הבלוג של סמדר - בצמיחה

smdr

בצמיחה. השם החדש לבלוג שלי שילווה את תהליך הצמיחה, השפע והאושר שנולדו מתוך הפרידה מבן זוגי היקר.

עדכונים:

פוסטים: 86

החל ממרץ 2015

16/04/2015

כל מי שמכיר אותי טוב יודע כמה שאני מחוברת להיסטוריה וליום הזה במיוחד.

השנה יום השואה מקבל עבורי משמעות אחרת, יותר עמוקה, יותר עצובה, יותר קשה ויותר מעיקה. ועם כל זאת הוא מסביר לי למה עם כל מה שעבר על העם שלנו ועלי באופן אישי אני עדיין מאמינה בבורא עולם ואפילו מתחזקת באמונתי.

תמיד קראתי המון על הנושא, כל ספר קריאה שיכלתי להגיע אליו (הספרייה הפרטית שלי מלאה בספרים בנושא…) קראתי ועודני קוראת. ספרי קריאה, ספרי היסטוריה, סרטים, עדויות הכל מילא אותי תמיד. כמה שיכלתי ניסיתי לדלות גם מסבי סיפורים  אבל קשיי השפה והרצון להגן על הדור הבא השאיר אותי עם מספר סיפורים בודדים.

כשזכיתי בתואר אמא לראשונה יום השואה קיבל פן נוסף. הכאב של סיפורי האמהות הנקרעות מילדיהן, המשפחות שמופרדות בכוח וכל בן משפחה מתגלגל למקום אחר ביבשת. הקריעה של ילד מאמו הייתה עבורי רגש שלא יכולתי להכיל, לא יכולתי לקרוא עוד כמו שקראתי. המעטתי בעיסוק בנושא, נמנעתי מלראות סרטים קורעי לב כי היה לי קשה להתמודד.

עם הזמן חזרתי לראות באופן חלקי את מה שהכי סקרן אותי במשך שנים.

כל שנה חשפתי בפני בני הבכור את הנושא ברמה המתאימה לגילו. השנה הוא בא וביקש ממני ספר על השואה. הפתיע אותי, רק בכיתה ב’ וכבר… ומצד שני הוא הבן של אמא שלו – קורא סידרתי וטבעי שהנושא יעניין אותו. אז היום נגשתי לחנות ספרים והבאתי לו את הספר הנקה ופיט. ספר חדש שאני לא מכירה, התחלנו לקרוא ביחד ובאמת הספר קליל ונחמד לא מאיים ומזכיר את כל הזוועות. שמחתי שהוא מתעניין ואפילו הייתה לנו שיחה מעניינת אחרי הצהרים בנושא. הוא חשב שהשואה הייתה רק באירופה והסברתי לו שזה היה בכל העולם (קיבל הרצאה בהיסטוריה, אני נהניתי מקווה שגם הוא…) אולי רק באנטרטיקה לא הרגישו בהשפעתה.

בערב כשכולם כבר ישנו צפיתי בטקס המרכזי מיד ושם. אברהם טל שר שם את השיר לכל איש יש שם ופתאום השיר ריגש אותי יותר מכל פעם. לכולנו יש שם ובכל מקום שאנחנו מגיעים אליו בחיים, כל אדם שאנחנו פוגשים בחיים נותן את המשמעות שלו לשם שלנו. אנחנו בנויים מכל כך הרבה רבדים , שזורים בחיים של אחרים, בעבר, בהווה  ותמיד חושבים על העתיד. אנחנו מורכבים מפיסות קטנות שמחברות אותנו למי שאנחנו. וזה הביא אותי לחשוב גם על השיר רקמה אנושית אחת “כשאמות משהו ממני ימות בך…” כל השמות שקיבלנו ושמרכיבים אותנו ואת אישיותנו משתנים כשמשהו הולך מאיתנו. זה משנה את שמנו לעד. וכמה שמות ואנשים השתנו והלכו בשואה, ובמקומם חזרו אנשים שהיו צריכים לבנות את עצמם מחדש.

היום כתבתי קצת בערבוביה כי זה מה שעובר לי בפנים (העבר וההווה שמתחברים לי) מקווה שהדברים מובנים ולא מבלבלים.

“כי כולנו, כן כולנו

רקמה אנושית אחת חיה

ואם אחד מאיתנו

הולך מעמנו

משהו מת בנו -

ומשהו, נשאר איתו”

מקווה שמחר יעבור בקלות לכולנו (וכבר חושבת על יום הזיכרון לחיילי צה”ל…)

עוד מהבלוג של סמדר - בצמיחה

תצוגה מקדימה

הסיפוקים הקטנים בחיים

בין האתגרים הרבים שהשם חנן אותי בהם היה להביא לעולם ילד עם מום מולד. המום תוקן בגיל יום אך גרר אחריו (וגורר גם היום) איחור בהתפתחות המוטוריקה הגסה. כבר בהריון התגלה המום והרופא שהייתי אצלו במעקב המליץ ברוחב לב לדלל את...

תגובות

פורסם לפני 5 years

שבוע איטי שכזה

מאז שהכרתי את בעלי התקופה שלפני יום הזיכרון הייתה עבורו תקופה קשה מאוד ואף פעם לא הבנתי באמת ולעומק מדוע. בעלי היה אח שכול ותמיד אמר שיום הזיכרון קשה לו הרבה יותר מיום האזכרה עצמו. עם השנים יחד למדתי להבין ולכבד את הקושי...

תגובות

פורסם לפני 5 years

הבחירה בבחירה!

המון דברים עברו עלי בשלוש השנים האחרונות בחיי, דברים שאני בוחרת לראות אותם כמחשלים. הריון עם המון הפחדות מצד רופאים שונים, לידה מהסרטים..."בילוי" של ארבעה חודשים עם תינוק בבי"ח כשאחיו התאום נמצא בבית עם אחיו הגדול, בעל שחלה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה