הבלוג של יסמין כהן

משקפיים ורודים

כותבת תוכן, מלמדת כתיבה אותנטית ויומנאות. סופרת ופזמונאית בהתהוות. התחלתי לכתוב על מחלת הסרטן בקיץ 2014, מעט לאחר הגילוי. את הפוסטים הראשונים פרסמתי בשם בדוי: סיון לוי, מהר מאוד נחשפתי בשמי האמתי. אני בריאה, המסע מתועד כאן,... +עוד

כותבת תוכן, מלמדת כתיבה אותנטית ויומנאות. סופרת ופזמונאית בהתהוות. התחלתי לכתוב על מחלת הסרטן בקיץ 2014, מעט לאחר הגילוי. את הפוסטים הראשונים פרסמתי בשם בדוי: סיון לוי, מהר מאוד נחשפתי בשמי האמתי. אני בריאה, המסע מתועד כאן, ואני עדיין בתוכו.

עדכונים:

פוסטים: 65

החל מיולי 2014

כן, מאוד גדול ומאוד דרמטי. לעיתים מעייף לחיות ככה. זה מתעצם במיוחד במפגש עם הטבע. בשבתות בטיולים, כשיורד גשם, בחוף, על הדשא, בגינה ליד הבית. אני באותו המקום. באותו הבית, עם אותם אנשים אבל הכל שונה בעיניי.

05/06/2016

הבוקר בו התעוררתי והתארגנתי לממוגרפיה השנתית שלי היה לא קל בלשון המעטה. שנתיים עברו מאז הגילוי שהפך עליי את עולמי. לשוב להתעסק עם האיברים שעד היום גרמו לי לא מעט בלגן מכניס אותי לסטרס מיידי. למרות שהבדיקה עצמה ממש לא נוראית.

יקירי בא ללוות אותי באותו היום. הוא ישב שם איתי, אבל שום דבר לא יכול להזיז הצידה את תחושת הלבד. כי כשמחלה אוטונומית תוקפת את הגוף אז הלבד מאוד נוכח. הוא עוטף ומזכיר לך שככל שיעטפו אותך אהובייך, הגוף הוא שלך בלבד, הוא ביתך הבלעדי.

את התוצאה קיבלתי היום, לאחר שבוע בדיוק. הכל בסדר גמור ושוב, נכון להיום הכל בסדר, ובזה אני מנסה להתנחם. להתעסק ברגע הזה, לא בעתיד שאין עליו שליטה לכולנו, ולא בעבר שלא ניתן לשנותו.

התובנה החדה ביותר שנטמעה בי מאז היא שהכל יכול לקרות לכל אחד בכל רגע. השבריריות של החיים לא נשכחת ממני במהלך היום אפילו לא לשעה קלה. וזה מה שהופך את חווית החיים שלי למטורפת. מצד אחד כל פרידה יכולה להיות סופית, גם שלום חפוז בבוקר למתוקים שלי שהולכים לבית הספר. כל ארוחה יכולה להיות אחרונה, כל מבט וחוויה. מצד שני כשהכל נראה חד פעמי, אז הכל נחווה במלוא העוצמה. אם זה פרח היסמין האחרון שאריח בגינה אז אשאף את הניחוח עד לקצה יכולת הריאות שלי להכיל. אם זאת הפעם האחרונה שאבלה בים, אז אריח אותו, אגע בחול, ארגיש את המים, אודה ליקום הענק שנתן לי את הזכות לעוד פעם אחת.

לכי תסבירי עכשיו לכל מי שסביבך שיש מושג שנקרא “כימו בלוז”, ואם נבדיל באלף אלפי הבדלות את האחות הגדולה שלה שממנה נגזר שמה “בייבי בלוז” גם היא באה להצביע על דיכאון, לא אחרי לידה אלא לאחר מחלה. הקלפים נטרפים, כל המתוכנן זז הצידה, לעיתים חוזר, לעיתים כבר לא רלוונטי אחרי שנה אינטנסיבית של החלמה. ומכיוון שהייתי עסוקה רק בלשרוד, לא חשבתי מה אעשה כשהכל ייגמר, כשאתחיל לתכנן את שארית חיי.

יחד עם הכל יש גם את ההשלמה עם החיים שלי כפי שהם. לא עם הפנטזיה על איך היו אמורים להיות. וגם זה טוב. להכיר במצוי, לשאוף לרצוי אבל לנכוח בהוויה שלי כאן ועכשיו. ולקבל אותה, לטוב ולרע.

עכשיו אני עובדת על להפסיק לתכנן. מרוב מחשבות על תוכניות המוח שלי העלה עשן בשנה האחרונה (ועשן פלוס כימו יוצרים קצר, תאמינו לי). רוצה לעשות, להיות כל הזמן בתוך עשייה מבורכת, לעלות על השביל הזה עם מטרות ויעדים ולא לראות בעיניים, פשוט להיות.

צילום: shutterstock

עוד מהבלוג של יסמין כהן

תצוגה מקדימה

חשבון נפש קצוץ דק

ביום שלישי האחרון, הרגשתי שדי,  מיציתי את השיער שלי עד תום, ומעכשיו הוא לא שייך לי. זה התחיל ביום שלפני, השיער הגיב בצורה מאוד מוזרה לסירוק שלי אחרי החפיפה היומית. כמישהי, שאף פעם לא התהדרה בשיער מלא מדי, תמיד היה חבוי בי פחד...

תצוגה מקדימה

סיפור ניצחון

 חודש אוקטובר הוא חודש המודעות לסרטן השד. אני לא צריכה אותו כדי להגיד בכל הזדמנות לכל אישה הנקרית בדרכי שתלך להיבדק. לא מצאו עדיין מה הגורם לסרטן השד. לכן, אין משהו שאפשר לעשות בפועל כדי למנוע את המחלה הארורה. הדבר היחיד...

תצוגה מקדימה

שדים מהעבר

    אני והאהוב שלי בדרך לסופ"ש באחת מערי הנופש בארץ. הזמנו לנו חדר באחד המלונות הכי נחשבים שם, ואנחנו הולכים להתפנק בתוך בריכה, להתפלש בבוץ בריא...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה