Saloona

דיוק הוא האופן בו עלינו להתנהל על מנת ליצור ולשמר חיים ממש טובים. החיים הם דרך. דרך של התפתחות ותיקון. בואו נדמה את הדרך שלנו ככביש צר, ככל שנהיה מדייקים יותר נלך כל הזמן קדימה ופחות נזלוג לצדדים. הדיוק חוסך זמן מבוזבז בחיים. הדיוק מאפשר לנו ליצור את החיים שאנחנו רוצים בדיוק (ולא ‘בערך’).

גדלנו להיות דור מבולבל כל כך, מתוך ניסיון לא להיות נוקשים כמו הדורות הקודמים (שהצליפו בחגורות), הפכנו למבולבלים, חסרי יכולת לשים גבולות ואפילו חסרי הבנה איזה גבולות יש לשים ומתי.

הפוסט הזה אינו בא במטרה לעודד מריבות, ממש לא : ), מטרת הפוסט היא להוציא לאור מריבות אשר קיימות מתחת לפני השטח בין כה. מכירים את המצבים בהם אתם כועסים / פגועים / לא מרוצים אבל אינכם אומרים דבר? מכירים את הדממה הרועמת? את החיוך המזוייף?
עם הזמן הדממה הזו, הזיוף הזה, חוסר התקשורת על הדברים שמפריעים לנו הופכים לריחוק. שימו לב: ריחוק!

וכל חוסר הסכמה נוסף שאינו מתוקשר הופך לעוד ריחוק, וכל פגיעה לא מתוקשרת הופכת לעוד ריחוק… כך אנו מוצאים עצמנו רחוקים כל כך מאנשים מסוימים, בתחושה שאין לנו דבר במשותף, בתחושה שהם כלל לא מכירים אותנו.

ברגעים אלה ממש מתקיימת הפגנת המיליון, עשרות אלפים לוקחים חלק פעיל אקטיבי ביצירת שינוי ממשי בחיים של כולנו. הדבר מתרחש בישראל אך התחיל ברחבי העולם עוד קודם לכן וימשיך הלאה.

מי שעדיין לא שם לב – שינוי מתרחש עכשיו, לנגד עיננו, שינוי חברתי, שינוי באקלים, שינוי פיזי, בקיצור: הכל זז, הכל משנה צורה, ואנחנו חלק מהתהליך שעובר עולמנו בתקופה זו.
המהפכה שמתרחשת היא לא מהפכת דיור, היא מהפכה של תודעה, היא מהפכה של אפשרויות, היא מהפכה של אחדות.

יש משהו בקילומטר האחרון, שלמרות שעד שעשינו את כל הדרך, ואנחנו כבר ממש מריחים את הסוף, הוא הקשה מכל!!
פריצת דרך היא כל דבר אשר מצד אחד אינכם יודעים איך תוכלו לבצעו, ומצד שני שמתם לכם אותו כיעד ברור. פריצת דרך הינה אבן דרך, החיים אחריה כבר לא יהיו כפי שהיו לפני כן. פריצת דרך היא כמו טיפוס על הר גבוה מאד, היא כמו הגעה למקום בו מעולם לא הייתם. למרות הדרך הארוכה והמאד לא פשוטה, יש משהו בקילומטר האחרון שהוא כמו סינון סופי, מי להצלחה ומי לא, מי יכנס ל’ארץ המובטחת’ ומי לא.

מצרפת לכם קישור לרשימת 45 השיעורים הכתובים, מוזמנים לקרוא.
ממליצה להתחיל לקרוא מההקדמה (מלמטה ולעלות כלפי מעלה לפי הסדר)
אוגוסט נעים לכולנו!

לעיתים נדמה לנו שאנחנו רק ‘משנים מקום עבודה’, ‘משנים מקום מגורים’, ‘מביאים עוד ילד לעולם’, רק ‘מתחילים פרוייקט חדש’ – אל תתבלבלו, כל התחדשות המתרחשת בחייכם היא התחדשות שלכם, התחדשות בתוככם, היא דורשת מכם יכולות חדשות, כוחות חדשים, היא דורשת מכם שינוי, זה אתם שמתחדשים על מנת שהחדש יופיע בחייכם ולכך נדרש תהליך. תהליך של התחדשות.

החיים הם המתנה הגדולה ביותר שקיבלנו, בואו נעשה איתם הרבה יותר ממה שאנחנו עושים בפועל, בואו נבצע הרבה יותר מהדברים החולפים במוחנו ונשארים כרעיון בלבד, בואו נגיד להם: ‘עכשיו’.
להזכירכם, אחי ה’אחר-כך’ הם: ‘עוד מעט’, ‘אחרי החגים’, ‘אחרי החתונה’, ‘רגע, עוד שניה’, ‘אחרי שארד 10 קילו’, ‘אחרי שיהיו לי ילדים’, ‘אחרי שאעזוב את העבודה’ ועוד ועוד….. תצודו אותם, אל תתנו להם לצוד את חייכם.

איפה בחיים שלכם אתם יכולים להגיד בבטחה שהלכתם עד הסוף? שהייתם שם במאה אחוזים ללא שום ספק, ללא שום שאלה, ללא שום תנאי? שהתמסרתם לדבר / לתהליך / למצב / לבחירה / לחלום / למציאות ?
התמסרות מאפשרת לחיות את החיים במלואם. התמסרות מאפשרת נוכחות מלאה במקום שאנו נמצאים.

נשיאת גנטיקה של מחלה היא נשיאת פוטנציאל, המחלה בפוטנציאל יכולה להיות שומר ראש מצוין שלכם בכך שתביא אתכם לערנות מתמדת.
חישבו על הגנטיקה במשפחתכם. מה מהגנטיקה הזו לא הייתם רוצים בחייכם?

שימו לב, גנטיקה היא פוטנציאל בלבד, עליכם האחריות מה יצא ממנה החוצה ומה לא.

הפוסט הזה מציע לכם מבט חדש על מזון. לא עוד דיאטה וספירת קלוריות אלא מזון כפלטפורמה להתפתחות. להיצמד לאור היא יכולת התעלות של התודעה. התודעה שלנו בנויה שלבים, שלבים, ניתן לראות את המציאות בצורה שונה מהשלבים השונים.
טיפוס במעלה התודעה אינו מתאפשר עם מזון המושך אותנו מטה לתודעה נמוכה.

חברים לעת צרה איך אתם יודעים אם אדם קרוב אליכם הוא חבר טוב? האם כאנושות הגדרנו חבר כמי שתומך בנו בעת קושי? איך אנחנו יודעים אם יש לנו משפחה טובה, אמא, אבא, אח טוב? האם אנו מגדירים אותם לפי הנוכחות שלהם כשאנו באמת צריכים? ייתכן שלמדנו להרגיש אהובים באמת, להרגיש שבאמת אכפת לאחרים מאיתנו בעיקר

על מנת לעזור לתהליך השינוי המתרחש בעולמנו עלינו לזוז יותר מהר בעבודת ההתפתחות שלנו ועלינו להסתגל במהירות שיא (און ליין) לשינויים של האחרים סביבנו. אסור לנו להחזיק את העבר הפחות טוב כאפשרות קיימת! לא עבור עצמנו ולא עבור סובבינו. השבוע נתעורר להסתגלות שלנו לשינויי הסובבים אותנו.

בדקו מול עצמכם, מה אתם חשים בד"כ לנוכח כאב או קושי של אדם אחר? בדקו מול עצמכם מהיכן אתם פועלים לנוכח כאבו של האחר? האם את מזדהים? מתרחקים? שופטים אותו? מרחמים או אולי חומלים עליו? התאמנו על החמלה בחייכם, חמלה במקום כעס, חמלה במקום חוסר סבלנות, חמלה במקום פגיעות, כשאתם זוכרים את ההקשר של החיים האלה, כשאתם רואים שכל אחד עושה את דרכו, מתמודד עם הניצחונות הקטנים שלו על הדפוסים וההרגלים שלו, כל מה שנותר הוא לפזר חמלה סביבנו ולעצמנו.

הפוסט הזה נכתב לקראת פסטיבל שאקטי. אחריות כבדה מוטלת על כתפינו הנשים.
האחריות לאפשרות שבידינו לברוא חיים חדשים לעצמנו ולסובבינו.
בפרקטיקה אומר הדבר, שאם הזוגיות שלך אינה כפי שרצית – יש בך את היכולת לברוא ולחדש אותה.
אם הקריירה שלך אינה בדיוק כפי שרצית – יש בך את היכולת לברוא לך מקום של הגשמה, שמחה ופרנסה.
וכך בכל חלק וחלק בחייך…הורות, משפחה, חברים, ועוד… להיות אשה = יכולת בריאה.
(טיפ קטן גם לגברים, בסוף המאמר)

ככל שאנו מתעלמים ומבטלים את הצורך של האחר – הצורך שלו הולך וגדל! אין אדם בעולם ללא צרכים, במוקדם או במאוחר תבינו שרצוי שתרחיבו את יכולת הקיבולת שלכם להכלת האחר. מקום גבוה הוא לראות את האחר מהמשקפיים שלו.

מכירים את המרוץ ממקום למקום, מדבר לדבר, לעיתים אנחנו פשוט לא עוצרים עד אשר לא נשארת לנו טיפת אנרגיה. לעיתים אנחנו מסוגלים להעמיס על עצמנו עוד ועוד ועוד. אנחנו לא ערים לכמות האנרגיה לה אנו זקוקים להתמודדות רגשית עם משהו, אנחנו לא ערים לכמות האנרגיה הנדרשת להתמודדות עם אתגר בעבודה, להתמודדות עם הילדים, כך אנחנו יכולים למצוא עצמנו מרוקנים עד יסוד, אם לא במינוס אנרגיה.
חשוב מאד שנהיה ערים לכמות האנרגיה שברשותנו בכל יום ובכל מצב, על מנת שנוכל להתחיל לנהל את אחד המשאבים, אם לא החשוב ביותר, הקיימים עבורנו.

שני אתגרים בתקופות קשות: הראשון הוא פשוט – לעבור אותם (לעיתים ממש לא פשוט), השני הוא למזער את השחיקה שלנו. ארועים ותקופות קשות יכולים להשאיר אותותיהם בגופינו, שערות שיבה, קמטים – אלו רק המופעים החיצוניים, המופעים הפנימיים יכולים להיות רבים ומשפיעים מאד על בריאותנו, מכאן החשיבות למזער אותם.

הפוסט הזה מציע לכם להחליף את המשקפיים בהם אתם מתבוננים על העולם, לא עוד פרשנות נגדי! לא עוד פרשנות השופטת אותי! להתבונן שוב ושוב ולחפש פרשנות אחרת, לחפש מה עשיתי טוב, מה טוב בי, מה בסיטואציה לטובתי, לחפש על מה לטפוח לעצמי על השכם.

בואו נתייחס לגוף שלנו כאל מיכל ענק, בואו נבדוק מה יש במיכל הזה, כמה מקום נותר בו, ומה אנו בוחרים להכניס לאותו המקום. תחושות הגוף, לא שכל, לא הגיון, לא ידע, לעיתים, הגוף שלנו העמוס באינסוף דברים שכבר מזמן לא רלוונטיים, יכול להפריע לנו לבצע שינוי בחיינו. לעיתים עשינו לכאורה הכל כדי לבצע שינוי אך הגוף שלנו תוקע אותנו ואינו מאפשר לחדש להופיע.

הפוסט הזה קורא לכם לבחור להכתיר את עצמכם ואת סביבתכם למלכים, ההכתרה הזו של עצמכם הינה הכתרה מחייבת! היא מחייבת אתכם להיות ערניים. ערניים לדרכים בהם אתם מתנהלים בחייכם, ערניים לסביבתכם, שקטים שמה ששייך ומגיע לכם יהיה אכן שלכם. להיות מלך מחייב אתכם להודות על מה שיש בחייכם, מחייב אתכם לזכור את הכיוון בחייכם ואת סדרי העדיפויות הנגזרות ממנו. חג שמח! חג של שינוי תפיסתי ומעבר מתודעה של עבדות לתודעה של מלכות.

האסוציאציה שלנו במוח למילה מלך היא: שיש לו עבדים. תשכחו מהקישור הישן הזה והחליפו אותו בקישור חדש: ליד מלך יש עוד מלכים. מכאן שלהיות מלך אינו דבר מתנשא או מוריד את האחרים, להיות מלך זה ממש בסדר ואפשרי.

‘להיות מלך’ זה הקשר לחיות ממנו, לחיות כמו מלך, לא במובן של כרכרה, ארמון ותכשיטי זהב, אלא במובן של תחושה פנימית והתנהלות בחיים.

בשבוע שעבר דיברנו על תודעה, היום נעצב מחדש את התודעה שלנו על מנת שנצא מעבדות למלכות.

למעלה מחצי שנה אנחנו מדברים כאן שבוע אחר שבוע על ‘להיצמד לאור’. על הביטויים של הסכמה ומחוייבות לטוב בכל זירה וזירה בחיינו. השבוע אני רוצה לדבר אתכם על ‘תודעה’. מילה שגורה ומוכרת, אנו משתמשים בה כאן כמעט בכל שבוע ובכל זאת כשהלכתי לברר עליה במקומות שונים, נראה שלא קל לפצח את המושג ‘תודעה’. ההגדרות הקיימות לתודעה, מגדירות אותה באופן המצמצם אותה לחלקים ספציפיים. הפסיכולוגיה מגדירה נפש ורגש ומתעלמת מהלוגיקה והרציונל, דתות רבות מגדירות תודעה כנשמה ומתעלמות מהגוף, יש המגדירים תודעה כהכרה ערה ומתעלמים מהתודעה בשינה.

האם לעשות מה שצריך או מה שאני רוצה?? אחת השאלות המקננות בראש כולנו, האם אני צריך לעשות משהו שאינני רוצה? או שאני צריך לעשות משהו דווקא בגלל שזהו רצוני ורק עכשיו לא ממש בא לי… האם אני תמיד יודע מה בדיוק אני רוצה? ואולי יש רצון שהוא אמיתי מהלב ויש רצון שהוא גחמה רגעית, אז מתי צריך? ומתי רוצה?

אם היה נדמה לכם עד היום שהתמדה הינה עד להגעה לארץ המובטחת, היום אני מוסיפה לכם עוד קילומטרים להתמדה, גם כשהגענו לארץ המובטחת הכרחי להמשיך ולטפח אותה למען תמשיך להתקיים עבורנו. מה שמשאיר אותנו ללא ברירה אחרת. אם אתם רוצים להגיע למטרה בחייכם – ברור שנדרשת התמדה. אם הגעתם למטרה בחייכם – תצטרכו להתמיד במה שעשיתם על מנת לשמר אותה.

אהבה זה תדר העובר מאיתנו ואלינו, אהבה היא אחת ממקורות האנרגיה העצומים ביותר הקיימים (לצד אמונה ושמחה), כוחה של האהבה היא ביצירת אחדות בין פריטים שלכאורה נפרדים. מכאן גם הכמיהה הגדולה לאהוב ולהיות נאהב, מתוך ידיעה עמוקה שכולנו אחד ומה שמחבר ביננו היא אהבה, תחושה אמיתית של יחד. היחד האמיתי מתאפשר כאשר אנו ‘שמים את עצמנו בצד’, מי שאנו שמים בצד הוא רק האגו שלנו וכך מתאפשר לחלקים העמוקים שלנו לחבור אל האחר. זו תחושה נעלה שטוענת באנרגיה חזקה את כל הנוכחים.

אנשים רבים חושבים שמי שמעיז לוקח בהכרח סיכונים, ייתכן שבמקרים מסוימים נכון הוא, אך בחיי היומיום יש אפשרויות רבות מאד להעיז מבלי לקחת שום סיכון.

תעוזה, עבורי, היא הסכמה להתנסות בדברים חדשים, הסכמה להתנסות בחדש היא טבע החיים, חיים מן הסתם אמורים להשתנות ולאפשר לנו התנסויות חדשות, ואכן כך הוא הדבר. החיים אמנם מזמנים לנו אפשרויות חדשות, אך השאלה היא – האם אנו זורמים עם האפשרויות הרבות הנקרות בדרכנו?

גם כשאין אפשרויות בחירה אפשר לבחור!
לבחור בקיים היא יכולת תודעתית גבוהה המאפשרת תחושה שזהה ליכולת בחירה בין אפשרויות שונות. היא מאפשרת תחושה שבחרנו בחופשיות בקיים.
גם בתחומים בחיינו בהם המציאות מכתיבה לנו – עדיין יש לנו חופש בחירה בין: לבחור בקיים או לא לבחור? והדבר זהה לחלוטין ל: לחיות או לא לחיות?

‘אני ואתה נשנה את העולם, אני ואתה אז יבואו כבר כולם…’ היה שיר אליו התחברתי בכל ליבי בילדותי. אז התפיסה של ‘לשנות את העולם’ היתה שונה לגמרי מתפיסתי היום.