הבלוג של סיון אסקיו

56 and Broadway

ישראלית בדם, ניו יורקרית בנשמה. גרה במידטאון מנהטן כבר עשר שנים. בעלת תואר שני בתקשורת, פרסום ושיווק. אירלי בירד, לייט בלומר. צלמת (בעיקר אורבן ארט, צילום רחוב וילדים), בלוגרית, שחיינית, ,צמחונית, כותבת ספר ראשון (שיצא... +עוד

ישראלית בדם, ניו יורקרית בנשמה. גרה במידטאון מנהטן כבר עשר שנים. בעלת תואר שני בתקשורת, פרסום ושיווק. אירלי בירד, לייט בלומר. צלמת (בעיקר אורבן ארט, צילום רחוב וילדים), בלוגרית, שחיינית, ,צמחונית, כותבת ספר ראשון (שיצא בקרוב), אוהבת לטייל ולצלם במקומות מרתקים בעולם ובין השאר גם מחפשת חתן. »אתר אינטרנט

עדכונים:

פוסטים: 117

החל מפברואר 2010

אני לא מאלו שחוגגות וולנטיין דיי. אם תשאלו את דעתי, וולנטיינס הוא די אובר-רייטד. תמיד הייתי אומרת שלא צריך את וולנטיינס, כדי להגיד למישהו שאוהבים אותו או להראות לו שאוהבים אותו, זו הכל קונספירציה של הולמארק. ולא, אני לא אומרת את זה בגלל שאני רווקה, ממש לא. גם כשהייתי בזוגיות לא עשיתי מזה כזה סיפור; כרטיס ברכה מצחיק מתחת לכרית או מהודק למקרר עם מגנט, נשיקה, ‘הפי וולנטיין דיי מיי דיר’ ויאללה, עוד יום. היו ויהיו עוד כמה וולנטיינס בחיי שארצה לזכור, אבל יש אחד שבטח ארצה לשכוח. אותו וולנטיין דיי לפני שלוש שנים. זה היה יום חמישי ובאותו 14 לפברואר בו רוב הנשים (לפחות בארצות הברית) מקבלות פרחים ומכתבי אהבה, אני חתמתי על מסמכי גירושין.

אני זוכרת איך קמתי באותו בוקר.

הייתי יותר חזקה מהיום שקדם לו. אולי בגלל שיום קודם לכן הבנתי שלא משנה מה אני אעשה ומה אני אגיד, אבל הוא כבר החליט. הוא כבר חי חיים אחרים. אני חושבת שמנקודה זו והלאה, החיים שלי, שהיו בלימבו ובחוסר ודאות מטורף בחמשת החודשים האחרונים, קיבלו סוף כל סוף משהו ודאי וסטטוס חדש, שלא ממש ידעתי איך להתמודד איתו.

באותו בוקר של וולנטיינס הוא לקח את הסאבווי וירד בתחנה של הסיטי הול בדאון טאון מנהטן (כן, אותו מקום בו התחתנו לפני שנה וקצת) כדי להגיש את מסמכי הגירושין. עד אותו רגע קיוויתי שאולי הוא יתחרט. קיוויתי שאולי, בגלל האווירה של אותו יום, הוא ירצה לתת לנו צ’אנס נוסף. אחרי הכל, עד אותו רגע, האמנתי שקורים ניסים. חשבתי שלפעמים אנשים יכולים להבין את גודל הטעות שהם עושים ממש בדקה התשעים; באותה דקה בה הם עומדים מול פקיד אפרורי בסיטי הול, ועוצרים רגע לחשוב מה הם עושים פה ואיך הם הגיעו למצב הזה שנקרא גירושין

וולנטיין דיי.

זה היה יום קשה.

זה היה יום קשה, שקדם לו שבוע אינטנסיבי של שיחות, נסיונות, בירורים והתפכחות.

התפכחות זה לא דבר קל. זה אפילו כואב, הייתי אומרת.

הבנתי שבמשך חמשת החודשים האחרונים, מאותו רגע בו גיליתי שהוא בגד והתאהב במישהי אחרת, ואחר כך גם אותה שיחת סקייפ בה הוא ביקש להתגרש ועד לרגע זה, החיים שלי היו על hold. במשך חמישה חודשים בהם הייתי מוכנה לסלוח ולתת לנו הזדמנות נוספת, הוא כבר היה חי את החיים שלו ברומא עם אותה מישהי אחרת. אני חושבת על כל האי מיילים שהוא כתב לי בחודשיים האחרונים… כל האי מיילים בהם הוא התלבט אם לחזור אליי לניו יורק או לא לחזור, אם הוא עשה טעות כשביקש להתגרש או לא עשה טעות…אני חושבת על כל השיחות הארוכות שהיו לנו בשבוע האחרון שהוא פה בניו יורק, כל השיחות שנועדו ‘להציל’ את הנישואין שלנו כמו שהוא הגדיר אותן….אבל מה כל המילים האלו שוות עכשיו? כמה אמיתיות וכנות הן היו, אם האיש שעד היום עוד נחשב לבעלי, כבר חי עם אישה אחרת?

התפכחות היא באמת דבר כואב. במיוחד כשהייתי כזאת תמימה.

איך כל השבוע האחרון באמת האמנתי לו שהוא שוקל את האופציה שנחזור להיות ביחד. איך באמת חשבתי שהוא מעריך את הנישואין שלנו, שהוא מסתכל על המצב בצורה אחראית ובוגרת. אבל עכשיו אני מבינה שהוא רק שיקר. אני מבינה שכל השבוע האחרון זו הייתה העמדת פנים אחת גדולה מצידו. איך הוא בכלל דיבר איתי על האפשרות שנעבוד על הנישואין שלנו, אם אותה בחורה כבר עברה לגור איתו?

למה הוא עושה לי את זה? למה זה מגיע לי?

באותו בוקר של וולנטיין דיי שלחתי אי מייל לחברות שלי ואמרתי להם שזהו, שזה סופי. שהוא מגיש היום את מסמכי הגירושין. כולן כתבו לי חזרה ואמרו לי להרים את הראש, להחזיר את הבטחון, לאהוב את עצמי ולהיות בטוחה, שיבוא יום והוא עוד יתחרט על זה. ‘אל תדאגי, סיוני’ כתבה לי אחת מהן ‘אני מבטיחה לך שעשר שנים מעכשיו הוא יהיה באותו מצב…הוא עדיין לא ידע מה הוא רוצה…’

זה לא ממש ניחם אותי באותו יום. זה לא ממש ניחם אותי. נקודה.

כמה דקות אחרי זה הוא שלח לי סמס ואמר שהוא רוצה לבוא ולתת לי את הניירות מבית המשפט ואת המספר הסידורי של תיק הגירושין שלנו. רק אז הבנתי שזה באמת סופי. הבנתי שהוא לא עמד מול אותו פקיד אפרורי בסיטי הול והתחרט בדקה התשעים.

זהו.

המסמכים חתומים. יש לנו מספר סידורי. איטס אובר!

ביקשתי ממנו שישאיר את הכל אצל הדור-מן ובאותה הזדמנות שיקח את הקופסא הכחולה שלו עם כמה מסמכים שלו, שמצאתי אתמול. לא רציתי ולא יכולתי לראות אותו. זה רק יכאיב לי.

וולנטיין דיי זה יום של אהבה. וכבר לא היה לי את מי לאהוב

רק את עצמי.

אני זוכרת שהסתכלתי על עצמי במראה באמבטיה ותהיתי אם רואים עליי שאני גרושה, אם רואים שמשהו אצלי השתנה מאתמול. אני זוכרת שזה היה רגע די קריטי בו החלטתי לא לרחם על עצמי (למרות שהיה לי מאוד קשה לא לרחם על עצמי) ואם כבר וולנטיין היום, אז מה אני צריכה לעשות כדי להרגיש יותר טוב? אם לא בשביל מישהו אחר, אז קודם כל לעצמי.

אני זוכרת שלבשתי את הסקיני ג’ינס שלי שקניתי בביקור האחרון שלי בארץ (שהיה כבר גדול עליי כי מרוב דכאון של החודשים האחרונים לא ממש יכולתי לאכול) לבשתי סוודר גולף שחור, אספתי את השיער למעלה (כמו שהוא תמיד היה אוהב), שמתי קצת מסקרה על הריסים ובפעם הראשונה אחרי חמישה חודשים, הרגשתי טוב עם עצמי.

אפילו אם זה היה רק לשבריר של רגע.

ניסיתי כמה שיותר לא לתת לפחד מהלא נודע להשתלט עליי. כמה שיותר להדחיק את המחשבה שמעכשיו הולך להיות לי קשה…זה לא פשוט להיזרק לביצה של חיי הרווקות אחרי שש שנים שלא הייתי בה, ועוד לא סתם ביצה, אלא ביצה בניו יורק! איך החיים שלי הולכים להראות מעכשיו והלאה? מה יהיה איתי?

מה שקרה אחר כך באותו יום לא ממש משנה. הוא כן בא לראות אותי, הוא שוב נתן לי את הנאום הזה של ‘עדיין לא בטוח אם הוא עשה את הצעד הנכון’, הוא שוב ניסה להציג את עצמו כקורבן… זה כבר לא היה רלוונטי.

המילים שלו כבר לא שיחקו תפקיד. כבר לא הייתי צריכה לנסות להחזיר אותו, או להצדיק את עצמי. או לברור את המילים שלי. כבר לא חשבתי איך הוא ירגיש.

זה היה עוד רגע של התפכחות. אותו רגע בו הסתכלתי על מי שהיה עד לפני כמה שעות בעלי, הולך לאיבוד.

קצת ריחמתי עליו.

אבל הפעם הזאת לא יכולתי לעשות כלום. הוא היה חלק מהעבר שלי ואני חלק מהעבר שלו.

זה היה רגע בו ידעתי שהחיים נמשכים.

אבל הפעם בלעדיו.

עוד מהבלוג של סיון אסקיו

תצוגה מקדימה

מאחורי כל מפה מצליחה עומדת אישה מוצלחת

בתקופה האחרונה פונים אליי מגזינים או בלוגים בחו"ל ומבקשים ממני לכתוב על תל אביב, או לשתף את הקוראים שלהם בכל מיני מקומות שאני אוהבת לבלות בהם בתל אביב. זה לא משנה...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

Pay it Forward

את הפוסט הזה כבר רציתי לפרסם הרבה זמן. למעשה כבר חודשיים- שלושה שאני בדיאלוג עם חברתי מאיה, מנסה לשכנע אותה לפרסם את מה שהיא עושה. רק בביקור האחרון שלי בארץ, כמה שבועות לפני שהתקיים האירוע האחרון לעונה בסדרת האירועים שהיא...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

על גגות מנהטן, משהו טוב קורה הלילה

קיץ. בחוץ טמפרטורה של כמעט 28 מעלות צלזיוס, גם כשהשעה היא אחת עשרה בלילה. ככה זה פה במנהטן בימים חמים. גם כשהשמש שוקעת, הטמפרטורות עדיין ממשיכות לעלות. למי שלא שפר מזלו לצ'פר את עצמו בגיחות קצרות לאיזו וילה ב...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה