הבלוג של סיון אסקיו

56 and Broadway

ישראלית בדם, ניו יורקרית בנשמה. גרה במידטאון מנהטן כבר עשר שנים. בעלת תואר שני בתקשורת, פרסום ושיווק. אירלי בירד, לייט בלומר. צלמת (בעיקר אורבן ארט, צילום רחוב וילדים), בלוגרית, שחיינית, ,צמחונית, כותבת ספר ראשון (שיצא... +עוד

ישראלית בדם, ניו יורקרית בנשמה. גרה במידטאון מנהטן כבר עשר שנים. בעלת תואר שני בתקשורת, פרסום ושיווק. אירלי בירד, לייט בלומר. צלמת (בעיקר אורבן ארט, צילום רחוב וילדים), בלוגרית, שחיינית, ,צמחונית, כותבת ספר ראשון (שיצא בקרוב), אוהבת לטייל ולצלם במקומות מרתקים בעולם ובין השאר גם מחפשת חתן. »אתר אינטרנט

עדכונים:

פוסטים: 117

החל מפברואר 2010

19/06/2011

השבוע קראתי שני פוסטים שמאוד נגעו לליבי.

לא ‘נגעו לליבי’ במובן הבכייני של המילה. זה לא שהזלתי דמעות (כי יש פוסטים שכן גורמים לי לזה) אבל הם כן נגעו לליבי, מהסיבה ששניהם נכתבו על ידי שתי בחורות בנות שלושים פלוס (עופרי ארבל ומיכל פוסמן) ושניהם דיברו על (איך לא)…זוגיות….או אם אני אהיה יותר ספציפית…הכמיהה לזוגיות.

אני לא מכירה אותן אישית, אבל על פניו נראה שיש לי כמה דברים במשותף עם עופרי ומיכל. גם אני בת שלושים פלוס (לשלושים התרגלתי, ל’פלוס’ עדיין עוד לא) גם אני חוויתי גירושין ומחפשת זוגיות וגם אני, מה לעשות, אוהבת ‘לחפור’ בכל מה שקשור לזה. שלא נדבר על זה שבזוגיות פרק ב’, החפירות נעשות קצת יותר עמוקות ותעיד על זה אחותי, שתחייה ושתחזיק מעמד עם כל החפירות שלי.

שני הפוסטים, שפורסמו בהפרש של כמה ימים ובאו לי ממש בזמן (שבוע פוסט יומהולדת, שבוע ליקוי הירח, או מה שזה לא יהיה) גרמו לי לחשוב ולשאול את עצמי אותן שאלות, שהן שואלות את עצמן…וזה עוד מעבר ל‘שאלת מיליון הדולר‘ שאני עדיין חוטאת ו’חופרת’ בה.

* עופרי העלתה אצלי את השאלה מה אני רוצה ומה אני צריכה בבן זוג ובזוגיות; לא הייתי צריכה לחשוב הרבה כי אני חושבת שהצרכים שלי הם די פשוטים. גם אני רוצה גבר שיצחיק אותי, שיבין אותי, שיעניק לי, שיסקרן אותי, שיכבד אותי, שיחזק ויקדם אותי וכן, מה לעשות, גם שיזיין אותי (הנה, אמרתי את זה) ואני רוצה זוגיות שתהיה יציבה, מגובשת, לא משעממת, תומכת ואוהבת (אני די ריאלית, לא?)

* מיכל ברגישות ובכנות שלה גרמה לי לחשוב ולהרהר בסוגייה האם איבדתי את היכולת להתאהב, או יותר מדוייק (לפחות עבורי) האם אני מפחדת עוד הפעם להתאכזב….

כמה פעמים שמעתי את המשפטים האלו אחרי הגירושין שלי, שזוגיות פרק ב’ תהייה הרבה יותר שלמה, הרבה יותר יציבה והרבה יותר מגובשת מזו של פרק א’. חשבתם פעם כמה לחץ מופעל וכמה ציפיות יכולות להיות ממשפט אחד כזה? הפחד מליפול עוד פעם…

אז ככה…

זה לא סוד שאני רוצה זוגיות

אפילו הצהרתי על זה פה ב’סלונה’ שאני מחפשת חתן. אבל השאלה שאני תמיד שואלת את עצמי היא לאו דווקא אם אני באמת רוצה, אלא מה אני באמת עושה בנידון ואם אני עושה מספיק. (ואם אני רוצה להמשיך בחפירות אז אני אשאל כמה מספיק זה ‘מספיק’?)

אז נכון, מצד אחד אני בידיים טובות, כי אחותי מדליקה כל יום שישי נרות שבת ומברכת אותי שאמצא כבר חתן (אז זה חייב מתישהוא כבר לקרות) אבל מצד שני, כמה אני יכולה באמת לסמוך על מזל וברכות?

לא פעם ולא פעמיים ביום אני שואלת את עצמי האם אני באמת עושה מספיק כדי למצוא אהבה וזוגיות. ואני יודעת שכמה מהחברות הטובות שלי שקוראות עכשיו את הפוסט, יגידו לי שלא…שאני לא עושה מספיק, או שיגידו לי לחזור לארץ כדי להגדיל את הסיכויים שלי למצוא זוגיות (יכול להיות שכן, יכול להיות שלא) ולא פעם ולא פעמיים ביום אני גם שואלת את עצמי אם כל הסיפור הזה שנקרא ‘אהבה וזוגיות’ זה לא בסופו של דבר רק עניין של מזל…גורל…או איך שתקראו לזה.

כדי להבין את עצמי יותר טוב עשיתי סקר קצרצר בין כמה מחברותיי הרווקות ושאלתי אותן את אותה שאלה (ככה זה כשאני רוצה להבין את עצמי יותר טוב…אני עושה סקרים בין חברות ואחר כך גם כותבת על זה)

מה הדבר שהייתן מוכנות לעשות בשביל להשיג זוגיות ומה הדבר שלא תעשו. והאם למצוא זוגיות ואהבה זה עניין של מזל או תוצאה של מאמץ ופעולות למצוא אהבה?

אני לדוגמא סולדת מכל מה שנקרא ג’יי דייט, מאץ’ דוט קום, או כל אתר אינטרנט אחר, שמבטיח לך, שאיך לא, את בעלך לעתיד את תכירי עם הקליק על הלינק הבא. אני בורחת מאתרים כאלו. אולי זאת הציניות שבי, אולי האמריקניזציה בכל מה שקשור לדייטינג און ליין לא באה לי טוב, אולי ההרגשה שאני כאילו נמצאת ב Ebay כמו שחברה שלי אומרת, אבל באתרי היכרויות לא תמצאו אותי (ואם כן, אז תדעו שחברה שלי פתחה לי פרופיל ומנהלת אותו בעצמה, נשבעת לכם ביקר לי) מצד שני, אם בפרק א’ נרתעתי מלעשות רי-לוקיישן, לוותר על העבודה שלי ולנדוד אחרי הבעל, אז נראה לי שבפרק ב’, זה משהו שכן אהיה מוכנה לעשות, כשאמצא את הבחור הראוי לכך. (כן, אותו אחד שיצחיק אותי, יבין אותי, יכבד אותי וכל השאר)

הסקר הזריז שעשיתי בין החברות שלי נטה גם הוא חד משמעית לכיוון המזל. ‘רק מזל’, ‘מזל נטו’, ‘ברור שמזל’ היו התשובות שקיבלתי לאינבוקס שלי. (אולי זאת הסיבה שאנחנו עדיין רווקות?) וחברה אחת אפילו התחכמה ואמרה שמזל זה ראשי תיבות של מקום, זמן, לשון – ואני אצטט אותה ש’זה וואחד שילוב קטלני’ והרבה מאוד פרמטרים צריכים להיות שם כדי שזה יקרה ואולי לכל אחת יהיו הפרמטרים שלה והמז”ל שלה.

אחד הדברים שלמדתי בשנתיים האחרונות הוא לדעת ללמוד מתי לשחרר…זה לא אומר, אגב שאני עושה את זה כל הזמן, אבל לא פעם ולא פעמיים שמעתי שברגע שאני אשחרר, רק אז דברים יתחילו להסתדר…אז אולי גישת ‘המזליקו’ היא אופטימית, או אופטימית מדי ועל פניו נראה שאנחנו לא לוקחות שליטה על החיים שלנו….אבל מצד שני גם לדעת לשחרר זו החלטה…ולאו דווקא איבוד שליטה.

מאחלת לכולנו שנוכל לדעת לשחרר ושנלמד לשחרר…ואם אפשר לבקש משהו קטנטן, (ככה בזמן המיוחד הזה של הדלקת הנרות) הוא שאלוהים תן לי רק טיפת מזל.

עוד מהבלוג של סיון אסקיו

תצוגה מקדימה

מאחורי כל מפה מצליחה עומדת אישה מוצלחת

בתקופה האחרונה פונים אליי מגזינים או בלוגים בחו"ל ומבקשים ממני לכתוב על תל אביב, או לשתף את הקוראים שלהם בכל מיני מקומות שאני אוהבת לבלות בהם בתל אביב. זה לא משנה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

הוולנטיין שרציתי לשכוח

אני לא מאלו שחוגגות וולנטיין דיי. אם תשאלו את דעתי, וולנטיינס הוא די אובר-רייטד. תמיד הייתי אומרת שלא צריך את וולנטיינס, כדי להגיד למישהו שאוהבים אותו או להראות לו שאוהבים אותו, זו הכל קונספירציה של ...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

Pay it Forward

את הפוסט הזה כבר רציתי לפרסם הרבה זמן. למעשה כבר חודשיים- שלושה שאני בדיאלוג עם חברתי מאיה, מנסה לשכנע אותה לפרסם את מה שהיא עושה. רק בביקור האחרון שלי בארץ, כמה שבועות לפני שהתקיים האירוע האחרון לעונה בסדרת האירועים שהיא...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה