הבלוג של סיון אסקיו

56 and Broadway

ישראלית בדם, ניו יורקרית בנשמה. גרה במידטאון מנהטן כבר עשר שנים. בעלת תואר שני בתקשורת, פרסום ושיווק. אירלי בירד, לייט בלומר. צלמת (בעיקר אורבן ארט, צילום רחוב וילדים), בלוגרית, שחיינית, ,צמחונית, כותבת ספר ראשון (שיצא... +עוד

ישראלית בדם, ניו יורקרית בנשמה. גרה במידטאון מנהטן כבר עשר שנים. בעלת תואר שני בתקשורת, פרסום ושיווק. אירלי בירד, לייט בלומר. צלמת (בעיקר אורבן ארט, צילום רחוב וילדים), בלוגרית, שחיינית, ,צמחונית, כותבת ספר ראשון (שיצא בקרוב), אוהבת לטייל ולצלם במקומות מרתקים בעולם ובין השאר גם מחפשת חתן. »אתר אינטרנט

עדכונים:

פוסטים: 117

החל מפברואר 2010

אני חושבת שהטריגר עבורי היה הבחור החביב ברחוב אליזבת, שהחזיק ביד אחת את הרצועה של הכלב שלו וביד השנייה החזיק שקית אטומה עם התווית של ‘קוקו דה מר’, כדי שאכנס לבוטיק הלינג’ריי ואביזרי המין היוקרתי, הנושא את אותו שם. בינינו, אין כמו מראה של גבר, שמחזיק שקית כזאת ביד ולא ממש משנה מה בדיוק יש שם בפנים. העיקר הכוונה! ויסלחו לי כל המתחסדות והמתחסדים למיניהם.

את האמת, סיקרן אותי!

כשנכנסתי לחנות, שהיא, דרך אגב, שם דבר לכל מה שקשור לאירוטיקה ולסקס, הרגשתי כאילו אני נכנסת לאחד המקומות היותר כמוסים, קדושים והבטוחים במנהטן. מקום בו באופן אוטומטי מרגישים תחושת בטחון כזאת שמאפשרת לספר את הסודות הכי כמוסים שלך. ממש כמו אותה תחושת בטחון ורווחה כשיושבים בתא וידוי בכנסייה קתולית. (ולא. לא התנסיתי בישיבה כזאת).

תחושת הבטחון וההרגשה שפה אפשר לספר הכל, היא למעשה הפילוסופיה שעומדת מאחורי כל פרט ופריט קטן בקוקו דה מר: החל מהקירות הצבועים באדום כהה, הרהיטים העתיקים, הכריות הגדולות שעטופות בנוצות, תאי המדידה שנראים כמו תאי וידוי בכנסייה (כולל אותם אשנבים קטנים להצצה חפוזה), צוות החנות המקצועי והמיומן (אכן כן, על בשרם) וכלה במגוון הרחב של לינג’ריי סקסי, ספרים, אביזרים וצעצועי מין, שכולם, דרך אגב, מאוד נעימים למראה, מסבירי פנים אפילו ומזמינים את הלקוח לחקור, לגלות ולבדוק את הגבולות.

הגבולות של הסקס. כמובן

כל אחד ואחת מאיתנו בתקופה זו או אחרת בחיים שלנו מחפש דרכים to spice up our sex life: לבדוק את הגבולות, להרחיב את הגבולות, לממש פנטזיות ולהפוך אותן לחלק מהמציאות. וולנטיינס דיי, דרך אגב, הוא אחד מהימים היותר עמוסים בחנויות מהסוג הזה.

בשיחה טרנס-אטלנטית עם סם וג’אסטין רדיק, שתי אחיות בריטיות שעומדות מאחורי קוקו דה מר (האחת מנהלת את החנות בלונדון והשנייה את החנות בלוס אנג’לס) הבנתי שאנשים הם די desperate לגלות ולשתף את התהיות והסודות הכי כמוסים שלהם בכל מה שנוגע לסקס. ומה יכול להיות מקום טוב יותר מאשר בוטיק יוקרתי עם צוות מיומן, שגם אם תנסו לזעזע אותו עם הפנטזיה הכי מטורפת שלכם, הוא לא יניד עפעף? (הם פשוט שמעו כבר הכל)

‘זו לא ממש בעיה לפתוח בוטיק אירוטיקה, כל אחד יכול לעשות את זה’ מסבירות לי האחיות רדיק במבטא הבריטי היוקרתי שלהן, ‘אבל צריך הרבה אומץ, מחשבה ותעוזה כדי לפתוח בוטיק שיהיה נוח, מסביר פנים ויתן ללקוחות שלו את התחושה הכי נוחה ופתוחה בעולם’. שתיהן, דרך אגב, עשו הרבה עבודת מחקר לפני שפתחו את הבוטיק הראשון בלונדון ואחריו בניו יורק ובלוס אנג’לס: הן למדו הרבה על ההיסטוריה של הסקס, על ויזואליות, עיצוב ואסתטיקה ושתיהן מאוד דוגלות בגישה ש’חינוך הוא המפתח להכל’. זו גם הסיבה שצוות העובדות בחנות (שרובן באופן מפליא גם עם מבטא בריטי, ואולי זה גם מסביר לי למה אני אוהבת בחורים עם מבטא בריטי) מאוד מנוסות והן קוראות, לומדות, מתנסות ומנסות כמעט כל מוצר שנמכר בחנות, כדי שיוכלו לדבר עליו עם הלקוחות באופן המקצועי והמכובד ביותר. ‘אחרי הכל, אנחנו לא מוכרות פה נעליים‘ מגחכת לה ג’אסטין מעבר לקו. ‘אנחנו מוכרות משהו מאוד פרטי ואינטימי ולכן אנחנו חייבות לשמור על רמה גבוהה של ידע ושירות ללקוחות’. היא מסבירה את עצמה. ואני? אני עם בריטיות שיודעות, לא מתווכחת!

‘כשזה קשור לסקס, מאוד חשוב להשתמש בהומור’ מסבירה סם. ואת האמת, גם עם זה אני לא מתווכחת. ‘הומור מאפשר לאנשים להפתח, להרגיש יותר בנוח כשהם מגיעים לחנות ומכאן גם לחשוף יותר ולשתף…וחוץ מזה, אנשים אוהבים לצחוק’.

‘אני חושבת שזה די טריוויאלי, שהרבה אנשים שבאים לחנות, מרגישים חופשי יותר לספר לנו דברים, מאשר בשיחה אקראית עם החברים שלהם או עם האנשים הקרובים אליהם. בחנות שלנו קל להם יותר to worm up ולהפתח. הם מרגישים מעין הקלה כזאת, כשהם יכולים סוף כל סוף לדבר על דברים שמטרידים אותם או שחשובים להם, אבל הם מתביישים להודות בזה כלפי מישהו אחר, שמכיר אותם. והתפקיד שלי ושל הצוות בחנות הוא להיות אוזן קשבת ולהגיד להם ‘שזה בסדר, שהם בסדר ומה שמטריד אותם או מסקרן אותם, לגיטימי בהחלט’.

בעוד אני מהנהנת לעצמי מעבר לאוקיינוס, כאות הסכמה עם סם וג’אסטין, אני מבינה עד כמה בוטיקים מהסוג הזה יכולים להיות תחליף מאוד אטרקטיבי ומרגש לספת הפסיכולוג, הדי אפרורית והמשעממת, ולא סתם באיזור הסוהו-נוליטה-ווסט ווילג’ נמצאים הרבה בוטיקים בסגנון.

אם הייתי צריכה לתאר לכם בכמה מילים איך נראית החנות ומה האווירה השולטת בה, אני יכולה לומר שזה מעין שילוב של בית מלון וגלריה. שני המקומות מאוד מזמינים ונותנים תחושה נוחה ונינוחה לאורח. עכשיו כשאני חושבת על זה, שאנשים באים לחדר במלון, הם נוטים לחשוב או מעדיפים לחשוב שאף אחד לא היה שם לפניהם. יש תחושה של תעלומה משהו בחדר בבית מלון, ועם כל זאת גם משהו מאוד מזמין. שלא נדבר על זה שהרבה אנשים מעדיפים לעשות בבית מלון מה שהם לא תמיד מעיזים לעשות בבית הפרטי שלהם (ואין צורך להרחיב בנידון). בגלריה, לעומת זאת, אנשים נחשפים ליצירות אומנות, ממש כמו שהם נחשפים לכל אותם אביזרי מין, שמוצגים בחנות בתוך תיבות מזכוכית. אבל בחנות יש את האפשרות לגעת, למשש, להרגיש, לנסות, להצליף וכדומה.

‘ומי בוחר את הסחורה? מי מחליט מה לקנות?’ אני שואלת את האחיות.

‘מאחר ולכל חנות יש את הייחוד שלה ואת אופי הלקוחות שלה’, עונה לי אחת האחיות ‘יש לנו קווים כלליים זהים אבל כל חנות מתכווננת לפי אופי הלקוחות.. הבריטים לדוגמא, והאירופאים, הרבה יותר פתוחים מהאמריקאים לכל מה שקשור לסקס והם מרגישים בנוח יותר לדבר על סקס. האמריקאים, לעומת זאת, שמים יותר דגש על איך שהם נראים ופחות על מה שהם מרגישים’. לא ממש מפליא אותי. ‘אבל יש גם הבדלים בין הקהל האמריקאי. הניו יורקים, למשל, מאוד אוהבים את האביזרים מהעור השחור ונוטים יותר לכיוון הקינקי, השובב והמתחכם  (זה הרי ידוע שאנחנו הניו יורקרים אוהבים את הצבע השחור, לא?) ואלו מלוס אנג’לס, יותר אוהבים את הגלאם, והגליטר הסקסי’

‘אוף דה רקורד, מה המוצר שהכי נמכר עכשיו בחנות בניו יורק?’ (זו הרי שאלה מתבקשת?) ‘ללו מיה’ הן אומרות לי שתיהן ביחד וצוחקות מן כזה צחוק משוחרר.

‘עם אחריות’…

מתוך confiding in secrets, ראיון וכתבה שלי בגליון ‘התמכרות’ למגזין ‘קארין וראול’, ינואר 2011

צילומים מאת חסן קינלי, העורך הראשי של ‘קארין וראול’.


עוד מהבלוג של סיון אסקיו

תצוגה מקדימה

מאחורי כל מפה מצליחה עומדת אישה מוצלחת

בתקופה האחרונה פונים אליי מגזינים או בלוגים בחו"ל ומבקשים ממני לכתוב על תל אביב, או לשתף את הקוראים שלהם בכל מיני מקומות שאני אוהבת לבלות בהם בתל אביב. זה לא משנה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

הוולנטיין שרציתי לשכוח

אני לא מאלו שחוגגות וולנטיין דיי. אם תשאלו את דעתי, וולנטיינס הוא די אובר-רייטד. תמיד הייתי אומרת שלא צריך את וולנטיינס, כדי להגיד למישהו שאוהבים אותו או להראות לו שאוהבים אותו, זו הכל קונספירציה של ...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

Pay it Forward

את הפוסט הזה כבר רציתי לפרסם הרבה זמן. למעשה כבר חודשיים- שלושה שאני בדיאלוג עם חברתי מאיה, מנסה לשכנע אותה לפרסם את מה שהיא עושה. רק בביקור האחרון שלי בארץ, כמה שבועות לפני שהתקיים האירוע האחרון לעונה בסדרת האירועים שהיא...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה