הבלוג של מלכה אשר

להיצמד לאור

אשה בכל מובן המילה, מה שאומר אינסוף פנים, צורות, צבעים, בת 43, חוגגת את החיים, אמא לארבעת ילדי המדהימים, בעלת מכון מחקר aware - מחקר אתנוגרפי - פסיכולוגי - שיווקי, המתמחה בהבאת תובנות מהרובד הלא מילולי. בחיפוש מתמיד מהיום שאני... +עוד

אשה בכל מובן המילה, מה שאומר אינסוף פנים, צורות, צבעים, בת 43, חוגגת את החיים, אמא לארבעת ילדי המדהימים, בעלת מכון מחקר aware - מחקר אתנוגרפי - פסיכולוגי - שיווקי, המתמחה בהבאת תובנות מהרובד הלא מילולי. בחיפוש מתמיד מהיום שאני זוכרת את עצמי, חוקרת מלידה של משמעות הקיום, רוצה לשתף אתכם באני מאמין שלי: 'להיצמד לאור' - להסכים שיהיה פשוט טוב. נתחכה כאן שבוע לאחר שבוע על הביטוי של 'להיצמד לאור' בחיי היומיום שלנו. על האפשרות לייצר לעצמנו חיים פשוטים וטובים כאן ועכשיו ועל העובדה כי לייצר חיים טובים זו מחוייבות ולא שאיפה בלבד. להיצמד לאור היא תורה של מעשים אשר משפרים את רמת הערנות שלנו. התורה חושפת בפנינו את הדברים המנהלים אותנו מבלי שאנו שמים לב, ומאפשרת לנו לראות את התמונה הרחבה ולהתנהל מתוך ערנות. חיוך גדול לכל מי שהגיע לכאן והמון טוב!

עדכונים:

פוסטים: 51

החל מספטמבר 2010

הפוסט הזה אינו בא במטרה לעודד מריבות, ממש לא : ), מטרת הפוסט היא להוציא לאור מריבות אשר קיימות מתחת לפני השטח בין כה. מכירים את המצבים בהם אתם כועסים / פגועים / לא מרוצים אבל אינכם אומרים דבר? מכירים את הדממה הרועמת? את החיוך המזוייף? עם הזמן הדממה הזו, הזיוף הזה, חוסר התקשורת על הדברים שמפריעים לנו הופכים לריחוק. שימו לב: ריחוק! וכל חוסר הסכמה נוסף שאינו מתוקשר הופך לעוד ריחוק, וכל פגיעה לא מתוקשרת הופכת לעוד ריחוק… כך אנו מוצאים עצמנו רחוקים כל כך מאנשים מסוימים, בתחושה שאין לנו דבר במשותף, בתחושה שהם כלל לא מכירים אותנו.

10/09/2011

נשמע מוזר הצרוף הזה של ‘מריבה’ ו’אור’ – ובכל זאת, כדי לראות את האור יש לעיתים לגעת בחושך.

אני רואה יותר ויותר אנשים המפחדים לריב, מפחדים להגיד לאחר את דעתם השונה, מפחדים לומר מה מפריע להם, מה קשה להם, מפחדים לעמוד על שלהם אל מול האחר כדי לא ליצור מריבה.

למה חשוב לדעת לריב?

אמנם מאד לא נעים לריב, אך יש בו בריב בי”ס גבוה להכרות אמיתית עם האחר. דווקא מריבה יכולה להביא ליחד מאד גדול, מתוך הבנה והכרות עם הצדדים הכואבים של האחר, הכרות עם המקומות הפגועים אשר עלינו לשמור לא לגרד יותר מידי, הכרות עם תפיסת העולם של האחר, עם האמונות שלו, עם הציפיות שלו.

לפני מספר שנים הוזמנתי לעבוד בחברה ידועה על מנת להקים לה מכון מחקר, החברה גדלה מאד בשלב ההוא ונוצר מצב בו לא היו מספיק חדרים לכל המנהלים, אי לכך הסביר לי המנכ”ל, תאלצי לשבת בחדר עם אדם נוסף.

לא הסכמתי בשום אופן, אני אוהבת לקחת אירועים לקצוות כדי לדעת מהר מאד אם הם מתאימים לחיי או לא.

החלטתי שאני עומדת על שלי. אני מכירה את עצמי היטב ויודעת שלא אהיה מסוגלת להתרכז אם אעבוד בחדר עם אדם נוסף, למרות החשש לאבד את המשרה, הבנתי כי עדיף שאדע מיד בהתחלה אם המקום מתאים לי או לא.

הסברתי למנכ”ל כי אין באפשרותי לשבת עם אדם נוסף בחדר, הוא שאל, באיום, האם הדבר נכון גם במידה ודרכינו ייפרדו בשל כך? כן עניתי, והוא הודיע לי על הפסקת עבודתי בחברה (כשבועיים לאחר שהתחלתי…)

הגעתי למשרדו ושוחחתי עמו על ההפסד אם אעזוב עכשיו כשרק התחלתי בהקמת המחלקה המיועדת, הוא הסכים, החליט לתת לי לעבוד מהבית עד שיסודר לי חדר, ואף הוסיף שיבקשו ממני לבוא לראות שני חדרים על מנת שאבחר איזה מהם יתאים לי…

אני מביאה לכם את הסיפור הזה על מנת להמחיש את חשיבותה של המריבה. המריבה הזו יכולה היתה להסתיים באופנים שונים, דרכינו יכלו להתפצל, או מנגד יכולתי להסכים לשהות בחדר עם אדם נוסף ולשלם על כך באיכות עבודתי ובהשלכות של כך.

למה אנחנו מפחדים לריב?

תשאלו את עצמכם ממה אתם באמת פוחדים כאשר אתם מנסים למנוע מריבה? מה באמת יש שם? פחד מאכזבה? פחד מנטישה? פחד מפגיעה? הפוסט הזה אינו בא במטרה לעודד מריבות, ממש לא : ), מטרת הפוסט היא להאיר על החשיבות לדעת לריב כאשר יש אי הסכמות, חילוקי דעות או תחושת חוסר צדק.

מטרת הפוסט היא להוציא לאור מריבות אשר קיימות מתחת לפני השטח בין כה. מכירים את המצבים בהם אתם כועסים / פגועים / לא מרוצים אבל אינכם אומרים דבר? מכירים את הדממה  הרועמת? את החיוך המזוייף?

עם הזמן הדממה הזו, הזיוף הזה, חוסר התקשורת על הדברים שמפריעים לנו הופכים לריחוק. שימו לב: ריחוק!

וכל חוסר הסכמה נוסף שאינו מתוקשר הופך לעוד ריחוק, וכל פגיעה לא מתוקשרת הופכת לעוד ריחוק… כך אנו מוצאים עצמנו רחוקים כל כך מאנשים מסוימים, בתחושה שאין לנו דבר במשותף, בתחושה שהם כלל לא מכירים אותנו.

ואכן כך הוא הדבר, אם לא רבים מחמיצים את האפשרות להכיר באמת. להכיר לעומק, להכיר את המקומות הפגועים, הכואבים, להכיר את הציפיות ואת האמונות של האחר.

אם לא מכירים, מן הסתם לא מרגישים קרובים.

מריבה דווקא מקרבת בין אנשים

תפקיד המריבה הוא לגרום להכרות עמוקה עם האחר, ואיך היא עושה זאת? בזכות התקשורת ההדדית בעקבות המריבה. נכון כי לעיתים התקשורת הזו מתבצעת בצעקות או מלווה בתחושות מאד לא נעימות – זהו בדיוק הדבר אשר בגללו רבים נמנעים מלריב, אך יש בה בתקשורת הזו חשיבות עליונה ליכולת להישאר ביחד.

על מנת להישאר ביחד נדרשת הכרות עמוקה

כשאני מדברת על יחד, איני מתכוונת רק לזוגיות, גם יחד בעבודה יכול להתחזק עקב מריבה, גם יחד בין שותפים, יחד חברי, יחד במשפחה ועוד…

כשנשארים יחד אחרי מריבה מתחזק האמון בצד השני, מתחזק האמון ששני הצדדים רוצים להיות יחד ומוכנים להשקיע מאמצים.

לא רבים – אין חיה כזו!

אנחנו כאנשים שונים מאד אחד מהשני, לא ייתכן מצב בו הכל זורם בדיוק בהתאמה לכל הצדדים, כל אחד מאיתנו שונה, כל אחד בעל תפיסות שונות, חי מאמונות שונות, כל אחד בעל צרכים שונים, להצליח לייצר יחד בין שונים הוא אתגר לא פשוט אך אפשרי בהחלט.

אם אתם רואים שהכל זורם בנעימים בלי שום חיכוך, ישנה אפשרות שמדובר בשני אנשים שעשו דרך רבה והנם בעלי יכולת הקשבה גבוהה לצרכיהם ולצרכי האחר ושהנם בעלי יכולת תקשורת גבוהה מאד אשר מבטאים את צרכיהם לפני שהחיכוך מתרחש.

אולם

ישנה גם אפשרות, והיא נפוצה ביותר, בה הצדדים לא מתקשרים את כל צרכיהם רק מהעובדה שהם מפחדים לריב. ישנה אפשרות שכאשר הכל לכאורה זורם, מתחת לפני השטח הוא רוחש וגועש, וישנה אפשרות נוספת, והיא עצובה עוד יותר עבורי, אפשרות שכל צד אינו מתקשר אפילו עם עצמו את הפגיעות שלו, את הכעסים והאכזבות שלו, רק כדי לחוש ש’הכל בסדר’, הוא אינו ער לצרכים הלא מלאים שלו, הוא אינו ער שחייו אינם כפי שרצה, לדבר הזה אני קוראת: עיוורון. עיוורון הוא ההפך מ’להיצמד לאור’. להיצמד לאור זו ערנות, ובמקרה שלנו, השבוע, ערנות לכל הדברים שאינם נעימים ומתאימים לנו, הצפה שלהם לפני השטח על מנת להתמודד ולייצר לנו מציאות חדשה ומתאימה יותר.

מטרת המריבה היא שינוי מציאות. בדרך אנו מרוויחים גם הכרות וקרבה.

מה לעשות אחרי שרבים? להישאר יחד!

עד כאן דיברתי על כל הנמנעים מלריב, כעת אני רוצה לעבור לכל אלה שחושבים בטעות שמריבה היא סימן לקום וללכת. לא כך הדבר. אם אחרי כל מריבה אתם הולכים, נפרדים – אזי אתם מפסידים לחיות עם אנשים שמכירים אתכם הייטב. ומן הסתם מה שיקרה הוא שתמשיכו לריב עם אחרים, כי הרי אין אדם בעולם שיכול להכירכם מבלי להכירכם : ) ואמרנו שמריבה היא הדרך להכרות עמוקה.

התוכנה החדשה שאני מציעה לכם היום היא: לריב מבלי ללכת. לריב ולהישאר.

אחרי שניצחתם את הפחד לריב, תנצחו גם את הפחד לעזוב כשלא מסתדרים.

חברה סיפרה לי השבוע על מריבה גדולה עם ספק. הספק כבר כמעט סיים את העבודה, היא כבר שילמה לו, אבל בשל מריבה קולנית ומאד לא נעימה, היא החליטה שתלך לספק חדש ותתחיל את העבודה מחדש.

אלה בדיוק המקומות ששווה להישאר. שווה להמשיך לעבוד עם מי שכבר נחשף לדקויות החשובות לכם, לאופן העבודה הרצוי לכם, לאיכות העבודה הנדרשת, חבל להפסיד את כל אלה רק בשל אי הנוחות מהמריבה.

מתי לריב ומתי לוותר?

רק מי שאינו מפחד לריב יכול לוותר באמת. רק מי שאינו מפחד לריב יכול לבחור אם לריב או לוותר. כל אלה המפחדים לריב וטוענים לוויתר, יש וויתור אחר אותו תלמדו אחרי שתדעו לריב באמת.

אם השאלה מתי לריב ומתי לוותר עברה במוחכם, דעו כי התשובה הינה רק אצלכם, לשם כך נדרשת ערנות. ערנות ליכולת שלכם לוותר מבלי להחזיק משהו בבטן ומבלי לגרום לריחוק. ערנות לטיימינג של המריבה, כאשר אינה פוגעת מידי במהלך החיים התקין (כמו לפני פגישה חשובה) ערנות למחיר הריב, ערנות למחיר הוויתור ובחירה ממקום צלול.

העולם החדש הוא עולם של ביחד. וכדי להיות ביחד עלינו ללמוד גם לדעת לריב.

בואו נשנה את התוכנה בראשנו. מעתה מריבה היא סשן של הכרות. הכרות עם הערכים של כל אחד מהצדדים, עם תפיסות העולם שלו, עם סגנון החיים שלו ועוד…

בעולם החדש אנחנו לומדים לחיות יחד גם עם אמונות / דעות / תפיסות / ערכים שונים משלנו.

בדרך לקבלת האחר כפי שהוא, עלינו ללמוד להכיר ולהבין מדוע הוא פועל כה שונה מאיתנו.

שבוע של ‘נשארים יחד’, ‘שבוע של אור’.

___________________________________________________________________________________________________________________

שיעורי ‘להיצמד לאור’ מתקיימים אחת לשבוע

בימי ג’ בקריית טבעון, בימי ד’ בתל אביב

הלימודים מתקיימים בין השעות 21:00-22:30.

מתארגנת פתיחת קבוצה נוספת בת”א אחה”צ

התשלום לפי הרצון והיכולת עד 30 ש”ח למפגש. 

לפרטים נוספים – פנו אלי: [email protected]

להצטרפות ל’להיצמד לאור’ בפייסבוק ליחצו כאן

___________________________________________________________________________________________________________________

עוד מהבלוג של מלכה אשר

להיצמד לאור - היו השראה לאחרים אך אל תתערבו בדרכם

בעבר חשבתי ש'לשנות את העולם' זה mission חדור הרבה כוח, עד לפני כמה שנים חשבתי שצריך להטיף לאחרים כאשר הם הולכים ב'דרך שגויה'. היום אני יודעת שאין מושג 'דרך שגויה', כי לעיתים הטעות הכי גדולה מחזירה אותנו לדרך הישר, לעיתים הנפילה...

להיצמד לאור – עולם שכולו טוב?

חברים לעת צרה איך אתם יודעים אם אדם קרוב אליכם הוא חבר טוב? האם כאנושות הגדרנו חבר כמי שתומך בנו בעת קושי? איך אנחנו יודעים אם יש לנו משפחה טובה, אמא, אבא, אח טוב? האם אנו מגדירים אותם לפי הנוכחות שלהם כשאנו באמת...

להיצמד לאור – הכרת תודה

הפוסט הזה הוא ה-15 בסדרת 'להיצמד לאור'. ניתן לראות כקו מקשר בין כל הפוסטים ש'חיים טובים' מתחילים בשינוי התודעה. חיים טובים הם קודם כל תפיסה – המשפיעה על תחושה – המשפיעה על המציאות בפועל. כלומר קודם כל אני רואה את הדברים...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה