הבלוג של יסמין כהן

משקפיים ורודים

כותבת תוכן, מלמדת כתיבה אותנטית ויומנאות. סופרת ופזמונאית בהתהוות. התחלתי לכתוב על מחלת הסרטן בקיץ 2014, מעט לאחר הגילוי. את הפוסטים הראשונים פרסמתי בשם בדוי: סיון לוי, מהר מאוד נחשפתי בשמי האמתי. אני בריאה, המסע מתועד כאן,... +עוד

כותבת תוכן, מלמדת כתיבה אותנטית ויומנאות. סופרת ופזמונאית בהתהוות. התחלתי לכתוב על מחלת הסרטן בקיץ 2014, מעט לאחר הגילוי. את הפוסטים הראשונים פרסמתי בשם בדוי: סיון לוי, מהר מאוד נחשפתי בשמי האמתי. אני בריאה, המסע מתועד כאן, ואני עדיין בתוכו.

עדכונים:

פוסטים: 79

החל מיולי 2014

הכרנו ב – 2009, שנתיים חיינו יחד ונפרדנו. התאהבנו בשנית ב – 2019, ממש לפני חודשיים. מה היה שם? סיבוב גדול בקרוסלה של החיים.

24/01/2020

 

WhatsApp Image 2020-01-24 at 21.49.46

 

WhatsApp Image 2020-01-24 at 21.43.28

 

ההיכרות – יסמין:

2009 היתה השנה בה הכרנו.

הייתי פרודה טרייה ופתחתי לראשונה פייסבוק. משם הזנקתי חיים חדשים – בילויים, הכרויות, חיבורים חדשים לאנשים מעניינים. באפליקציה שפייסבוק סיפק להכרויות התכתבתי איתו. ניסינו להיפגש כמה פעמים ולא יצא. בדייט הראשון שלנו הגיע בלילה באופן ספונטני לתל אביב, לבקשתי, מצפת.

שלושה חודשים אחר כך – הייתי מאוהבת והוא עבר לגור איתנו.

זו היתה מערכת מורכבת מאוד. יחסים של שני אנשים צעירים, עם ילדים קטנים, שהרגע יצאו מנישואין כושלים. אני לא ממש ידעתי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה, תהליכי הגירושין היו קשים מאוד וחייתי בהכחשה ילדותית לגבי מצבי הכלכלי שהשתנה. שנים שחייתי על גג העולם, דבר לא היה חסר.

בתוך מערכת היחסים הזאת קמו ניצנים של רצון למימוש עצמי. איפרתי, הקמתי עסק לקאפקייס, מכרתי בגדי יד שנייה במכירות ענק, קידמתי מועדון גדול ורקדתי כמו שרק אישה צעירה יכולה. קובי היה בתוך זה, תמך, האמין, עזר. במקביל – משהו מאוד לא טוב קרה לי בפנים. התערערתי מהשינויים ולא מצאתי את עצמי. לתוך זה הכנסתי כדורים נגד דיכאון שמצד אחד כיבו את העצב, מצד שני הדליקו כעס ועצבים.

בסוף 2011 סגרנו שנתיים סוערות וסגרנו מערכת יחסים. לא הייתי טובה אליו, והוא ככל שניסה, לא היה טוב גם אליי. שנתיים שהיו מענגות, מנחמות ועוטפות וגם מרסקות וחדות, קשות מנשוא עד שהביאו לפרידה בלתי נמנעת.  נחתתי נחיתה לא רכה בבית הוריי. שבורה, אבודה, עדיין אוהבת. עשיתי החלטה מאוד חדה לקבור אותו ואת השנתיים שלנו. את כל התמונות המשותפות סגרתי בדיסק חיצוני. בסביבה שלי לא העזו לדבר עליו. כולל הילדים שניסו פה ושם, וקיבלו בתמורה שתיקה רועמת.

את החפצים שנותרו לי מהפירוק הזה הכנסתי למחסן. על המחסן שילמתי במשך שבע שנים ואת העצב והזכרונות שמרתי בתיבה סגורה בתוך הלב שלי. בכל חודש כשהגיע זמן התשלום בלעתי את הרוק מול התזכורת על התפנית החדשה שקיבלו חיי. וכששילמתי, עוד טיפה מרירה של זיכרון ברחה החוצה מאריזה הלא הרמטית בה עטפתי את הלב והמשכתי הלאה. בלעתי את הכעס, העלבון והאכזבה פנימה לתוכי.

WhatsApp Image 2020-01-24 at 21.45.00

ההיכרות – קובי:

פתאום היא אומרת לי – “מאמי, בוא נכתוב פוסט ביחד!!!” אבל אני? מילים? איך אוכל להגיע לרמת הכתיבה שלה? נו טוב, המטרה היא לא להשתוות ליכולות שלה, אלא פשוט לספר את הסיפור :-)

היא בכלל לא רצתה אותי!!! קולטים? יולי 2009, אני יושב על המחשב, מחובר לאיזו אפליקציית הכרויות שכבר לא קיימת. פרוד + 2. הם גרים בנהריה, אני חזרתי לבית של ההורים, בצפת.

ואז ראיתי אותה. האפליקציה ההיא נקראה Are you interested? ברור אינטרסטד!!! שולח לה הודעה, מגשש. ואז התחלנו לדבר, וזה אפילו זרם לי, והיה כיף. גרה בחולון, שני ילדים

למעשה עדיין לא גרושה, על תקן ‘פרודה’. מעולה, Match made in heaven, גם אני על תקן ‘פרוד’, שבתות לא מסונכרנות, חופש גדול עם הילדים, וכמובן המרחק לא הקלו על העניין. כנראה שזה כבר לא יקרה.

ואז ביום שישי כלשהו, אני בבית של ההורים בצפת, ללא ילדים ולא עושה כלום, היא שולחת לי הודעה ‘נו, אז איך מבלה היום?’ עניתי לה שאין שום תוכניות… ‘יופי, אולי תבוא?’ השעה 21:00, יש לי להתארגן ולקחת בחשבון עוד שעתיים נסיעה אליה.

זוכרים שאמרתי שהיא לא רצתה אותי? זה באמת היה המצב. אחרי כמה דייטים קבענו להיפגש על הדשא בפארק הירקון בהופעה של מדונה. יום לאחר ההופעה היא אמרה את המילים הכי מאכזבות שיכולתי לשמוע – ‘אני לא מספיקה להתגעגע אליך’ או במילים אחרות – זה לא זה.

אחרי חודשיים פחות או יותר זה כבר היה אחרת. פתאום מצאנו את עצמנו ביחד, אבל הפעם הקליק היה הדדי. לקראת סוף השנה כבר חתמתי חוזה בחברה במרכז, ובתחילת 2010 כבר החלטנו שאעבור לגור איתה ועם הילדים בחולון.

2010 – אנחנו גרים ביחד, ירח הדבש התחיל. לא קל להיכנס אל משפחה חדשה, שני ילדים קטנים, בנוסף לשניים שלי, עם סדר היום שלהם ועם ההרגלים שלהם. אבל עשינו את זה. היה לנו חיבור כזה שתמיד איפשר תמיכה הדדית. אני תמכתי בה והיא בי בכל מה שקשור למשפחה המורחבת החדשה שלנו. והיו גם מריבות. ברור. אבל איזה זוג לא רב? הקושי הכי גדול היה העבודה התובענית שלי. שעות לא שעות, אין לילות, אין חגים, אין סופ”שים. אבל בנינו לעצמנו זוגיות ומשפחה מתוקה.

2011- עזבנו את הדירה בה היא גרה עם הגרוש שלה ועברנו לדירה שתהיה רק שלנו. אבל ירח הדבש נגמר. שנה מאד מטלטלת, מאד מאתגרת, ורוויה במריבות ואמוציות. אבל היה שם גם משהו אחר, הייתה חברות, הפירגון ההדדי היה ונשאר. ככל שהשנה הלכה והתקרבה אל חציה השני, המריבות הפכו להיות יותר ויותר אינטנסיביות.

שנינו נפגענו ופגענו. היינו במקום מאד אפל, מקום שאני יודע שלעולם לא ארשה לעצמי להגיע אליו יותר אי פעם. ואז זה פשוט נגמר. כן, עצרתי את זה.

והיא כל כך כעסה עלי.

שמונה שנים – יסמין :

אחרי שנפרדנו ניהלתי מערכת יחסים של שבע שנים עם גבר אחר, היו לימודי כתיבה שהולידו קריירה חדשה ומשמעותית, ב 2014 גילוי מחלת סרטן השד וטיפול בה, הבנה שייתכן שהכעס עודד אותה לבוא, בר מצווה אחד, בת מצווה אחת, עיסוק ביזמויות קהילתיות וחברתיות. מימון המונים לספר שיוצא ממש תכף והגשמת חלומות מטורפים כמו להופיע על המסך הגדול (סרט בסינימטק), בנג’י, כתיבת שירים עם הרכב ובעיקר תודה גדולה על זה שאני כאן בשביל הילדים.

ב – 2018  עברנו אני וילדיי להתגורר עם בן זוגי בראש העין. זאת היתה הפעם הראשונה בה נאלצתי להתמודד עם חלק מהזכרונות. פרקתי את חפציי מהמחסן והעברתי אותם כמו שהם אל ביתנו החדש. המיון שלהם ביחד עם ההסתגלות לצורת חיים חדשה ומאתגרת בפני עצמה היו יריית פתיחה קשוחה לשנה מלאה בהתמודדיות. שנה שנגמרה ביוני האחרון. זכרונות סלקטיבים זלגו החוצה בלי בקרה. אני ניסיתי לשלוט בהם ולגרש אותם ממני, כי הזמן לא היה נכון. היה לי כל כך הרבה על הראש ועל הלב שהתפקסתי רק על משימת ההסתגלות למשפחה חדשה – מורכבת, מורחבת ומשולבת.

 

שמונה שנים – קובי:

אחרי שנפרדנו עברתי לצפת ומעט אחר כך לאורנית, הכרתי מישהי, שוב באותה אפליקציה. בדיוק שנה אחרי כבר נהיה מתחת לחופה.

2014 – בינואר נולדה זו שכנראה מהשניה הראשונה שהגיחה אל אוויר העולם הבינה שאותי היא יכולה לסובב על האצבע הקטנה. ליאני שלי כאן. התחלתי לשדר ברדיו, תקלטתי במסיבה בפעם הראשונה, ושוב החלפתי מקום עבודה.

בשנים הקרובות הזוגיות החלה לדעוך. התסכול הולך וגובר, מכל הכיוונים. נקודת האור בשיגרת היומיום היא הפלא הקטן שמחכה לי בבית.

ב 2017 רילוקיישן לקפריסין וחזרה, ואז נכנסה אל חיי ה”שליחה”. היה לה תפקיד מאד משמעותי – להציל את עצמי מהמקום הרע בו נמצאתי. זוגיות מאד אינטנסיבית, מאד אמוציונלית, מאד סוערת.

ב 2018 היא השלימה את התפקיד שלה בצורה מושלמת. כמה לא מפתיע שזה נגמר בדיוק ביום שבו הייתי בבית הדין הרבני עם גרושתי. קשרים קצרים יותר וקצרים עוד יותר פתאום קרו מסביבי.

לקראת סוף השנה התחיל קשר אחר, רגוע יותר. הרבה יותר. היה כיף, עשינו המון ביחד, אבל משהו חסר. אז נפרדנו.

2019 – הפגישה – קובי:

אני עדיין בליין, מצאתי לעצמי את הסצנה שלי. יוצא קבוע בחמישי ושישי. טוב יאללה, הגיע הזמן לצאת לדייט, לא לעניין לכבות את עצמי. אז חזרתי לאפליקציות (השם יקום דמן), והכרתי מישהי, דווקא נראתה מבטיחה.

לאן יוצאים? ברור למסיבות שלי!!! אז יאללה הלנס קלר. עוד מסיבת דארק / ניו ווייב אחת מני רבות מאד שהייתי בהן. ואיזה כיף, לשם שינוי אין כאן אקסית שלי, כי במהלך הטרפת של 2018 יצאתי עם כמה מהסצנה הזו, אז תמיד יש איזו אקסית בסביבה. בקיצור – השטח נקי, אין אקסיות.

למחרת מקבל הצעת חברות. יסמין כהן. מה??? הרי נפרדנו בצורה מאד כואבת, מאד מטלטלת. לא דיברנו כבר מלא זמן. למה נזכרה בי פתאום? יאללה נו, אאשר אותה וזהו. ואז היא שלחה לי הודעה. ‘למה התעלמת ממני???’ בקיצור, הייתה אקסית בהלנס, אבל לא אקסית שציפיתי לראות, אז לא קלטתי בכלל שהיא שם.

ודיברנו, וקשקשנו, והיה ממש נחמד. ואז יסמין שאלה מתי נפגשים לקפה, כי בכל זאת עברו מספיק שנים, וכבר חל חוק ההתיישנות על הפרידה שלנו.

זה היה כל כך מוזר. הייתי כל כך נבוך. אבל לאט לאט זה הפך להיות יותר נעים.

ואז כבר קבענו שנלך להופעות, כי שנינו אוהבים מוזיקה, שנינו זוכרים שהיינו חברים טובים, אז למה לא בעצם?

הולכים להופעה. היהודים במועדון התיאטרון. כל כך רציתי לחבק אותה שם, להתקרב אליה. אבל לא, אסור,רק ידידים, לא מעבר.

למחרת הידידות נהרסה.

אופס, היא עכשיו אקסית לשעבר…

WhatsApp Image 2020-01-24 at 21.50.25 (2)

2019 – הפגישה – יסמין:

בנובמבר האחרון , כמעט חמישה חודשים אחרי פרידה כואבת מהזוגיות של שבע השנים, יצאתי לרקוד לראשונה מזה זמן רב. הגעתי למסיבה במועדון שבו ביקרתי כבר בגילגולים קודמים עם חברה וידיד חדש. שם הוא היה – תיבת הפנדורה הדחוסה שלי, הנעולה, האימתנית. מוכר וגם שונה.  עבר לידי ואפילו לא מימצץ. כמה פעמים הייתי מולו, אפילו בבר ישבתי ממש לידו. ולא, אפילו לא מילה. ואז הוא הלך.

לחברים אמרתי שאני בסדר, שהעניין ישן וכבר לא רלוונטי. כמה ימים של מחשבות, הצעת חברות ופנייה אליו בצ’אט והפעם החלטתי לפתוח אותה. את התיבה החלודה ששקעה במצולות הנפש שלי כשהטיטאניק שלי נפגעה, קרסה ושקעה.

נפגשנו אחרי כמה ימים בבר תל אביבי. כשהלכתי לקראתו והוא לקראתי בלי קשר עין זה היה מוזר. כאילו לא עברו השנים וכאילו חיים שלמים עברו בינינו במקביל. הסתכלתי עליו – אותו קובי, שיער אחר – מאפיר. אני אותה יסמין, אבל אחרת. אפילו הפכתי מתולתלת. דיברנו שעות, השלמנו פערים, קבענו שהפעם נשארים חברים.

תוך חודש היינו מאוהבים מחדש.

גרנו במרחק של פחות מרבע שעה זה מזה במשך השנה בה גרתי בראש העין ומעולם לא נפגשנו. למעשה אף פעם לא נפגשנו מהיום בו הפרדנו כוחות בסוף 2011. סביר להניח שאם זה היה קורה, היינו מהנהנים וממשיכים הלאה לחיים האחרים שלנו. מה שהיה יפה כאן זה התיזמון – הדיוק הזה בזמן שאני מאמינה שלא קרה סתם. הבשלות של שנינו התאימה בול.

עשינו טיול גדול בנפרד שמונה שנים. אני מאמינה שאפשר להיתקע במקום שהוא כעס או עצב למשך הרבה זמן. שאם לא נזהרים אפשר להישאר שם לנצח. אנחנו בוחרים לעשות תיקון אחרי שלקחנו את הדרך הארוכה הביתה. עדיין פורקים את מחסן הזכרונות. אני הדחקתי כל כך הרבה והוא מתיר שם קשרים בעדינות ומוביל אותי לימים הטובים יותר ואלו שפחות.

לפני כמה ימים פתאום חייכתי לעצמי במקלחת. ברגע אחד הבנתי שאני מאושרת. שיש לי ולו, לנו, מזל כל כך גדול שגדלנו. שהבנו מה חשוב באמת. שהאגו לא משחק תפקיד, שהעבר הוא לא העתיד. שיש לנו את מה שכולנו מחפשים כל החיים: אופטימיות, חיוך, החברות, זרימה, הערכה, סליחה.

יש לנו אהבה

WhatsApp Image 2020-01-24 at 21.50.25

עוד מהבלוג של יסמין כהן

תצוגה מקדימה

חשבון נפש קצוץ דק

ביום שלישי האחרון, הרגשתי שדי,  מיציתי את השיער שלי עד תום, ומעכשיו הוא לא שייך לי. זה התחיל ביום שלפני, השיער הגיב בצורה מאוד מוזרה לסירוק שלי אחרי החפיפה היומית. כמישהי, שאף פעם לא התהדרה בשיער מלא מדי, תמיד היה חבוי בי פחד...

תצוגה מקדימה

סיפור ניצחון

 חודש אוקטובר הוא חודש המודעות לסרטן השד. אני לא צריכה אותו כדי להגיד בכל הזדמנות לכל אישה הנקרית בדרכי שתלך להיבדק. לא מצאו עדיין מה הגורם לסרטן השד. לכן, אין משהו שאפשר לעשות בפועל כדי למנוע את המחלה הארורה. הדבר היחיד...

תצוגה מקדימה

שדים מהעבר

    אני והאהוב שלי בדרך לסופ"ש באחת מערי הנופש בארץ. הזמנו לנו חדר באחד המלונות הכי נחשבים שם, ואנחנו הולכים להתפנק בתוך בריכה, להתפלש בבוץ בריא...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה