אם לאחריה לא ביצעתם החלטה (כל החלטה שהיא מתוך האפשרויות), אם אתם ממשיכים עם ההתלבטויות האלה בראשכם תקופה ארוכה – זה הופך למסוכן. לחיות בתוך התלבטות מתמדת גורם לנו לחוש כל הזמן לא בסדר עם חיינו. התלבטויות אינסופיות כאלה גורמות לנו להשאר תקועים, הן מפריעות לנו לקבל החלטה וללכת איתה ולשלם את ‘מחיר’ חסרונותיה.

בכל בחירה יש חיסרון, אם נחכה למושלם לעולם לא נזוז, לעיתים חשוב יותר לקבל החלטה. מאשר לחכות להחלטה הטובה ביותר.

מה שמזין את הספקות הם אותם ‘מחירים’ שיש לשלם על בחירות. למשל בחירה בבן זוג היא לכאורה וויתור על אפשרות אחרת שאולי קיימת, שאולי יותר טובה… בחירה להישאר באותו בית ולא לעבור דירה טומנת בתוכה וויתור על שיפור אפשרי באיכות החיים, מהצד השני מעבר דירה יכול לטמון בתוכו שינוי הסביבה וההרגלים לילדים. כלומר ההתלבטות בין הדברים היא בהחלט מובנת והגיונית. מה שהופך את ההתלבטות להרסנית הוא העדר הפסקתה.

על מנת לשים סוף לספק, אנחנו נדרשים לבגרות אשר יודעת כי בכל בחירה יש ‘מחיר’, אנו נדרשים להסכים לשלם את ‘המחיר’ שבבחירה מתוך הבנה כי הוא חלק בלתי נפרד מהבחירה, אנו נדרשים לשלם את ‘המחיר’ באהבה.

אסביר לעומק את הדוגמא: הבעיה – הדירה שלנו קצת צפופה. התלבטנו אם לעבור לדירה גדולה יותר אך מרוחקת מהמרכז. החלטנו להישאר בביתנו ולא לעבור דירה, הסיבה היא השארות בסביבה המוכרת לילדים, אותן מסגרות חינוכיות, אותם החברים. עד כאן – תהליך רגיל וברור של קבלת החלטה. מכאן אתם אחראים אם תשאירו פתח לספק. אם בכל פעם שתרגישו צפיפות בבית תתחילו שוב את כל ההתלבטות מההתחלה, תזכרו שוב בכל הבעיות בדירה או אם תסגרו לספק את הדלת. תזכרו רק ביתרונות של בחירתכם ובחשיבות שלהם בבחירה שבוצעה, לא תפתחו אפשרות להתלבטות מחודשת, תאמרו לעצמכם בתוך הראש: אין דיונים, אין התלבטות. כבר החלטנו. בחרנו להישאר. באותו האופן גם אם החלטתכם היתה לעבור דירה לאזור מרוחק, גם שם הייתם נתקלים בבעיות, למשל בעיות הסתגלות של הילדים, גם שם הייתם יכולים לפתוח מחדש את הדיון בראשכם ‘אולי היה עדיף להשאר… אולי עשינו טעות..’ – גם אז הייתי מבקשת מכם לא לפתוח דלת לספק ולזכור את היתרון בבחירתכם, את החשיבות בשיפור איכות החיים בה בחרתם. חשוב להבין ספקות תמיד אפשריים, אין לזה קשר לבחירה שביצעתם! יש לזה קשר אך ורק לאפשרות שאתם נותנים להם להתקיים במוחכם.

ביומיום הספק הוא תולעת קטנה המכרסמת את השמחה שלנו, לדוגמא: אני בדיאטה, יוצא לארוחת צהריים. הספק נכנס לפעולה: ‘אני לא יאכל מנה אחרונה’, ‘אבל נורא בא לי’, ‘אולי במקום תוספת לעיקרית?’  ‘אבל אשאר רעב,’ אז לא במקום תוספת?’  ’טוב אז אקח גם תוספת וגם מנה אחרונה’…….ואחרי שאכלנו, הספק לא נח, הוא ממשיך…….’איזה חסר אופי אני’,  ’שוב אכלתי הכל,’   ’אני לא מסוגל לעשות דיאטה’,   ’לא הייתי צריך לאכול את זה’,   ’אבל זה היה טעים’ ……     דיייייי!!!!!!

איך אפשר להיות מאושר ככה?

אתם מאמללים את עצמכם. אם ביצעת החלטה. שאו בתוצאות בכבוד. אם בחרתם מנה אחרונה, שאו בקלוריות בכבוד. ואל תגרמו לעצמכם ייסורי מצפון חוזרים ונשנים. כל ההתלבטויות על קלוריות רלוונטיות עד לרגע הבחירה. מרגע שבחרתם והכנסתם לפה את הדבר. אל תפתחו דלת לספק. תאכלו ותהנו. בפעם הבאה תוכלו לבחור אחרת. אבל על מה שכבר ביצעתם, לכו באהבה לא בשפיטה.

השבוע אני רוצה שתכירו את היישות הזאת בתוככם. היישות שנקראת: ‘הספק’.

הספק הוא כמו דמות קטנה בתוך הראש שכל מטרתה היא לערער אתכם בכל מעשיכם.

לעיתים כשאתם ‘תקועים’ כך בצומת של חייכם, כל כיוון שהייתם לוקחים, גם אם היה השגוי ביותר, היה מביא אתכם מהר יותר למקום הנכון, מאשר להישאר תקועים בצומת.

כלומר, גם אם אתם ‘אבודים’ בצומת דרכים, להישאר עומדים ולהתלבט לא יוביל אתכם לשום מקום, בחירת כיוון והליכה בו, גם אם שגוי הוא ותאלצו לחזור חזרה ולנסות כיוון אחר, בסופו של דבר יביא אתכם למחוז חפצכם הכי מהר.

אמרה ידועה היא: ‘אם יש ספק – אז אין ספק’. האמרה הזו אומרת שאם אתה מתלבט – סימן שהתשובה היא לא. לאחורנה שלחה אלי חברה מילים של שיר עממי האומר: ‘במקום בו יש ספק – תן אמונה’ – המשפט הזה אומר אם אתה מתלבט – סימן שחסרה לך אמונה – כלומר שהתשובה יכולה להיות כן.

כך או כך, אני בעד לומר:  במקום שיש ספק – תבחר!

כוונתי היא לא לשתף פעולה עם הספק. ואיך עושים זאת?

חשוב לי להבהיר שהתלבטות הינה לגיטימית, אני לא רוצה שתתבלבלו בין התלבטות לבין ספק.

שני הבדלים בין התלבטות לבין ספק: הראשון הוא שהתלבטות מתבצעת עד לשלב ההחלטה. ואילו ספק הוא כמו התלבטות שממשיכה גם לאחר ההחלטה ואף לאחר הביצוע – זו התולעת המכרסמת אותנו מבפנים.

השני הוא שלהתלבטות יש התחלה וסוף, יש לה זמן מוקצב, ואילו יש מקרים בהם הספק הוא כמו התלבטות אינסופית ללא קבלת החלטה, ללא נקיטת פעולה, מן הווייה כזו של התלבטות נצחית בנושא – זו תקיעות.

כך או כך הספק אוכל את חייכם, או ע”י הפרעה לעשייה בחייכם, או ע”י ייסורי מצפון / חרטות ואינסוף דיונים במוחכם.

אני רוצה להתעכב על המילה ‘דיונים’ אותה שמעתי בשיטת ‘מגירות’*.

‘דיונים’ הם הדיונים המתנהלים בתוך הראש, אותם ציטטתי כאן למעלה, הם הספק בפעולתו, הם קולו של הספק, ואני מבקשת להתחייב להפסיק אותם ומייד!

הדיונים האלה בראש הם זוללי אנרגיה אינסופיים, תמיד יש לדיונים האלה מה לומר, על כל דבר שנעשה, יהיה להם מה לומר, על כל בחירה שנבצע הם יזכירו לנו מה הפסדנו, זיכרו: לא משנה מה נבחר. על כל פעולה יש להם אינסוף אפשרויות, הדיונים האלה הם לא אמיתיים! מטרתם לחסום אותנו. עלינו מוטלת האחריות להפסיקם. ומיד.

זה אומר לקחת אחריות על התכנים המסתובבים לכם בתוך הראש. כן – לקחת אחריות על המחשבות שלכם. ללמוד לשים למחשבות שלכם גבולות. כמו לילד קטן שאומרים סטופ. עד כאן. כנ”ל למחשבות המפריעות האלה – אני מבקשת שתלמדו לשים להם גבולות. גבולות ברורים שאינם מאפשרים בלגאן בתוך הראש.

הדבר הינו קריטי על מנת להיצמד לאור. אין אפשרות לחיים טובים ללא הפסקת הדיונים, הפסקת שיתוף פעולה עם הספקות.  אין אפשרות לחיים טובים אם כל הזמן אתם חושבים על עוד ועוד אפשרויות אחרות ממה שביצעתם. אין אפשרות לחיים טובים אם אתם תקועים מלקבל החלטה. כאן זה לא עניין של שיפור מתמיד. כאן זו מחוייבות להפסקת המכרסם הפנימי הזה שנקרא: ספק.

וכמו שאמרתי: מול ספק – קחו בחירה.

זו התשובה לספק.

כשאתם מזהים אותו בראש: 1. קחו בחירה. 2. התחייבו שלאחר בחירה אין דיונים. אין התלבטויות. זהו אחרי שלב ההכרעה – הנושא  נ ס ג ר !. לא פותחים אותו שוב מחדש. 3. בנוסף, לא מאפשרים לאחרים לפתוח דיון על החלטות שכבר קיבלנו. (נושא שבקלות יכול להפוך לשיחת היום בארוחת הערב…)

חשוב להבין את הסדר הנכון של הדברים:     שאלה  ——  התלבטות  —–   החלטה   —–   ביצוע  .

ולא אחת משתי האפשרויות של הספק:

  1. שאלה  —–   התלבטות  ——   החלטה   ——  התלבטות  ——-   ביצוע   ——   התלבטות  ——
  2. שאלה  —–   התלבטות  ——   החלטה   ——  התלבטות  ——   החלטה   ——  התלבטות  ——   וחוזר חלילה כמו תקליט שבור (סי.די שרוט / אמ.פי. הרוס)

_

שלמו את ‘מחיר’ הבחירה באהבה. בכל בחירה יש ‘מחיר’.

הסירו ספק ממוחכם. במקום ספק הכניסו: שקט, אמונה, שלווה, שמחה.

מזכירה לכם: עליכם המחוייבות להסכים שכל אלה יכנסו לחייכם. עליכם המחוייבות לפנות להם מקום.

עליכם המחוייבות שיהיה לכם פשוט טוב.

_____________________________________________________________________________________________________

מפגשי ‘להיצמד לאור’ מתקיימים אחת לשבוע בימי ד’ בת”א, בין השעות 21:00-22:30. התשלום לפי הרצון והיכולת עד 30 ש”ח למפגש. במפגש הקרוב 27.4.11: להיצמד לאור – הסוף לספק’. לפרטים נוספים – פנו אלי: [email protected]

להצטרפות ל’להיצמד לאור’ בפייסבוק ליחצו כאן

________________________________________________________________________________

בעקבות התגובות לפוסט זה, אני רוצה לחדד את ההבדל בין ספק לבין חקירה:

חקירה – מונעת מסקרנות ומטרתה לגלות את החדש, מי שחוקר יבצע פעולות על מנת לאשש או לבטל את השערותיו, ויביא לחקירה טיעונים חדשים בכל דיון – כל זה טוב, רצוי ומבורך.

ספק – אינו מונע מסקרנות, אינו מביא טענות חדשות אלא לרוב חוזר על הטענות השונות שוב ושוב והחשוב מכל: אינו מבצע פעולות על מנת לבדוק איזו דרך נכונה אלא ממשיך בהתלבטויות אינסופיות.

ועוד, אחדד את תפקיד הספק בחיינו:

מטרת הספק הינה אחת: להפריע לעשייה, לגרום לחוסר עשייה.

הספק עושה זאת בשתי דרכים:

1. כאשר הוא מונע פעולה ע”י הכנסת התלבטות אינסופית. 2. כאשר הוא ממשיך את ההתלבטויות לאחר שבוצעה עשייה, אבל הוא מערער את הבטחון וגורם לייסורי מצפון וחרטה אשר הם ימנעו את הפעולות הבאות. כך או כך, גם אם הצליח למנוע מיד את הפעולה וגם אם זרע זרעים למניעת הפעולות הבאות, הספק מונע מאיתנו עשייה אשר תקדם את הטוב בחיינו.

עלינו מוטלת החובה לעמוד בפיתוי של הספק, לגבור עליו (על היצר להתלבטויות אינסופיות), לבחור, לבצע את בחירתנו ולאהוב אותן.

מטרת הספק להפריע לעשייה ולכן הוא בבחינת יצר הרע. במושג ‘יצר הרע’ כוונתי היא ‘יצר המוות’ בניגוד ל’יצר הטוב’ הוא ‘יצר החיים’.

לחיות = עשייה. למות = חידלון.

החידוד הוא שמטרת קיומו של הספק היא להפריע לעשייה, כלומר לקדם חידלון.

תורת ההיצמדות לאור קוראת לעשייה על מנת שיהיו לנו חיים טובים. ולכן יש למגר את כל המפריעים לעשייה, השבוע אני מתמקדת במפריע חשוב והוא: הספק.

________________________________________________________________________________

* שיטת מגירות: שיטת המגירות פותחה ע”י סילביה דהרי שבעלה נהרג בפיגוע והיא נשארה אלמנה עם חמישה או ששה ילדים. כשסילביה התחילה עם השיטה היא היתה חילונית. במשך הזמן סילביה חזרה בתשובה.

שלב ראשון וחשוב בשיטה הוא מיון פריטים במגירה שמביאה אחת המשתתפות והגדרתם. פעולה זו אמורה להכניס סדר חדש בחיי האשה. על פעולה בסיסית ראשונה זו תיבנה התורה כולה, שלב אחר שלב. השלבים הבאים יכללו רכישת כלים כמו ברכות ותפילות (כוח הדיבור) ורכישת מידות (למשל: קשב, ריכוז, התאפקות, ויתור, שתיקה, ענווה ועוד).

בהנחיה של המדריכה מתבקשת בעלת המגירה להצביע על הנחוץ לה באמת. לפי השיטה הדוגלת בצמצום ודיוק, כל מה שעודף ומיותר מפריע להתקדמות הרוחנית. כי המגירה משקפת את הפנימיות. אולי זה נשמע טריוויאלי, אבל נשים מתארות בהתרגשות את המהפך שהמגירה חוללה בחייהן.

עוד אינפורמציה ניתן למצוא ברשת. יש הרבה מה ללמוד מהשיטה הזו, אני ממליצה עליה בחום.

עוד מהבלוג של מלכה אשר

להיצמד לאור - היו השראה לאחרים אך אל תתערבו בדרכם

בעבר חשבתי ש'לשנות את העולם' זה mission חדור הרבה כוח, עד לפני כמה שנים חשבתי שצריך להטיף לאחרים כאשר הם הולכים ב'דרך שגויה'. היום אני יודעת שאין מושג 'דרך שגויה', כי לעיתים הטעות הכי גדולה מחזירה אותנו לדרך הישר, לעיתים הנפילה...