הבלוג של stepmom

אמא חורגת

עדכונים:

פוסטים: 2

החל ממאי 2012

אם הייתי חיה בסרט, אז המעבר בין הפגישה הטעונה בין האם החורגת לבין הילד/ה הממאן להשלים עם קיומה לבין סוג של דו-קיום חיובי היה עניין של שעה גג. כמו כל דבר אחר, המציאות הרבה יותר מורכבת ומלאת מהמורות.

13/06/2012

הרבה לפני שמרפי הגדיר שורה ארוכה של חוקים שנועדו לחשב את הסתברות הנאחס, נטבע באידיש המשפט שאם חושבים עליו לעומק, מתמצת את הקיום שלנו בצורה די מדויקת: האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק. כל אחד מאתנו נתקל חזיתית לפחות פעם בחייו באמיתות המשפט (וככל ששנותינו על פני האדמה ארוכות יותר- בתדירות הנדסית עולה). הרי כל תכנון שלנו הוא בסיס לשינויים. החיים, כידוע, מזמנים הפתעות ואתגרים, רצויים או בלתי רצויים בעליל, והדבר היחיד שנותר לאדם לעשות נוכח הנסיבות החדשות הוא לבחור את דרך הפעולה המועדפת עליו אל מול הבלת”ם, ולחשב מסלול מחדש. 

וכך יצא שעל אף תכנונים מדוקדקים, למרות רשימת דרישות ותכונות מפורטת ומדויקת, על אפי, על חמתי, ולמרות הרצון הטבעי להתחיל חיים משותפים עם מי שנמצא באותה הקבצה שלי, סורט אוף ספיק, מצאתי את עצמי נשואה לגרוש+1, והרשו לי להגיד לכם כבר עם היכרותנו הראשונה שהפלוס הזה יכול להיות מינוס עצום, והוא לא מסוג הפלוסים שנעלם ברגע שמעבירים אותו לצד השני של המשוואה.

 

הפלוס הזה גדול מספיק כדי לדחוק אותך לעדיפות שנייה, תמיד, ערמומי מספיק להחביא באמתחתו גם גרושה, על שלל טירופיה, ומגיע עם פלצור שכורך את החיים שלך ומתלה אותם בגחמותיהם של אחרים.

הוא קטֵן רק כשעולה סוגיית המעמד שלך מולו – כי למרות המינוח חמור הקונוטציה ‘אם חורגת’, ולמעט מקרים מסוימים ונדירים, אשתו של אבא היא אף פעם לא אם עבור הפלוס. לא חורגת, ולא בכלל.

למעשה היא נמצאת בשטח ההפקר נטול ההגדרה שדורש ממנה את כל התשתיות והשירותים ובתמורה מדיר אותה מהטיפול הדידקטי-משמעתי.

כשלעצמו טרייד אוף לא רע בכלל, כל עוד אבי הפלוס מתפקד בגזרה הזאת.

 

ואם לא?

 

אם לא אז ללא כל הכשרה רשמית הופכת אשתו למפיקה, כוריאוגרפית ורקדנית של מחול אקספרמנטלי מורכב, שבו היא מטופפת פירואטים בין רגשותיו כלפי בתו, לבין הצורך שלך לחיות כפי שאת רואה לנכון בביתך, ולהשתחרר מהתחושה שכל סוף שבוע שני את נתונה תחת מתקפת טרור.

שמנוהלת על ידי ילדה.

בת עשר.

כל סוף שבוע שני.

 

“רק כל סוף שבוע שני?” את נשאלת על ידי חברה שהפלוס היחיד של בן זוגה נמצא בחשבון הבנק

“לא” את משיבה “כל. סוף. שבוע. שני”

 

“מה ההבדל?” היא ממשיכה ומפגינה חוסר רגישות מוחלט לניואנסים

“ההבדל הוא שזה נראה מעט רק מרחוק” את לא מצליחה להסתיר את קוצר הרוח שלך נוכח האטימות שלה. לחוסר ההבנה שלה לעובדה שהחופש השבועי המתוק שלו את ממתינה בקוצר רוח חמישה ימים ארוכים נגזל ממך פעמיים בחודש ותמורתו את מקבלת חבילה של חמיצות, חוסר נימוס, תובענות, פינוק, כפיות טובה, והתקפי זעם, ארוזים בחבילה מוזנחת ומפורצפת תמידית בת עשר.

 

——————-

 

אקסיומה: אנשים אוהבים להרגיש בשליטה.

הם אוהבים להאמין שהם מנתבים את החיים שלהם, שעתידם הנו תולדה של שורת בחירות חופשיות ומושכלות שלהם, ושפעולה A מובילה לתוצאה B כל פעם.

גם אם האמת היא שהשליטה שלנו בחיינו במקרה הטוב מסתכמת ב-50%, ואפילו אם בהתבוננות מדוקדקת מתברר שמושכות השליטה שדימינו שאנו אוחזים בהן חזק הן למעשה אשליית שליטה מתוחכמת, המוח שלנו מתעקש לאבד את המידע הזה ולחזור לתחושת הפסבדו שליטה המנחמת, לפחות עד האירוע החיצוני הבא שיגרום לנו להתפכחות זמנית.

 

כי האמת היא שאשליית השליטה חיונית לצורך תפקוד בעולם, בדיוק כמו האמונה ברצון חופשי.

כי אם נאמין רק במקריות, במזל/גורל ובהשפעות אירועים חיצוניים על חיינו יקשה עלינו (יותר מהרגיל) להסביר לעצמנו את היקום ואת הקיום שלנו.

יקשה עלינו לחנך את ילדינו ללמוד ולהצליח, לשכנע אותם בחשיבותם של קשרים חברתיים, או להנחיל להם את חשיבות הסדר החברתי, שהרי אם בסופו של דבר מסלול חייהם אינו תולדה של מעשיהם, למה לטרוח?

אנחנו חייבים להאמין בתכלית, במטרה, כי אם לא יתמוטט עלינו מגדל הקוביות שבנינו לעצמנו, וכל הקוביות תתפזרנה ותמחקנה את הקווים התוחמים את המשבצות שהמוח שלנו מרגיש כל כך נוח אתן וכל כך חסר ישע בלעדיהן.

 ואנחנו חייבים להאמין ביכולת שלנו להשיג את המטרה או לממש את התכלית שאם לא כן – מה הטעם בכל?

עכשיו שוו בדמיונכן סיטואציה שמרחיקה אתכן עשרה צעדים נוספים מהיכולת לשלוט בתוצאות של פעולות מסוימות. נגיד, שאתן משחקות משחק שבו עליכן להנחות חבר מכוסה עיניים בחציית מרחב עמוס מכשולים.

יש? יופי. עכשיו, כמה מתסכלת התחושה שאתן לא יכולות בעצמכן להזיז אותו מהמכשול? או שהוא לא מבצע את הוראותיכן בצורה מדויקת?

מסוגלות להתחבר לתחושה הזאת?

 ברוכות הבאות לעולם שלי!

 

עולם שבו אתן רואות לא מעט תאונות בהתרחשות בעודכן נטולות יכולת מניעה. עולם בו אתן נתקלות ב’מפגע’ חינוכי לכל הדעות ואינכן שולטות במצב, ואם לא די בכך – מי שאמור לשלוט במצב נשלט על ידו במקום. בגלל שהוא מעדיף שיאהבו אותו. או מרגיש צורך לפצות, שמתבטא בפינוק או ביטול גבולות. כי אין לו כוח לחנך באמת. בגלל שהוא לא יודע מה נכון. או בגלל שהעובדה שלכולנו יש איזשהו אינסטינקט הורי לא מחייבת שכל האינסטינקטים של כולנו גם נכונים. יכול להיות שכל התשובות נכונות.

 

ובינתיים אתן נאלצות להתנהל בסיטואציה שמרתיחה אתכן, בבית שלכן, במצב שהולך ומחמיר (במדדי חוצפה, עיקשות, קולניות, תובענות, זעם וכיוב’) ולתהות בפעם המיליון איך יוצאים מהלוּפּ הזה, ולמה בסרטים זה תמיד נראה קל יותר.

 

ולוקח פחות זמן. הרבה פחות זמן.

 

ומה יקרה כשיהיה לנו ילד משלנו (ספויילר: התובענות תגבר) וכמה זמן אפשר לחיות במצב הדברים הקיים, ואיך, בינתיים, תצליחי לשמור על אופטימיות ומאור פנים ולא להפוך לאם-טיפוס מריר ועצבני?

בינתיים אני מתנחמת בכך שסוף השבוע הקרוב הוא סוף שבוע נטול.

embedded by Embedded Video
Download Video

עוד מהבלוג של stepmom

שלום עולם!

שלום, ברוכים הבאים לבלוגים של סלונה. שיהיה הרבה בהצלחה, ויש לנו גם כמה טיפים בעמוד הראשי של הבלוגים (הקישור הכי שמאלי בסרגל הניווט)....

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה