הבלוג של solche

Solche

דוקטורנטית למשפטים באוניברסיטת תל אביב. חברה בפורום הדוקטורנטים של עמותת קהלת. עוסקת בכתיבת ספרי סטודנטים בלשכת עורכי הדין. מתנדבת כעורכת דין בתנועה למען איכות השלטון. בוגרת אוניברסיטת תל אביב (LLB במשפטים, BA בהיסטוריה... +עוד

דוקטורנטית למשפטים באוניברסיטת תל אביב. חברה בפורום הדוקטורנטים של עמותת קהלת. עוסקת בכתיבת ספרי סטודנטים בלשכת עורכי הדין. מתנדבת כעורכת דין בתנועה למען איכות השלטון. בוגרת אוניברסיטת תל אביב (LLB במשפטים, BA בהיסטוריה ו-MA בדיפלומטיה); אוניברסיטת ייל (LLM במשפטים); ובית המשפט העליון. במקור מושבניקית, היום תל אביבית. גרה בשכונת פלורנטין עם בילבו הרועה האסיאתי. כפי שניתן להבין ממרבית הפוסטים, חיה את חיי הרווקות הארד קור. אבל לא רק אותם. בגדול, אלייב אנד קיקינג.

עדכונים:

פוסטים: 23

החל מדצמבר 2013

אני מכירה אותה.

חזרה בתשובה כשהייתה בת 18. עד אז הייתה אחרת לגמרי. התחתנה בשידוך עם אחד. חיו במאה שערים, בדירה קטנה, חשוכה ודלה. לא הייתה שם אהבה, אבל שניהם הבינו שזה חלק מהעולם שבו בחרו לחיות. באחד מלילות הפורקן הביאו לעולם את הגדולה, שהפכה עד מהרה להיות כל עולמה. היא התעטפה בה, נאחזה בה, התנחמה בה. לכל מקום היו הולכות יחד, יד ביד. כשהתחילה ללכת לגן התגעגעה, הייתה מגיעה קצת קודם לקחת, להרוויח עוד כמה דקות של אושר. אלא שלאחר תקופה לא יכלה עוד. לא איתו, לא עם השכונה. ביקשה גט וברחה חזרה לאמא שלה. את הגרביונים היא השאירה, אבל קנתה אותם דקים יותר, שייכנס קצת אויר. לאט לאט חזרה לעצמה, לשמחת החיים ההיא, יצאה לעבוד, קנתה לילדה כל מיני, עזרה בבית.

ואז היא פגשה אותו. היה מסתובב מתחת לבית שלה, עם חיוך כזה, מתיישב בפינה לעשן. מובטל, מפונק, עצלן. שם כיפה כשנוח, מוריד אותה כשלא. אבל הוא קצת הזכיר לה את הנערה המתבגרת שהייתה. זה ריגש אותה, שימח אותה, הקסים אותה. היא נפלה שדודה לרגליו כשהציע לה את עצמו. בסופו של דבר גם אמרה לו כן. שכרו ביחד דירה קטנה, חשוכה ודלה לא פחות. חיו על חשבונה, ומידי פעם, כשהתחשק לו, גם על חשבונו. את החשמל והמים בקושי הצליחו לשלם, ודברים לילדה כבר לא יכלה לקנות. הילדה הזו, שעדיין הייתה הולכת איתה לכל מקום, יד ביד. אהובה שלה, לנצח נצחים. אחרי שנה נולד הראשון, אחרי שנתיים השניה ומייד לאחר מכן השלישי. שש נפשות מצטופפות, בעוני גדול.

לפעמים נותרו רק חמישה. בשלב מסוים, התחיל ללכת בלי לומר לאן. נעלם, עבר ושב, פתאום חזר. לפעמים לקח את מעט הכסף שהיה והתפנק. אף פעם לא תרם דבר משל עצמו, לא עזר בבית, לא נתן לילדים חיבוק. אבל היא, עיוורת, המשיכה ללכת אחריו. כמו תחת כישוף. כמה שלא אמרו לה לעזוב, לשוב הביתה, לנסות מחדש, היא נותרה בשלה. עקשנית כזו. פעם, ברגע של גילוי לב, אמרה שהיא כבר נשואה בשנית, ומי ירצה אותה בשלישית, אז עדיף ככה, איתו. דעתה לא השתנתה גם בהמשך, כשהתחילו המכות.

אמא שלה דווקא ניסתה. עשתה כל מה שרק יכלה כדי להאיר את עיניה. הפסיקה לממן, כדי שלא יהנה מההפקר, אבל ידעה שזה פוגע גם בהם. זה אכל אותה מבפנים. אז במקום, הייתה לוקחת אותם אליה כמה שרק יכלה, מוציאה אותם מהחיים האומללים האלה שלהם לכמה שעות. היו ילדים טובים, אבל בצר לה, היא ידעה. זרע הפורענות כבר נטמן בהם. לפחות בקטנים. הגדולה הייתה אחרת, בוגרת לגילה, אולי אפילו מבוגרת. נדמה היה שנולדה ככה, אבל לפעמים, אפשר היה לראות בעיניה היפות, הדומות כל כך לאלה של אמה, גם זיו של עלומים.

עם השנים הלך המצב והחריף. אבל היא לא הסכימה לגרש אותו, בטח שלא להתלונן. כשהאפשרות עלתה, הייתה כועסת, בורחת ומנתקת מגע. שונאת את כולם רק לא את זה שראוי לכך. לא, היא לא הייתה מוכנה בשום פנים ואופן. גם לא אחרי שהגדולה סיפרה שעשה לה את מה שעשה. היא, שהייתה העטיפה שלה, האחיזה שלה, הנחמה שלה, בסופו של דבר נשלחה אל בית אביה. עקורה, נטושה, תלושה מהיד אותה אחזה כל חייה. הוא ניצח גם אותה.

בלילות, כשאף אחד לא רואה, היא בוכה. הן כולן בוכות. שלושה דורות של דמעות שקטות כאלה, בודדות כאלה, שמתגלגלות אל הכרית ונספגות בלי להשאיר סימן. כל אחת מהן, מובסת בדרכה שלה, נושאת עוד תפילה לשווא.

אני מכירה אותה. היא נמצאת ממש פה, במרחק נגיעה ממני.

עוד מהבלוג של solche

אונליין דייטינג מיי אס

תכ'לס, לא היה לי כוח לצאת לדייט הזה בשיט. דיברנו יומיים לפני והוא דווקא נשמע נורמלי. מצרך נדיר בימינו. מצד שני, כבר היו לי כמה כאלה שנשמעו נורמליים. והנה אני שוב באותו המקום בדיוק. בסוף שמתי על עצמי את השמלה המנצחת ויצאתי....

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מי? אני? פתאטית?

זו הייתה הפעם הרביעית שנפגשנו. היה ברור שהיום אשחרר קצת.. אחרי הכל, אני אישה עם צרכים. נסעתי אליו לדירה. אזור הצפון הישן, על הפארק, עם חנייה. קבענו לראות סרט, שזה כמו...

תגובות

פורסם לפני 6 years

פאק הים! פאק דם אול..

"את הרי יודעת שזה לא ייגמר טוב", אמרתי לעצמי, ובכל זאת בחרתי לעלות על החצי כדור גומי הזה שהם מחזיקים בחדר כושר.. ועוד עם שתי משקולות של ארבעה קילו.. מי ישמע האלק הוגן איז אין טאון. "תנשמי. תנשמי! הכל בסדר.. אם הבלונדינית המעלפת...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה