הבלוג של יסמין כהן

משקפיים ורודים

כותבת תוכן, מלמדת כתיבה אותנטית ויומנאות. סופרת ופזמונאית בהתהוות. התחלתי לכתוב על מחלת הסרטן בקיץ 2014, מעט לאחר הגילוי. את הפוסטים הראשונים פרסמתי בשם בדוי: סיון לוי, מהר מאוד נחשפתי בשמי האמתי. אני בריאה, המסע מתועד כאן,... +עוד

כותבת תוכן, מלמדת כתיבה אותנטית ויומנאות. סופרת ופזמונאית בהתהוות. התחלתי לכתוב על מחלת הסרטן בקיץ 2014, מעט לאחר הגילוי. את הפוסטים הראשונים פרסמתי בשם בדוי: סיון לוי, מהר מאוד נחשפתי בשמי האמתי. אני בריאה, המסע מתועד כאן, ואני עדיין בתוכו.

עדכונים:

פוסטים: 65

עוקבים: 28

החל מיולי 2014

4 נשים, 4 דורות, 4 גיבורות הנשים במשפחה שלי, כל אחת בדרכה, קראו וקוראות תיגר על המוסכמות של תקופתן, עומדות גאות וחזקות גם במשברים וסערות. זהו הסיפור של השושלת שלנו

12/08/2018

בשבוע שעבר השתתפתי באחד מאירועי טפרברג וסלונה במלון הבוטיק “בראון” בתל אביב. ערב טעים של יין נישנושים ושיחה על משפחה. עדי גילת ויהלי סובול סיפרו על הזוגיות שלהם ועל המשפחות מהן הם באו. הנשים במשפחתה של עדי הזכירו לי את הנשים במשפחה האישית שלי.

בפוסט הקודם שושלת של נשים חזקות,  כתבתי על סבתא מאמן שלי. אותה אחת שפירנסה את משפחתה הגדולה באיראן. היא עבדה בבית וניהלה את כולם, תוך שבעלה, סבי, חי חיי רוח ואמנות ועבד במה שאהב לעשות – לשמש כמתורגמן לצרפתית ואנגלית וכמדריך תיירים. הוא כתב ואירח אנשי בוהמה פרסים וטייל הרבה. לא, עיני לא צרה על שעשה את מה שרצה ואהב. להפך, אני דומה לו מאוד, ככה אומרים. Free spirit  כמותו.

אבל הנשים במשפחה שלי, כל אחת בדרכה, קראו וקוראות תיגר על המוסכמות של תקופתן, עומדות גאות וחזקות גם במשברים וסערות. זהו הסיפור של השושלת שלנו.

***

סבתא

סבתא נוגה שלי היתה אישה חזקה כמו סבתא מאמן. שמה המקורי היה “נובר” ופירושו “ניצן” במקור. במעבר לעברית נובר הפך להיות נוגה בהסכמתה. היא חיבקה את שני השמות באהבה, היה לה אופי גמיש ומכיל. היא קטנת ממדים, אבל חזקה ושרירית. הלב שלה הוקף פלטינות שהגנו עליו עד גיל מופלג. היא סבלה בשקט ממנו שנים רבות, מנישואי הבוסר שלה בגיל שבע, (כן, שבע!!), אובדנו של בעלה, והצורך שלה לנהל הכל לבד ביד רמה, אל מול עולם שוביניסטי של שנות החמישים. ששת ילדיה הקשיבו לכל מילה שאמרה, עשו כמצוותה והיא עבדה בבית ובחוץ. לרוב ניהלה בתים. ניקתה ובישלה למשפחות אחרות. בימי שישי בבית הקטן ברחוב שמרלינג שבנווה צדק, היה ריח של נרות שרופים בשעות המנוחה של שישי אחר הצהריים.  אורז עם תחתית תפוח אדמה בכורכום, ג’ינג’ר ונענע עם דגים מטוגנים. היינו מגיעים לארוחות גדולות בהם היו גם אחיה, אחיותיה ומשפחותיהם. היא הייתה הדבק.יסמין כהן שושלת של נשים חזקות

אמא

בילדותי של שנות השמונים, זאת שהשוביניזם שלט בה, האמהות לרוב לא עבדו. אמא שלי – כן. היא תפרה, סייעה בגן הילדים שלנו, למדה ועבדה כקוסמטיקאית והייתה גם אמא במשרה מלאה. אבי עבד משהו כמו 20 שעות ביממה, ועם הגעגועים שלנו אליו היינו מחוברים אליה. היא החזיקה הכל. השכנות ואימהות הילדים האחרים מיעטו לעבוד מחוץ לבית. האבות גויסו לעבוד שעות רבות והאימהות עשו את העבודה האמיתית והקשה, העבודה הלא מוערכת. הרי מי ש”ישבה” בבית, לא עבדה באמת. היא “רק” גידלה ילדים.

יסמין כהן שושלת של נשים חזקות

אני

העובדה שאנשים עובדים ומתפרנסים ממה שהם אוהבים לעשות לא תמיד היתה מקובלת. אני חושבת שעד היום קיימת האמונה שעבודה היא פרנסה וזהו. לא חייבים ליהנות מהעניין, לא צריך יעוד או תשוקה. סבתו של אבי, חנה, היתה נוסעת איתו על הטוסטוס שלו מנווה צדק לפרדסים הסמוכים כדי להתפרנס, לא היתה דרך אחרת. עשו כל דבר בלי להתפנק.

כשהמרד שלי החל, הייתי אחרי שנים של מאבקים פנימיים וחיפוש אינטנסיבי של הדרך שלי. גבות רבות הורמו כשלא הסכמתי להחזיק מעמד במקומות שלא הסתדרו עם הטבע שלי. בטח ובטח אישה, אמא ומפרנסת יחידה כמוני, שהיציבות הכלכלית שלה התערערה, שנלחמת שנים נגד האמונה והרצון של הסביבה הקרובה אליי להכניס אותי לתוך משרדים רבועים ומסגרות. כשניסיתי להיות אותה אחת שעובדת בכל דבר רק כדי לפרנס מצאתי שמהר מאוד אני בורחת משם ואיתי הפרנסה. לקח לי הרבה זמן להבין שקיצורי דרך לפרנסה הם לא הדרך שלי. בלי ערכים, תוכן ואהבה אני לא מסוגלת לנהל קריירה. ביום שבו החלטתי לא להקשיב לקולות הללו וללכת עם הלב שלי גזרתי על עצמי אתגרים לא פשוטים: מגורים אצל ההורים, לימודים ומחקר ממושכים, והעוצמות הגדולות (לעיתים מנשוא) שבעבודה עם הרגש. ויחד עם זאת – סיפוק אדיר שאין לו תחליף. אין לי דרך אחרת.

יסמין כהן שושלת של נשים חזקות

***

בתי

“אני רוצה מסיבה גדולה” היא אמרה לי. התרומה הקטנה שלי לשושלת של הנשים שלנו. מאז שהיא קטנה ידעתי שלא אצליח להתחמק מה”בתמצווש”, כי היא יודעת לנהל את כולם לפי רצונותיה. והכל התנהל בדיוק כפי שביקשה. היא לא היתה מוכנה להפתעות, רצתה להיות חלק מכל פרט בהפקה.

הילדה הנפלאה שלי גדלה. זאת שיודעת מהרגע שנוצרה בדיוק מה היא רוצה וחותרת להשיג בכל דרך. והיא בועטת לכל עבר, ואוהבת עד מעל הראש, ורוצה ודוחה ובעיקר מתבגרת עד הסוף.

אני מעריצה אותה. את הדרך שלה ללכת בדרך שלה. את זה שבגיל ארבע יצאה מהבית של אביה ברחוב הסמוך, לקחה אתה את בת השכנים וצעדה אתה עד לבית שלנו רק כדי לחפש אותי. את זה שכשהיתה בת שש תפסה את פניי כשבכיתי על פרידה קשה מנשוא ושאלה אם אני עצובה בגלל שאני מתגעגעת ושיתפה שגם היא.

על זה שבימים הקשים שהייתי תחת השפעת הכימותרפיה, והיא היתה רק בת שמונה, תפסה אותי מסוחררת בקניון והובילה אותי לכל המקומות אליהם רציתי להגיע. ובאחד הבקרים בהם הרגשתי ממש רע ואמי קפאה, היא הסבירה לסבתה שצריך להזמין אמבולנס וגרמה לזה לקרות כשהבינה שאין לה ברירה.

וכשרצתה להגיע לגמר התוכנית הישרדות ששודר בעיר שלנו לפני שנתיים, פשוט לקחה תיק גב עם מים ויצאה לבד ברגל לאיצטדיון בלי כרטיס. אני הייתי בטוחה שתוך כמה דקות של הליכה תתחרט ותחזור הביתה. חצי שעה אחר כך הודיעה שהגיעה, אחרי שעה התקשרה וסיפרה שחילקו כרטיסים בחוץ ושנכנסה. אחרי שעתיים הצטלמה סלפי עם הכוכבים.

זאת הילדה שלי, בת המצווה שלי, הגיבורה שלי, זאת שאני מעריצה כל כך. נוצרה ומנציחה את הגנים שלנו, בת לשושלת של נשים חזקות.יסמין כהן שושלת של נשים חזקות

****

במפגש של סלונה וטפרברג עם יהלי סובול ועדי גילת גיליתי עוד נשים חזקות ומעוררות השראה במשפחות שלהם.

עדי גילת יהלי סובול משקפיים ורודים יסמין כהן שושלת של נשים חזקות

בעדי גילת השחקנית התאהבתי בסדרה “הבורר”, ומאז עקבתי אחרי העבודה שלה בתיאטרון. היא עבדה עם אמו של יהלי סובול – עדנה סובול מעצבת התפאורות. יותר מאוחר הכירה את יהלי באירוע והם הפכו למשפחה. עדי מספרת עליה שהיא דעתנית, בת זוג נפלאה שעובדת בשותפות עם בעלה יהושוע סובול ואישה מרתקת. סבתה של עדי ניהלה בית חברתי. היא היתה אשת חברה חולונית וציונית. היתה ממקימי העיר חולון ועבדה בלודג’יה שבעיר. אמה גדלה במעברה כשעלתה לארץ ממרומניה.

אם נסתכל היטב ונחקור את השורשים שלנו, נגלה ברוב המקרים נשים רבות שלא דובר עליהן, שהצטנעו בגלל אופי התקופה, בגלל החברה שהאמינה ועודדה נשים לשתוק או לקבל את העשייה שלהן כמובנת מאליה.

מעניין מה אתם/ן תמצאו בשושלת הנשים שלכם/ן.

עוד מהבלוג של יסמין כהן

תצוגה מקדימה

חשבון נפש קצוץ דק

ביום שלישי האחרון, הרגשתי שדי,  מיציתי את השיער שלי עד תום, ומעכשיו הוא לא שייך לי. זה התחיל ביום שלפני, השיער הגיב בצורה מאוד מוזרה לסירוק שלי אחרי החפיפה היומית. כמישהי, שאף פעם לא התהדרה בשיער מלא מדי, תמיד היה חבוי בי פחד...

תצוגה מקדימה

סיפור ניצחון

 חודש אוקטובר הוא חודש המודעות לסרטן השד. אני לא צריכה אותו כדי להגיד בכל הזדמנות לכל אישה הנקרית בדרכי שתלך להיבדק. לא מצאו עדיין מה הגורם לסרטן השד. לכן, אין משהו שאפשר לעשות בפועל כדי למנוע את המחלה הארורה. הדבר היחיד...

תצוגה מקדימה

שדים מהעבר

    אני והאהוב שלי בדרך לסופ"ש באחת מערי הנופש בארץ. הזמנו לנו חדר באחד המלונות הכי נחשבים שם, ואנחנו הולכים להתפנק בתוך בריכה, להתפלש בבוץ בריא...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה