אצלי או אצלך ?

התכנסות משפחתית חגיגית לא יכולה לעבור בשלום היא תמיד מלווה בתופעות לוואי. יש נושאים רבים שעומדים על הפרק ואיכשהו מגיעים לשאלה: איפה אנחנו השנה? …והנה פסח כבר מאותת בפינה ואיתו גם השאלה: אצלי או אצלך ?

בחורה עם מחשב נייד

אז מה? מה השתנה? ככה באוויר מתחילים להריח ולשמוע בשיחות הטלפון ובין השורות את המסרים שבודקים את האווירה – אז מה: אצלי או אצלך?  מנסים להרגיש את האווירה, אני מנסה להרגיש אם כמיטב המסורת נעביר את הימים שלפני החג בנסיון לשכנע את הצד השני שהשנה זה תורי – לא מצליח, אבל עדיין לא סוף סיפור..
אני נשבעת לעצמי שהשנה אני לא נגררת לויכוחים האלה ולאותו מקום שאני קובעת -לשם אנחנו הולכים, הרי כו-לה ארוחת ערב עם פרצופים מחייכים. "החלטנו" להורים שלי אני מודיעה לו. את רואה הוא אומר לי, מגיע לך, אם היינו אצל ההורים שלי – היה הרבה יותר כייף ויכולנו להסתלק הרבה יותר מהר. כאן  אצל הההורים שלך זו פרוצדורה, משפחה גדולה ומורכבת, צריך לשמוע ולספק רכילות ולמי יש כוח להמציא רכילות כל שנה – הרי את זו האותנטית והעסיסית לא באמת נספר שם.
נעים לך אני שואלת? ככה אתה רוצה לצאת ולחגוג ולפגוש את המשפחה? מה אתה חושב? הם לא כאלה אידיוטים ולא רואים על הפנים שרבנו ואנחנו לא מדברים. אבל לא אכפת לי – אם אתה רוצה כל שנה – את אותה הצגה עם אותם שחקנים וואלה…אני איתך. מה אכפת לי. עוטים את המסיכה ו……ההצגה מתחילה.
אהה…כמובן שבמסגרת הדיאלוג התרבותי  "אצלי או אצלך " שכחתי את טקס רכישת המתנות. החלק הזה – עליי, ואני צריכה להתחיל לחשבן. מה לעשות? אם להיות ישרים עם עצמנו – גם אנחנו מעבירים חלק מהמתנות שהגיעו אלינו…אבל רק חלק קטן. אני מנסה לשחזר מי היה ואיזה סוג מתנה קיבלנו. פחות או יותר אני מגבשת רשימה – אבל כאן מתחיל הטיול השנתי….בין החנויות.
אלה – אוהבים כלים למטבח אז בוא נחפש משהו ששייך…..אני מגייסת את עצמי למטרה ודי במהירות: כמו כולם – כלי מטבח. אני מוצאת את עצמי בקופה. מתפעלת וכמעט טופחת לעצמי על השכם – ומתפללת לריבונו שרק ימשיך ככה…צריך לזכור את אלה ששייכים לאגף המטבח אבל לא נחשבים ממש לכאלה שצריכים כלים אלא יותר לספריה של המתכונים.
הופה…אז לא סיימנו את אגף המטבח כל כך מהר – השלמות בחנות הספרים. דפדוף בין הספרים וגם כאן צריך לזכור את המילכוד. צריך לזכור שסוגים מסויימים או כותרות מסוימות של ספרים עלולים להעיד כאילו אנחנו חושבים חס וחלילה שהם לא יודעים לבשל וזה חרא של אוכל (מה שנכון…) יאללה – מצאתי כאלה שיהיו שביל הזהב ואף אחד אני מקווה לא ייעלב.
אם אני כבר בחנות ספרים אפשר לסמן וי על וועדת תרבות. שלושה ספרים שנמצאים עכשיו באלה – רבי המכר, אי אפשר לחשוד בכשרים, ספרים עם המלצות וגם בין החדשים. בטח לא הספיקו לקרוא.
אני כמעט על סוף הרשימה – נכנסת לרשת גדולה ורוכשת שתי חבילות מתנה לנשים עם כל מה שהן מכילות בדרך כלל (טוב, הם לא ממש קרובים ואפשר לעשות לי הנחה….). ילדים – כולם אותה מתנה, אין לי כח לבכי של "הוא נתן לי / הוא קיבל יותר שווה" -סוגרים עניין ואפשר לשים וי על כל עניין המתנות. אני מתעלמת באופן מוחלט מהעלויות, שיתמודד עם זה הבנקאי האישי שלי – הרי בדרך כלל הפרסומת אומרת שהוא גם ידיד – אז שיפגין ידידות לקראת החג.
טוב, עכשיו צריך לסגור באופן סופי . החלטנו להכנס למתמטיקה. לפני שנתיים זה היה אצל ההורים שלי, שנה שעברה אצל שלו, השנה ההורים שלי. אני מודיעה  שהשנה הנוכחות כאן -במשפחה שלי. מספרת לאמא בשמחה, בתחושת הישג.  אני שומעת ברקע אנחה קורעת לב   ושאלה "מה לא יכולת לדאוג לדלג עלינו השנה?". נמאס לנו כל הסיפור הזה – למה לא נתת את הכבוד למשפחה שלו? לא לימדנו אותך לחכות שיזמינו אותך?
אז שתלמדי טוב – אין לנו כח לארח – אנחנו לא מזמינים יותר – שיזמינו אותנו..
פעם הבאה אצלך יקירי ….מבטיחה. 🙂