הבלוג של דניאלה

דניאלה

ברוכים הבאים לבלוג שלי, אני דניאלה, גרה אי שם בכפר צפוני עם בן זוגי, 3 ילדים מקסימים, כלבים...ציפורים..דגים...ומידי פעם מצטרפים גם כמה עכבישים

עדכונים:

פוסטים: 12

עוקבים: 1

החל ממרץ 2013

את סיפור הלידה של הבכורה שלי אני זוכרת כאילו היה אתמול. רק שסיפור הלידה שלי שזור לו עם סיפורים עצובים של מדינת ישראל ומשפחות רבות נוספות.

28/03/2013

היום לפני 14 שנה הפכתי לאישה נשואה, היום לפני 11 שנה הפכתי לאמא…

את סיפור הלידה של הבכורה שלי אני זוכרת כאילו היה אתמול. רק שסיפור הלידה שלי שזור לו עם סיפורים עצובים של מדינת ישראל ומשפחות רבות נוספות.

זוכרת איך קמנו משנת צהריים בערב חג פסח. חברה שלי התקשרה לאחל לנו חג שמח ושנדבר כנראה לאחר הלידה כי הם טסים למחרת לחו”ל לשבועיים. צחקתי איתה שאולי הלידה עוד תהיה היום כי יש לי צירונים וגם אין לי כוח לארוחת החג אצל החמים.

לאחר כשעתיים הבנתי שאולי צדקתי ונסענו לבית החולים, היה לי ברור שאני עלולה ללדת כל רגע, ממש כמו אחותי “שירתה” את שלושת ילדיה במהירות הבזק…כל כך פחדתי שלא נספיק להגיע לבית החולים ואאלץ ללדת בדרך.

הדרך הייתה נוראית. הייתה בחוץ סופת גשמים שבקושי ראינו משהו בחוץ. לאחר זמן לא רב הגענו לבית החולים. איך שנכנסנו לבית החולים התחיל מבזק חדשות – פיגוע במלון פארק בנתניה, באותו רגע לא ממש הבנו את חומרת האירוע. חיכינו להיבדק. נבדקנו ונשלחנו הביתה כלאחר כבוד בטענה שיש עוד זמן…

יצאנו מבית  החולים, שוב מלווים בגשמים כבדים, החלטנו לנסוע לחמים, לפחות לתת את מתנת החג. עצרנו את הרכב ליד הבית שלהם , והודעתי שאין מצב שאני מסוגלת לצאת מהאוטו לארוחת חג…נסענו הביתה ובבית התחלתי להתהלך באיטיות ובסיבובי אגן בניסיון נואש להפחית את כאבי הצירים ועוד לא ידעתי שזו רק ההתחלה… לאחר כשעתיים נוספות, שוב נסענו לבית החולים שוב בגשמים עזים. הפעם אושפזנו כי היה נראה שלעוברית שלנו היה דופק חלש. באמת שלא מובן לי איך, אבל באותו רגע זה לא הלחיץ אותי כמו שמלחיץ אותי להיזכר בזה היום.

וככה ביליתי לי בבית החולים שעה ועוד שעה מחוברת למוניטור עם צירים שלא מובילים לכלום. עם הזמן החליטו לתת לי זירוז. אז כבר הבנתי שלא זכיתי בלידות מהירות כמו אצל אחותי.

אני לא הייתי מחסידי הלידה הטבעית והתחננתי לאפידורל, אבל מה לעשות שבזמנו נתנו אפידורל רק מפתיחה של 4-5.  אז באו לי עם הצעה מפתה…”בדיוק היום” יש ניסוי של השפעת האפידורל על מהלך הלידה. אם אני מוכנה לקחת חלק בניסוי אז יש סיכוי שאקבל אפידורל מוקדם…כמובן ששמחתי לקחת חלק, חתמתי על כל מה שצריך, ויאללה אפידורל, אז זהו שלא…עכשיו אני צריכה להשתתף בהגרלה  ( ממש “ערב בינגו”) עם המזל שלי לא זכיתי בהגרלה והייתי חלק מהניסוי שמקבל אפידורל אבל “מאוחר”…כפרס ניחומים לא מנחם בכלל , קיבלתי טשטוש (שאם כבר כל כך כואב לי אז לפחות שלא אתלונן חזק מידי) .

לאחר כ 24 שעות בחדר לידה הגיעה הפתיחה המיוחלת, קדימה אפידורל !  קדימה ללדת! לא הרגשתי כלום. היו צריכים לומר לי מתי ללחוץ, ואני רק נשמעתי להוראות.

ואז בשעה 21:00 הגיחה לעולם הבת הבכורה שלי והפכתי לאמא, בדיוק 3 שנים מרגע שבעלי קידש אותי כדת משה וישראל . זו המתנה הנפלאה ביותר שיכולתי לבקש, איזו התרגשות….ובכל זאת , באותו הרגע ממש לא הבנתי את זה, הייתי מטושטשת, עייפה, חלשה ורק רציתי שקטטטטטט!

מהלך האשפוז לווה במשדרי חדשות רבים בנושא פתיחת מבצע “חומת  מגן”, כל מה שעבר לי בראש זה שלא יגייסו את בעלי.

כשחזרנו הביתה , בעלי נשלח לקניית השלמות ואני באומץ רב התפניתי להחליף חיתול לקטנה שלי, פעם ראשונה בחדר שלה על השידה החדשה והיפה שלה….ואז בוםםםםםםםםםם .

עם אפס אחראיות אימהית, עזבתי אותה ורצתי להסתכל בחלון (מזל שאמא שלי הייתה איתי)   הפיגוע המחריד במסעדת מצה ממש מתחת לבית שלי…ואיפה בעלי…ומתחילים טלפונים בבית מהמשפחה והקליטה נפלה ו…ו…ו… בעלי לשמחתי נסע מכיוון אחר…ורק המחשבה שלפני חצי שעה עברנו שם בדרך חזרה מבית החולים…והמחשבה על מי היה שם..האם מכירים???   וזו החוויה שלי מלחזור הביתה עם הבת שלי מבית החולים . שמחה אישית מהולה בעצב על האחר.

המעבר לאמהות ( וההורמונים הסובבים) ביחד עם החשיפה לזוועות, הותירו אצלי משקעים לא פתורים של פחד מאוטובוסים…קניונים ועוד. במאמר מוסגר, זו אחת הסיבות למעבר שלי לצפון הרחוק.

מאז ועד היום אני חוגגת את יום ההולדת של הגדולה שלי בשמחה רבה אך במקביל תמיד זוכרת את המשפחות שאיבדו יקיריהן בדיוק באותו הזמן…

מזל טוב יפה שלי, שתזכי לשנים רבות ומאושרות ותמשיכי להיות בדיוק כפי שאת.

אוהבת…אמא.

עוד מהבלוג של דניאלה

תצוגה מקדימה

נשות המילואימניקים...יש כאלו?

נשות המילואימניקים... כמה פעמים קרה שהבעל נקרא למילואים בדיוק בשבוע הניקיונות לפני פסח, כמה פעמים בחנוכה, אולי במסיבת סיום של הילד בגן, קרה שהיה במילואים ביולי – אוגוסט??? מעניין מה משותף לכל המועדים. האם אני צריכה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

ילדים של אחרים...שלנו

כמה פעמים ראיתם כתבה על מקרה טרגי ובו נשאר ילד לבד? כמה פעמים אמרתם שאתם מוכנים לקחת אותו ולתת לו בית חם? אני בטוחה שזה קורה למספר לא מבוטל של אנשים ...אבל אף אחד לא ייתן לכם...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

הצפון זה הבית שלי

כשכל עם ישראל מגיע לצפון , אני מרגישה שהוא מגיע אלי הביתה...אני מרגישה גאווה, מרגישה מיוחדת...מראה לילדים שלי שכל עם ישראל מגיע אלינו כי זה המקום הכי יפה בארץ, מזכירה לגדולה שלי שעם כל הכבוד לכיף של הקניונים, הנה אנשים בוחרים...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה