הבלוג של אריאלה רביב

אז איך זה לגדל ילדה לבד?

אריאלה רביב

עדכונים:

פוסטים: 12

החל מינואר 2011

לפעמים הצעד שעשיתי קצת מבהיל אותי.

20/04/2011

 

 

 

“אמא, את יודעת שלעידו ולאופיר ולאורי כן יש אבא?” אמרה הגמדונת פתאום, באמצע ארוחת הערב. “כן, לרוב האנשים יש אבא, אנחנו משפחה שונה.” שוב נהיה לה המבט העתיק הזה, כשהיא מעמיקה לחשוב. “אז למה לי אין אבא?” היא שאלה.

“סיפרתי לך, נכון? את זוכרת מה סיפרתי?” “לא לא לא, אני רוצה שאת תספרי לי שוב.” אז שוב סיפרתי לה איך מאוד מאוד רציתי כבר להיות אמא, ולא מצאתי אף אחד שיהיה אבא לילד שחיכיתי לו כל כך, ובסוף החלטתי ללכת לרופא מיוחד, ששם לי בבטן זרע של תינוק, ומהזרע הזה היא צמחה, הילדה הכי מהממת בעולם. אותו סיפור אני מספרת לה, בגרסאות משתכללות והולכות, עוד לפני שידעה לדבר. רציתי שהיא תצמח לתוך הידיעה שהמשפחה שלנו שונה, לא להגיע למצב של “בתי, אנחנו צריכות לדבר.” גם רציתי שיהיה לה ברור שהיא לא אחראית בשום צורה למצב. ילדים הלא נוטים להאמין שהכול תלוי בהם. כמו ילדים להורים גרושים, שהרבה מאוד פעמים פוחדים שההורים התגרשו כי הם לא היו ילדים מספיק טובים, רק זה חסר לי, שהמגלומנית המיניאטורית תחשוב שהיא אחראית לזה שאין לה אבא. 

“אז אנחנו משפחה בלי אבא?” היא שאלה אחרי ההסבר. “כן, אבל אנחנו משפחה עם סבא וסבתא והמון דודים שאוהבים אותך מאוד.” “אבל לך יש אבא.” “נכון, סבא הוא אבא שלי.” “אני רוצה שסבא יהיה גם אבא שלי.” “אי אפשר, הוא יכול להיות רק סבא שלך, אבל שתדעי לך שלהיות סבא זה תפקיד חשוב כמו אבא ממש.” “טוב, בסדר…” היא אמרה בנימה של פולניה ספקנית, והוסיפה, “אני עייפה, תני לי נשיקת לילה טוב, ואני אלך לישון תיכף ומייד.”

כשכיביתי את האור בחדר שלה חשבתי שוב על המעשה שעשיתי. לפעמים המחשבות האלה מתגנבות – זה היה הוגן בכלל? האם הצורך העז שלי להיות אם מצדיק את העובדה החד משמעית שלבת שלי לא יהיה אבא? לזה מצטרפת דאגה, איך זה ישפיע עליה, אם בכלל? הלא אני יודעת איזה תפקיד משמעותי אבא שלי ממלא בחיי, ולא מסוגלת לתאר לעצמי מציאות שבה אין לי אבא, אז איך מראש עשיתי בחירה כזאת?

אבל תמיד אחרי המחשבות האלה מגיע הבוקר, שבו היא רצה אליי לקבל את חיבוק הבוקר הראשון שלה – פלוס שוקו, פלוס ויטמינים, פלוס ממתק, פלוס כפית שמן זית – ושאר היום עובר בחברתה של ילדונת שנראית מאושרת למדי, מלבד כשאני אוסרת עליה משהו, ושמקבלת תועפות אהבה מכל מי שסביבה, ונזכרת בפעם בה היא ענתה בשיא האגביות לחברה בגן ששאלה איך קוראים לאבא שלה, “אין לי אבא.” ואז אני יודעת שהכול בסדר, שהיא זכתה להיוולד בריאה, במשפחה אוהבת, וזה נס שלא כולם זוכים לו.

לא מזמן שאלה אותי מישהי אם יותר קשה לי מאשר לנשים שיש להן בן זוג. “לא יודעת,” עניתי לגמרי בכנות, “אני לא יודעת איך זה לגדל ילד עם בן זוג.” “כן, אבל את רואה זוגות אחרים,” היא הקשתה. “כן, אבל הזוגות האלה הם לא אני, זה מה שאני מכירה. זה לא שהיה בן זוג ונעלם. אף פעם לא היה.” אחרי שאמרתי את זה הבנתי שזה כנראה מה שטליונת תרגיש, שזאת המציאות שלה, והיא לא יכולה להשוות אותה למציאות של מישהו אחר, והמציאות היא מה שיש, לא מה שאין. בינתיים, אני בטח אצטרך לספר עוד כמה אלפי פעמים, בפירוט הולך וגדל, על הרופא הנחמד ששם לאמא זרע בבטן, ואיך צמחה מהזרע הזה הילדה הכי מהממת בעולם.

 

 

עוד מהבלוג של אריאלה רביב

יום האישה שלי

הרגע הלכתי לוודא שהגמדונת מכוסה. מזל שהלכתי, כרגיל, היא העיפה את השמיכה. עמדתי והסתכלתי בה, שוכבת על הגב, בידיים פרושות לצדדים, עם לחיים ורודות ושפתיים אדומות אחרי שהייה בחוץ בשבת שמשית. הדבר היחיד שקצת הפריע לכל האידיליה...

תגובות

פורסם לפני 9 years

כבר גן עירייה?!

אני בטוחה שכשהיא תקבל את צו הגיוס אני אתרגש יותר, ועדיין, המעטפה מהעירייה שמזמינה אותנו להגיע ולרשום את טליה לגן העירוני עשתה לי בולו בולו קטן בלב. "תראי מה זה," אמרתי לאמא שלי, "רק אתמול היא הייתה קילו וחצי ששוכב...

תגובות

פורסם לפני 10 years

אחת סתומה לגמרי, השניה די סתומה

ברגע שנכנסתי להריון קניתי עוד כמה מנות של אותו תורם, כדי שמתישהו, יהיה לי עוד ילד. בחוסר ידיעה של מי שעדיין לא אמא חשבתי שאיך שטליונת תהיה בת חצי שנה אני אתחיל לעבוד על הילד הבא, וככה נתקתק את העניין. מה שלא לקחתי בחשבון זה...

תגובות

פורסם לפני 10 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה