הבלוג של גברת הבלים

הבל הבלים

אני מי שאני, הבלוג הזה הוא מה שהוא. כל השאר, הבל הבלים.

עדכונים:

פוסטים: 135

החל מינואר 2014

על משפחה וזהות עצמית ברומן האקטואלי העוזבים מאת ליסה קו, בהוצאת תמיר//סנדיק

29/09/2018

צילום: אורית רובינשטיין

צילום: אורית רובינשטיין

יום לפני שדמינג גואו ראה את אמו בפעם האחרונה, היא הפתיעה אותו בבית הספר. כובע בצבע כחול-צי ישב נמוך על מצחה וסביב צווארה צעיף כמו נחש חום גדול. “למה אתה מחכה, ילד? קר בחוץ”

כך נפתח העוזבים, רומן על משפחות, אימהות, הגירה וזהות עצמית. דמינג גואו הוא בנה של פולי, מהגרת סינית בארצות הברית. הם חיים בניו יורק עם החבר של פולי ועם אחותו ובנה. עד שפולי נעלמת. מכאן מתחיל סיפור המגולל את חייו של דמינג ואת חייה של אימו, מנעוריה של פולי ועד להתבגרותו של דמינג. הסופרת, ליסה קו, בת למהגרים סיניים לארה”ב, כתבה את הספר בהשראת כתבה מהניו יורק טיימס מ-2009, על מהגרת בלתי חוקית ששהתה במתקן כליאה בבידוד במשך שנה וחצי.

ליסה קו לא מרחמת על הקוראים שלה. מילא הקוראים, היא לא מרחמת על הדמויות שלה. אל תצפו לספר סכריני, שיש בו התגברות הרואית על מכשולי החיים, הקרבה אולטימטיבית או סוף שמח מושלם. הדמויות בספר אנושיות מאוד, לא מושלמות, ואפילו לא מתקרבות לכך. כולן מתמודדות עם קשיי החיים: הגירה, עבודה קשה, עוני והורות. ומעל כל אלה מרחף הנושא הגדול של הסיפור, החיפוש של דמינג, או בשמו שניתן לו על ידי הוריו המאמצים, דניאל, אחרי הזהות העצמית שלו. לא תמיד חיבבתי את דמינג לאורך הספר. לפרקים הזדהיתי עם אימו. ליבי נכמר על הוריו המאמצים ובה בעת נרתעתי מחוסר ההבנה שלהם אותו. שום דבר בספר הוא לא שחור ולבן, והאנושיות מהדהדת בו באמיתיות שלא מוצאים בפוסטים ברשתות החברתיות.

בתקופה הנוכחית, שבה הניכור כלפי זרים הולך ומתגבר, ומדינות מסויימות פועלות להפרדה בין ילדי מהגרים לבין הוריהם, הספר הזה רלוונטי ומרגיש כמו דבר אמתי שקורה כאן ועכשיו. זה רק חלק מקסמו, כשהחלק האחר הוא היכולת של הסופרת לתאר הרבה מחשבות ותחושות במקביל לדיאלוגים מועטים יחסית, בצורה זורמת ולא מכבידה. התרגום של אינגה מיכאלי מצויין ומעביר היטב את ההבדלים בין הקולות השונים של הדמויות. אני רוצה לסכם את הסקירה בשיר שמקדים את תחילת הסיפור:

כמו הים, גם עליי ממליצה יתמותי.
קולנית ממברקים שלא הגיעו,
נרגנת משמות בדויים,
עשירה בדרכים תועות,
מרוב הגליות למדתי לאהוב אותך.
                                     - לי יאנג לי, “העיר שבה אהבתי אותך”

 

העוזבים מאת ליסה קו
תרגום: אינגה מיכאלי
עיצוב עטיפה קורע לב: חן יאקה שומרון | סטודיו לימונדה
הוצאת תמיר//סנדיק, 2018

 

זה הכל להפעם. אהבה ונשיקות עם רוז’ מגברת הבלים!

 ∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞

♥ הי! אהבתן מה שקראתן? אתן מוזמנות לעקוב אחריי באופן קבוע, בכפתור “עקוב אחרי” כאן למעלה או בדף הפייסבוק שלי גברת הבלים 
 יש לי עוד אתר, ובו אני כותבת לפעמים שירים וסיפורים. יותר בעניין הזה? מוזמנים לבדוק גם אותו! בראש של גברת הבלים 

עוד מהבלוג של גברת הבלים

תצוגה מקדימה

חמושה במשקפיים: תרצה אתר - ציפור בחדר

  היום הפינה הספרותית שלנו, חמושה במשקפיים, היא לא על ספר, אלא על סרט תעודי ישראלי. הבמאי והמפיק ארי דוידוביץ' חקר את סיפור חייה ומותה של תרצה אתר, והוא...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

ירקות שורש בתנור

אני מכירה את מיה בר-חיים כבר כמעט תשע שנים. שתינו בנות אותה עיר, וכבר כמעט תשע שנים שאני אוכלת אצלה, במטבח של מיה, ארוחת בוקר בכל יום שישי. האוכל של מיה מזכיר לי בית, אבל פנסי. כמו שהבית שלי היה, אם מישהו היה מבריק את כלי...

תצוגה מקדימה

הגברת מגבנת

שלום קוראים יקרים. מי שעוקב קצת אחר הגברת (הי דארלינג! מתי אתה חוזר היום הביתה?), יודע כבר שהגברת אוהבת לשחק במטבח. לא רק ארוחות צהריים לילדים שצריכים לגדול גדולים, אלא גם אוכל מושחת, קינוחים סקסיים וכהנה וכהנה משחקים. בין...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה