הבלוג של סיון אסקיו

56 and Broadway

ישראלית בדם, ניו יורקרית בנשמה. גרה במידטאון מנהטן כבר עשר שנים. בעלת תואר שני בתקשורת, פרסום ושיווק. אירלי בירד, לייט בלומר. צלמת (בעיקר אורבן ארט, צילום רחוב וילדים), בלוגרית, שחיינית, ,צמחונית, כותבת ספר ראשון (שיצא... +עוד

ישראלית בדם, ניו יורקרית בנשמה. גרה במידטאון מנהטן כבר עשר שנים. בעלת תואר שני בתקשורת, פרסום ושיווק. אירלי בירד, לייט בלומר. צלמת (בעיקר אורבן ארט, צילום רחוב וילדים), בלוגרית, שחיינית, ,צמחונית, כותבת ספר ראשון (שיצא בקרוב), אוהבת לטייל ולצלם במקומות מרתקים בעולם ובין השאר גם מחפשת חתן. »אתר אינטרנט

עדכונים:

פוסטים: 117

החל מפברואר 2010

לאחרונה, אני אוהבת לפתוח את הפוסטים שלי עם משפט של גילוי נאות. אולי בגלל שההיכרות שלי עם הקוראים היא ברובה ויראוטלית ואני רוצה שהם יאמינו לי….
את הבלוג של מיכל התחלתי לקרוא בגלל השם: “שחררי, זה יעבור”
אהבתי את ההצהרה הזאת, במיוחד לאור העובדה שאני שומעת ומשננת את המשפטים “שחררי, לא בלחץ”, “כל עכבה לטובה” “מה שצריך לקרות יקרה” יותר מדי בתקופה האחרונה.
ככל שהמשכתי לקרוא את הפוסטים שלה, ראיתי שיש לנו הרבה מן המשותף (לא שיערתי לעצמי עד כמה). גם היא גרה בעבר בחו”ל, גם היא גרושה, גם היא חזרה לסצינת הדייטים, גם היא רוצה זוגיות וגם היא כותבת על זה. אומנם היא גרה בתל אביב ואני בניו יורק, אבל…..תל אביב….ניו יורק…מה זה משנה….שתינו מחפשות אהבה.
אז הצעתי לה שנכתוב בלוג משותף. ככל שהתכתבנו יותר הבנתי שלמעשה אין שוני מהותי בין העובדה שהיא שם ואני כאן (או להפך). הכל מסתכם לדרך בה אנו תופסות את מציאות חיינו ואת עצמנו בתוכה. שתינו סיימנו את פרק א’ בחיינו ושמנו אותו מאחורינו וכפועל יוצא מכך הרבה יותר ממוקדות ופחות מתפשרות על מה שחשוב לנו שיהיה בפרק ב’ לכשיגיע. והוא יגיע.
החלטנו יחדיו להגיש לכם את תמצות השיחה שלנו בימים האחרונים. יש לנו תחושה שלא מעט מקוראינו (כן, גם הגברים מביניהם) יוכלו למצוא את עצמם בין שורות אלו בדרך זו או אחרת.
אז הנה לפניכם, “לא נגענו” (טוב נו, רק קצת נגענו).
סיון:
היי מיכל
מה שלומך? אנחנו מכירות היכרות וירטואלית דרך סלונה. אני נהנית לקרוא את הפוסטים שלך ומוצאת בהם לא פעם קווי דמיון. הבנתי שגרת בחו״ל, היית נשואה ועכשיו את שוב בסצנת הרווקות בתל אביב.
גם אני גרה בחו״ל, הייתי נשואה, אבל את האמת, לא חזק בסצינה של הדייטים. למרות שגם אני מחפשת ורוצה זוגיות ואהבה.
בכל מקרה, בגלל שגם אני חוטאת בכתיבה על יחסים, דייטים וחיפוש אהבה (פרט לפוסטים שלי על ניו יורק) חשבתי להציע לך שנכתוב אולי פוסט משותף, משהו בסגנון תל אביב ניו יורק, אהבה… לא יודעת
לא בלחץ, רק אם יבוא לך…
תמשיכי לכתוב מהלב ושחררי, זה יגיע….
מיכל:
היי סיון,
אכן הכרות וירטואלית, אבל זה לא הופך אותה לפחות מעניינת
אני גם קוראת את שלך ונהנית מאוד, גם מהכתיבה וגם מהצילומים עוצרי הנשימה.
כן, יש לנו הרבה קווים משותפים, אפילו בעניין הדייטים (אני לא באמת חיית דייטים, אני יוצאת יחסית הרבה עם חברות אבל לא ממש יוצאת לדייטים פר אקסלנס לצערי, או שלא).
בכל מקרה אני מאוד אשמח לפוסט משותף, נראה לי יכול להיות מעניין….
אולי להשוות בינינו ובין הערים. או מה זה להיות גרושה בתל אביב אל מול גרושה בניו יורק (היות וחייתי בארה”ב אני יודעת היטב מה המנטליות “הזוגית” שלהם וכמו שאת יודעת היא שונה לגמרי משלנו).
אני אנסה לחשוב על עוד כמה דברים שלא יהיו קלישאתיים מדי אבל כמו תמיד זה יגיע בסוף כשמתיישבים ומתחילים לכתוב
סיון:
אני פחות מתחברת לנושא הגרושה, כי את האמת, לא בא לי להנציח את הנושא הזה, זה עבר. אני כבר לא במערכת זוגית 3 שנים (איך שהזמן טס) גם צריך לחשוב איך נעשה את זה.  אולי את תשאלי אותי שאלות ואני אותך? לא יודעת, אני אמשיך לחשוב
מיכל:
דו שיח או שאלון דווקא נשמע ממש נחמד. כשאמרתי גרושה לא התכוונתי למצב הקיומי אלא להתמודדות שלנו עם דייטים או איך אנחנו משיגות דייטים והציפיות שלנו יחד עם ההסתכלות האישית ממקום שכבר חווה זוגיות ונישואים…. אני לדוגמא יכולה להעיד על עצמי שהפכתי יותר קוצנית וצינית לגברים…. עצוב?? עוד משהו שאפשר לדבר עליו זה עניין האסרטיביות שלנו בתחום הזוגיות. את יוזמת? “מתחילה?” או שמחכה שזה יגיע אלייך?
סיון:
אני גם הפכתי לחשדנית או קוצנית או צינית, למרות שתמיד הייתי צינית ובגלל הגירושין (שהיו הפתעה בשבילי) די איבדתי את כושר השיפוט שלי. לגבי לקחת יוזמה, זה תלוי. אני שונאת אתרי היכרויות, אני לא עוברת על פרופילים של חברים של חברים בפייסבוק ומבקשת שיכירו לי. אני יותר מאמינה במקריות ובגורל. אבל ברגע שגבר מוצא חן בעיניי, (לפחות לאורך ההיסטוריה הדייטית שלי) כן יזמתי וכן דחפתי. המקרה האחרון שהיה לי הוא שהכירו לי בחור בפייסבוק, שהוא צלם חובב והוא מפריז. היינו בקשר של אי מיילים ונפגשתי איתו באפריל כשהייתי בביקור. הוא לא עזב אותי לרגע, אחר כך בא לתל אביב להיות איתי ואחר כך אני נסעתי אליו לשבוע בפריז. היה הרבה lovey dovey ואחר כך שחזרתי לניו יורק אחרי תקופה מסויימת הוא די נעלם.  אומנם הוא גרם לי לשכוח לגמרי מבעלי לשעבר, אבל השאיר אותי גם עם הרבה שאלות. בעיקר על עצמי. ושוב, מצאתי את עצמי תוהה ביני לבין עצמי האם אי פעם אמצא את הבן אדם הנכון והאם אדע לזהות אותו. אני די בדילמה אם לחזור לארץ ולנסות את מזלי עם גברים, למרות שגם בארץ אני לא אהיה על ג’יי דייט או משהו (אין מצב) ושמעתי שהדייטינג בתל אביב גם לא מי יודע מה זוהר. בקיצור דילמות של הלייף. מה המצב אצלך בגזרת הבחורים?
מיכל:
גם אני צינית מטבעי אבל הגירושים (שאני יזמתי) והחיים בתל אביב הפכו אותי אפילו יותר. אני שונאת את זה תכלס, לא בא לי להפוך ל״רווקה ממורמרת״. אני דווקא ביקרתי בג׳יי דייט איזה חודשיים כי חברים (יותר נכון חבר ספציפי) הפעילו עליי לחץ פיזי מתון, והאמת שגם הכרתי בחור צרפתי דרך האתר. היה חיבור מעניין ומסעיר והוא הגיע לארץ אפילו אבל נבהל מ Long term relationship….
אצלי זה בא בגלים, יש תקופות שיש יותר דייטים ופעילות ויש כמו עכשיו – שיממון/שיעמומון. לא התאהבתי עדיין בשנתיים האלה…. היה מישהו אחד שממש רציתי והיה לנו קשר קצר וסוער אבל מסובך הרבה יותר מדי אז למרות שהלב רצה הראש אמר לי לחתוך וזה מה שעשיתי.
אני מרגישה מוכנה עכשיו לזוגיות ורוצה את זה אבל למדתי שאין לי מה לחפש את זה, אני מאמינה שזה יגיע בזמן המתאים ובאופן הכי לא מתוכנן.
יש רגעים קשים, רגעים שאני פשוט צריכה מגע, אבל לומדים להתמודד עם זה. אם בתקופה הראשונה של אחרי הפרידה ״השתוללתי״ עם גברים, היום כבר קשה לי, זו לא המהות שלי באמת, אחרי שהוצאתי את זה מהסיסטם זה כבר לא ״זורם״ לי כל כך.
הלוואי וארד לסופר מתחת לבית ואפגוש אותו בתור לקופה עם קוטג׳ וטונה
דייטינג בתל אביב זה נושא מורכב, זה לא ממש קורה, זו ״סצינה״ מאוד מוזרה וגם סטטיסטית יש יותר נשים יפות ופנויות (ורובן צעירות ויפהפיות) מגברים נאים אינטיליגנטים ולא מתוסבכים.
ולמרות כל זה – אני עדיין מלאת תקווה
סיון:
וואלה? גם את חטאת עם בחור צרפתי? גם שלי נראה לי נבהל מהלונג דיסטנס. שסיפרתי את זה לידיד טוב שלי פה בניו יורק הוא רק הנהן ואמר לי ‘סיון, גברים אמיתיים לא מפחדים’
מיכל:
כן אין ספק שאירופאים הם סחורה משובחת (עד רמה מסויימת…) ובגזרת האמריקאים?
סיון:
אמריקאים לא ממש עושים לי את זה. את האמת, בכל 10 שנותיי בניו יורק אני יכולה לספור על יד אחת את האמריקאים שיצאתי איתם. אירופאים בהחלט עושים לי את זה… אז אפשר לומר שגם 10 שנים לא ממש הייתי במערכת יחסים עם בחור ישראלי פרט לדייטים פה ושם בביקורים שלי בארץ. אולי אני צריכה בכלל לשקול לעבור לאירופה… אבל את אמרת משהו קודם, באי מייל קודם, משהו על תקווה… אני לפעמים קצת מאבדת תקווה, או לא מעלה את המילה הזאת במוח. לפעמים מלחיץ אותי שאני בת 36, כמעט חצי חיים עברתי ואני לא בזוגיות.
מיכל:
ואת חושבת שאת יכולה לזכך בעצמך את הסיבה למצב הזה? כלומר את יכולה להתבונן על הקשרים שהיו לך ולהבין מה לא עבד בהם? את חושבת שאת דורשת יותר מדי? רוצה משהו שלא קיים? אני מסתכלת על עצמי, עברו שנתיים מאז הפרידה ואני בדילמה תמידית אם הבעיה היא בי או שבכלל אין בעיה וזה פשוט עניין של תזמון מזל וגורל. קשה להיות לבד אבל באיזשהו אופן התרגלתי לזה ושכבר מגיע מישהו אני נורא מפחדת להפגע ולהתאכזב, מה שהופך אותי לקשה וחרדה לפרטיות שלי, אני נעשית מאוד זהירה. מצד שני יכול להיות פשוט שעוד לא הגיע המישהו הנכון…..
סיון:
אני לא יודעת אם אני חרדה לפרטיות שלי, כי אני חושבת שאני די פתוחה ומשתפת אנשים בחיים שלי. (ראי ערך כל הפוסטים שלי בסלונה). אני די עצמאית ואני מטיילת הרבה ובשנים האחרונות אני יותר אדון לעצמי אבל בהחלט הייתי רוצה להמשיך בזה ולעשות את זה בזוג, עם הויתורים הרלוונטיים. אני חושבת עוד קצת על השאלה שלך לגבי בחורים…. אני חושבת שאלו שהיו בחיי לא ממש ידעו מה הם רוצים ואני קיוויתי שזה יבוא עם הזמן. אני צריכה להתבונן בזה יותר לעומק, אבל בהחלט אני מחפשת אתגרים (לונג דיסטנס, שפה שונה, מנטליות אחרת) וכמובן בחורים שמסקרנים אותי. מחפשת את הפחות שיגרתי כנראה… למה את עזבת את בעלך? מה גרם לך לקום וללכת והאם את שלמה עם ההחלטה?
מיכל:
השאלה למה את בוחרת גברים כאלה? וגם אני כזו, לגמרי. רוצה את כל מי שלא מתאים לי. בעלי לשעבר היה כביכול הדבר הכי יציב שיש. נראה טוב, מסודר, אינטיליגנט, מלח הארץ, קיבוצניק, בקיצור כל מה ש”נכון”. אבל הוא ככל הנראה לא היה נכון לי. אני מחפשת משהו אחר. לא יודעת מה בדיוק, אני אדע כשאראה את זה. אני גם מאוד נמשכת לזרים, למנטליות שונה, לתרבות אחרת, קשה לי בהרבה מובנים עם הגברים הישראלים…
לא יודעת אם קראת את הפוסט שלי על למה עזבתי את נישואיי… אין לזה תשובה קצרה ומגובשת אבל זו החלטה שאני שלמה איתה, מאוד. וככל שהזמן עובר, אפילו שאני לא בזוגיות, אני שלמה איתה יותר.
שאלת השאלות – ילדים??
סיון:
גם אני כנראה רוצה משהו אחר, שונה, פחות שגרתי. אני בת מזל תאומים ומשתעממת מהר. אולי מישהו שונה הוא אתגר מנטלי שכלי עבורי, לא יודעת… פסיכולוגיה בגרוש . פעם אחותי אמרה לי “מה את רוצה סיון, את לא טיפוס שגרתי, את גרה בחו”ל, הלכת בדרך שונה….. אולי בגלל זה קשה לך יותר, כי את ‘לא שגרתית’”. את האמת, באותו רגע לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. לפעמים אני לא יודעת אם אולי עדיף להיות ״שגרתית״ למרות שאין לי מושג מה זה. שאלת השאלות ילדים: את מתכוונת אם יש לי או אם אני רוצה? אין לי וברור שאני רוצה. אני בין השאר גם צלמת ילדים והקשר שלי מאוד חזק לזה. פרט לכך, השעון הביולוגי שלנו, מה לעשות…. אבל אני בהחלט רוצה ילדים עם הבן אדם הנכון ומתוך אהבה. שאלת השאלות שלי : קורה לך שאת מרגישה בודדה בתל אביב?
מיכל:
אנחנו כל כך דומות, אין לך מושג. גם אני בת מזל תאומים וגם אני משתעממת מהר ומחפשת כל מה שלא שגרתי. גם אני שומעת כל הזמן סביבי את המשפטים האלה של ‘את יוצאת דופן, לא שגרתית ולכן…’ וגם לי אין מושג מה זה באמת אומר. אני לא יודעת להבחין אם זה לזכותי או לחובתי כל עניין ה״לא שגרתית״ וגם לי, בדיוק כמוך, אין מושג כל כך מה זו שגרה.
כתבתי על כך לא מזמן שהמדקר שלי אמר לי פעם שאני מכורה לאדרנלין, על כל המשתמע מכך ובכל תחומי החיים. אני מאמינה שיש צדק בדבריו אבל לא ממש בטוחה אם זה טוב או רע כשזה מגיע לזוגיות. עם בעלי לשעבר לא היה לי הרבה מזה, היה רגוע, בטוח ובסופו של דבר משעמם, הרגשתי שאני נובלת לקראת הסוף ולא כי הוא היה בן אדם משעמם ושטחי, ממש לא. ההיפך! הוא פשוט לא היה האיש הנכון עבורי.
אני מאוד (!!!) רוצה ילדים, אבל כמוך, רוצה לעשות אותם מתוך אהבה ועם בן זוג לצידי. חשבת פעם על אופציה אחרת??
לגבי שאלת השאלות שלך: ב ר ו ר !!
תל אביב הפכפכה וזה גם הקסם שלה. אתה יכול לצאת לבלות ולהיות מוקף אנשים וחברים אבל עדיין להרגיש בודד. היו המון רגעי בדידות, לפעמים עדיין יש, אבל לומדים להתמודד איתם ולתעל אותם לטובתי.
לבד זה מצב פיסי, בודדה זה מצב נפשי. אני אוהבת את רגעי הלבד שלי, גם בתוך זוגיות. את הבדידות פחות, אבל זה חלק מהמחיר שאני נאלצת לשלם בעבור הבחירות שלי כנראה.
סיון:
וואלה, גם את תאומים… טוב אף אחד לא מושלם. אני רואה בתאריך לידה שלך שנולדת יום אחרי. (רק אני כמה שנים לפניך). לגבי ילדים והאופציה האחרת, כן עלה לי בראש…  אבל אני נותנת לעצמי עוד קצת זמן כנראה. אני לא רוצה להביא ילד לבד ובאותה נשימה אני רוצה להגיד שאני עדיין עם תקווה לפגוש את השותף שלי לחיים. איפה שזה לא יהיה. גם האקס שלי היה מזל תאומים וגם הוא חיפש ריגושים ומצא אותם אצל בחורה די סליזית שפגש ברומא. אבל עזבי, זה באמת סיפור ארוך (ואני כותבת על זה ספר)…
מיכל:
חחח גם בעלי לשעבר מזל תאומים. גם אני מפחדת מהמקום הזה של להביא ילד לבד וכל הזמן תוהה מתי הזמן הנכון לקבל החלטה כזו… יש לי חבר מאוד קרוב, הומו, שעובר בקרוב לארה”ב לצורך לימודים וכבר עלה בינינו הנושא של לעשות ילד ביחד. אנחנו סוג של מתלוצצים על זה אבל יש רגעים שאני חושבת על זה די ברצינות. בסופו של יום אני כמהה לילדים מאוד, הייתה תקופה קצרה מיד אחרי הפרידה שבעירת הנושא הזה שככה אצלי קצת, אבל לאחרונה היא שבה לבעור בי. במהותי, אני הכי אמהית שיש (מאכילה, מכבסת ומנקה). יש לך מחשבות לחזור לארץ?
סיון:
הופה….נגעת באחת משאלות מיליון הדולר שלי. ובאמת יש לנו הרבה קווים משותפים. הרגת אותי עכשיו שגם האקס שלך הוא תאומים. צירוף מקרים??? מה שלושת הדברים שהכי חשובים לך בגבר?
מיכל:
זה קל.
פשוט תקראי את “רשימת המכולת” בפוסט האחרון שלי. ואם להיות שנייה רצינית אז ללא ספק אינטיליגנציה, הומור וסקס. לא חשוב הסדר. אני נוטה תמיד להגיד גם חום, אבל בעיני אם הסקס טוב אז החיבור טוב ומבחינתי זה אומר שהוא בן אדם חם.
ואצלך?
סיון:
לא רחוק משלך. נדיב, אינטיליגנט, אחד שראה עולם, שיצחיק אותי, שמשפחה תהיה עבורו ערך עליון, קריאטיבי, ושיודע את העבודה. פעם כתבתי על זה משהו: שהדברים הסקסיים בגבר הם חוש ההומור שלו, הדמיון המפותח שלו והדרך בה הוא דואג לאישה שלו. גבר שחושב עליך ודואג לך, לא כמו לילדה הקטנה, אלא כמו האישה שלו, זה כובש, זה ממיס. אני לא צריכה שיתייחס אליי כמו נסיכה (את יודעת כל האלו עם ה’נסיכה שלי, המלכה שלי’, אין לי סבלנות לכל המאמי שמאמי הזה…) אבל כמו השותפה שלו להכל. לא יודעת מה אצלך, אבל אני בפרץ געגועים קל לבחור…
מיכל:
ראית את הסרט he’s just not into you?
אני תמיד מזכירה לעצמי את המשפט הזה כשאני נכנסת לסיטואציות כאלה. בכל השנתיים האחרונות היו אולי שני גברים שבאמת הצליחו לפרוט לי על מיתרי הנשמה. האמת יותר אחד מאשר שניים. אלוהים יודע (וגם כמה חברות שלי) כמה חשבתי עליו, גם הרבה אחרי שהכל נגמר. נדדתי באין ספור פנטזיות ותאוריות על המצב אבל בסופו של דבר, הזכרתי לעצמי את המשפט הזה ונחתתי חזרה לקרקע. גברים הם עם מאוד פשוט בדר”כ (בניגוד אלינו). אם הם רוצים, הם שם. אם לא, הם פשוט לא. לכן, כל הבלה בלה הזה, הוא בדיוק מה שהוא: בלה בלה. הרבה פעמים אנחנו מובלות על ידי האגו שלנו, שנפגע. “איך זה שהוא לא רוצה?” “היה לנו כל כך מדהים ביחד, יכול להיות שהוא לא זוכר?”, אבל זה הכל האגו שלנו. אם נניח אותו רגע בצד נבין שאנחנו בכלל לא קוראות נכון את הסיטואציה ואולי בכלל הגבר הזה לא בשבילנו. אנחנו נלחמות על מישהו שלא ממש רוצה אותנו… כואב לשמוע, אבל אמיתי. אני תמיד בעד לשחרר. לא תמיד זה מצליח לי, אלוהים יודע, אבל זו תרופת פלא להרבה מאוד מצבים. לקחת נשימה עמוקה ולהרפות.
סיון:
אוף תאמיני לי… אחרי הגירושין קראתי את כל הספרים שיכולים להיות ‘he is not that into you’, ‘it’s called break up because it’s broken’, ‘why do men love bitches’, מה שאת רק רוצה. וכן, ראיתי את הסרט ואמרתי לעצמי איך זה שלא הייתי כמו ג׳ניפר קונלי המהממת, שארזה לבעלה את הבגדים ושמה לו אותם מחוץ לבית. גם אני ארזתי לאקס את הדברים שלו, אבל חבר שלו בא לאסוף את הארגזים והמזוודות. וגילוי נאות, אחת מהסיבות שנמשכתי לבלוג שלך זה בגלל הכותרת, ‘שחררי, זה יעבור’. את לא יודעת כמה אומרים לי לשחרר, ואם קראת את הפוסט האחרון שלי, אני לא תמיד יודעת מה זה, או איך לשחרר. בשנות ה 20 שלי אחרי פרידה, ידעתי להגיד לעצמי, ׳לא רוצה לא צריך…הפסד שלו…׳ בשנים האחרונות זה קצת יותר קשה. לפחות עבורי. ועכשיו שהזכרת את המשפט הזה, זה גורם לי לחשוב על כמה דברים:ז איך זה שאני לא מזהה את זה קודם, למה זה מסתיים בזה, למה אני לא משחררת והכי חשוב, מתי כן יגיע אותו אחד שיהיה into me completely. גם הצרפתי היה בהתחלה מאוד מעוניין. השקיע ובא לארץ אפילו והיה מאוד on top of it ואולי אני קצת נפלתי למלכודת הזאת. אבל נכון, אני רוצה וצריכה לשחרר. את יודעת כמה פעמים אני אומרת לעצמי מה שצריך לקרות יקרה?
נראה לי שיש לנו כבר מספיק חומר לפוסט, מה את אומרת?
מיכל:
נורא קל להגיד שחררי. אני שומעת את זה סביבי כל חיי ובמיוחד בשנתיים האחרונות. לשחרר באמת, זה כבר קצת יותר קשה, אבל עדיין אפשרי. דברים נוטים להסתדר מעצמם בסופו של דבר, לכאן או לכאן, זו אולי קלישאה אבל היא הוכיחה את עצמה בעבר, לפחות אצלי.
נראה לי שיש לנו חומר לשני פוסטים לפחות. קצת חפרנו, לא?
אני חושבת שבסופו של דבר, זה באמת עניין מאוד אישי. הזוגיות שכל אחת מאיתנו מחפשת (ולא אמרתי מלה אחת על מוסד הנישואין ומסקנותיי לגביו…) היא ייחודית לכל אחת מאיתנו, דומות ככל שנהיה. הניואנסים הקטנים שנוצרים במערכות יחסים מתבססים תמיד על העבר שכל אחד מבני הזוג מביא עמו, ההווה שמתגבש יחדיו וגם, לא פחות חשוב, ראיית עולם ועתיד משותפים.
אני מאוד אשמח שנהפוך את זה לסוג של מפגש וירטואלי חוזר, אולי דו חודשי? מעניין אותי להמשיך לראות ולשמוע מה תחליטי בנוגע לשאלות שעלו כאן ואיפה תהיי. אני מבחינתי אשמח לעדכן אותך בהתפתחויות (שרק תגענה!!!) ואולי נמשיך להזין אחת את השנייה באופטימיות (או שנטבע יחדיו במרמור?).
אז קבענו?
סיון:
תחשבי איזה קטע זה יהיה עם עוד כמה חודשים, אחרי שכל אחת מאיתנו כבר במערכת יחסים חדשה, או פרק ב’, נצחק על כל מה שכתבנו…

עוד מהבלוג של סיון אסקיו

תצוגה מקדימה

מאחורי כל מפה מצליחה עומדת אישה מוצלחת

בתקופה האחרונה פונים אליי מגזינים או בלוגים בחו"ל ומבקשים ממני לכתוב על תל אביב, או לשתף את הקוראים שלהם בכל מיני מקומות שאני אוהבת לבלות בהם בתל אביב. זה לא משנה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

הוולנטיין שרציתי לשכוח

אני לא מאלו שחוגגות וולנטיין דיי. אם תשאלו את דעתי, וולנטיינס הוא די אובר-רייטד. תמיד הייתי אומרת שלא צריך את וולנטיינס, כדי להגיד למישהו שאוהבים אותו או להראות לו שאוהבים אותו, זו הכל קונספירציה של ...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

Pay it Forward

את הפוסט הזה כבר רציתי לפרסם הרבה זמן. למעשה כבר חודשיים- שלושה שאני בדיאלוג עם חברתי מאיה, מנסה לשכנע אותה לפרסם את מה שהיא עושה. רק בביקור האחרון שלי בארץ, כמה שבועות לפני שהתקיים האירוע האחרון לעונה בסדרת האירועים שהיא...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה