הבלוג של solche

Solche

דוקטורנטית למשפטים באוניברסיטת תל אביב. חברה בפורום הדוקטורנטים של עמותת קהלת. עוסקת בכתיבת ספרי סטודנטים בלשכת עורכי הדין. מתנדבת כעורכת דין בתנועה למען איכות השלטון. בוגרת אוניברסיטת תל אביב (LLB במשפטים, BA בהיסטוריה... +עוד

דוקטורנטית למשפטים באוניברסיטת תל אביב. חברה בפורום הדוקטורנטים של עמותת קהלת. עוסקת בכתיבת ספרי סטודנטים בלשכת עורכי הדין. מתנדבת כעורכת דין בתנועה למען איכות השלטון. בוגרת אוניברסיטת תל אביב (LLB במשפטים, BA בהיסטוריה ו-MA בדיפלומטיה); אוניברסיטת ייל (LLM במשפטים); ובית המשפט העליון. במקור מושבניקית, היום תל אביבית. גרה בשכונת פלורנטין עם בילבו הרועה האסיאתי. כפי שניתן להבין ממרבית הפוסטים, חיה את חיי הרווקות הארד קור. אבל לא רק אותם. בגדול, אלייב אנד קיקינג.

עדכונים:

פוסטים: 23

החל מדצמבר 2013

“את הרי יודעת שזה לא ייגמר טוב”, אמרתי לעצמי, ובכל זאת בחרתי לעלות על החצי כדור גומי הזה שהם מחזיקים בחדר כושר.. ועוד עם שתי משקולות של ארבעה קילו.. מי ישמע האלק הוגן איז אין טאון. “תנשמי. תנשמי! הכל בסדר.. אם הבלונדינית המעלפת ההיא עשתה את זה אתמול בכזו קלילות, אין שום סיבה שלא תצליחי גם את. חוץ מזה, שאין פה אף אחד. אז גם אם יקרה משהו זה לא כזה נורא.. כמו עץ שנופל ביער, את יודעת”.

הסתכלתי על עצמי במראה. שאללה יעזור! נראיתי כמו איזה פיס אוף שיט.. עם המכנסיים הירוקים האלה, גדולים בכמה מידות, קרועים בין הרגליים.. והגופיה הורודה הצמודה.. ונעליים בצהוב זוהר.. צהוב זוהר! מה לעזאזל חשבתי לעצמי?! “מי בכלל משלב ירוק עם ורוד? את נראית כמו איזה טפט”.. קצת הצטערתי על הרגע שהחלטתי לצאת ככה מהבית. מתוך בחירה ובידיעה מלאה. וזה למה?! סתם כי לא היה לי כוח לעשות כביסה. “עצלנית. לפחות חזייה יכולת לשים”.. מזל שהייתי שם לבד.

“פאק! נראה לי ששברתי את האף. כדור גומי מחורבן.. ושתמות הבלונדינית ההיא בכל מקרה”, מצאתי את עצמי על הרצפה, לא לפני שהפרצוף שלי עשה היכרות מקרוב עם הקיר שממול. “אם מישהי דופקת את הראש בקיר בחדר כושר ריק”, תהיתי לעצמי, “האם זה באמת קרה?!”, ואז..

“את בסדר?” אבוי! מסתבר שלא הייתי שם לבד. ולא סתם לא לבד.. הרמתי את הראש וחטפתי את השבץ של הלייף. מי זה החתיך ההורס הזה? ואיך לא שמתי לב אליו? הוא הושיט יד כדי לעזור לי לקום. “כן כן, תודה, אני בסדר גמור. פעם ראשונה שזה קורה.. בדרך כלל עובד לי פרפקט התרגיל הזה”, עניתי בכל הנונשלנטיות שיכולתי לגייס באותו רגע. ואז, כמו טיל קטן מלא פחמים דפקתי יו-טורן וברחתי לכיוון ההליכון. “יופי באמת.. דווקא עכשיו זה היה צריך לקרות לך? מבין כל הימים שבעולם? טוב, גם ככה לא היה איתו שום סיכוי, תרגיעי. הליכון איט איז”.

ורוד לא טוב לעיגולי זיעה, כך מסתבר. אבל זה לא הפריע לי להגביר מהירות ולצעוד כל עוד רוחי בי.. “תשכחי מהכל ותתרכזי במה שבאמת חשוב בחיים.. לשרוף קלוריות! ותזכרי, כל קלוריה שאת שורפת עכשיו זו קלוריה שתוכלי להעמיס אחר כך בקינוח”, הגיון נשי מעוות שכזה.. אבל היי, עובד בשבילי. “חוץ מזה, שגם ככה הרסת לעצמך את הבוקר עם כל השטויות שלך. סיימי פה, לכי הביתה ושכחי מזה”.

פתאום הרגשתי צל מעליי.. “לא אמרת לי איך קוראים לך”, הוא חייך חיוך מושלם. הסתכלתי עליו באימה, שלא לומר באיבה יוקדת, שלא לומר בפליאת עולם. סובבתי את הראש לצד השני.. לא. לא הייתה אף אחת אחרת מאחור. הוא אכן מדבר אליי. “אמ.. אני?”; כן, את”; “אה, אני סולצ’ה”; “נעים מאוד, סולצ’ה, אף פעם לא ראיתי אותך פה קודם”; “כן, אני רוב הזמן בחוגים, בקושי עושה מכשירים”; “הבנתי. טוב, אם בא לך, זה המספר”, הוא הושיט לי פתק קטן. לא.. זה לא באמת קורה.. ירדתי מההליכון וניגשתי למאמן שבדיוק הגיע. “תגיד, יוס, מי זה הבחור החלומי הזה שדיבר איתי עכשיו?”; “מי? הסוסון שנכנס עכשיו למלתחות?”; “יאפ”; “אה.. מכיר אותו כבר שנים. בחור זהב. כדאי לך סולצ’ה, הוא בחור זהב!”.

יומיים לאחר מכן, בערב, שלחתי לו הודעה. “הי, זו אני, הטפט הצבעוני מהג’ים.. אם בא לך להרים טלפון, אני כאן”. הוא לא ענה כל הערב.. “נו טוב, הרי לא ציפית אחרת, נכון?”, אמרתי לעצמי בחצי אכזבה חצי הקלה, ושקעתי לספה מול עוד פרק של סקס אנד דה סיטי. כמו תמיד, חולמת להיות סמנתה אבל נשארת תקועה עם המאניירות של קארי..

למחרת בתשע בבוקר צלצול. “הי, זה אני”, כמעט התעלפתי מרוב אושר. “או, הי, מה נשמע?”; “הכל בסדר. מה אצלך?”; “אצלי הכל מעולה”; “וואללה, מה עושה עכשיו?”; “עכשיו?”; “עכשיו”; “ובכן, אני בדרך לעבודה”; “אה, נייס..”; “כן, בוקר, אתה יודע”; “צודקת. חחח… אז מה עושה בחיים?”; “כל מיני”; “ובת כמה?”; “32, אתה?”; “אני בן 40. ומה הסטטוס, נשואה?”, לקח לי דקותיים לעכל את השאלה.. “נשואה?”, שאלתי בחזרה.. “כן, נשואה?”; “לא, מה פתאום.. אם הייתי נשואה זה קצת היה מפספס את הפואנטה שלנו כאן, לא?”; “לא יודע, יש גם כאלה.. אבל מגניב”; “טוב, לא יצא לי להיפגש איתם עד כה”; “חחח.. אז בא לך להיפגש הסופ”ש?”; “שור ברור”. פטפטנו שעה.. מיסטר צ’ארמינג אינדיד. לא רק חתיך אלא גם חכם ומשעשע. “והוא עוד התחיל איתך כשהיית בשיא עליבותך”, חשבתי לעצמי.. איזו מציאה, ככה סתם, באמצע החיים! “אגב”, אמר דקה לפני שניתק, “מקווה שאין לך בעיה עם גברים נשואים”. סיי וואט???

למחרת, עוד לא לגמרי מאוששת מגילויי הבוקר של אתמול, פגשתי את יוס, המאמן, בחדר כושר. “תקשיב, אין לך מושג בכלל! מסתבר שהסוסון נשוי! היית מאמין? חטפתי שוק של החיים”.. הוא הסתכל עליי בחצי חיוך, “בטח. מכיר אותו כבר שנים. הוא בא לפה עם הבן שלו כל הזמן.. בוגד על ימין ועל שמאל”. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות..

בחור זהב כבר אמרנו?!

עוד מהבלוג של solche

אונליין דייטינג מיי אס

תכ'לס, לא היה לי כוח לצאת לדייט הזה בשיט. דיברנו יומיים לפני והוא דווקא נשמע נורמלי. מצרך נדיר בימינו. מצד שני, כבר היו לי כמה כאלה שנשמעו נורמליים. והנה אני שוב באותו המקום בדיוק. בסוף שמתי על עצמי את השמלה המנצחת ויצאתי....

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מי? אני? פתאטית?

זו הייתה הפעם הרביעית שנפגשנו. היה ברור שהיום אשחרר קצת.. אחרי הכל, אני אישה עם צרכים. נסעתי אליו לדירה. אזור הצפון הישן, על הפארק, עם חנייה. קבענו לראות סרט, שזה כמו...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מיליונרית? לא אני, תודה

"קטנטונת, רוצה לעשות עליי סיבוב? יש לי אחלה מג'יק-סטיק".. "הגברים כאן בעיר רק הולכים ומשתבחים", חשבתי לעצמי וסגרתי את האתר המחורבן הזה, לא לפני שעניתי לפרינס צ'ארמינג –...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה