הבלוג של silvya

silvya

אישה,חד הורית,אמא לילד אוטיסט חכם ויפיפה. החיים בצד הספקטרום. הם באמת החיים שלי?

עדכונים:

פוסטים: 18

החל מיוני 2015

ריטלין

נוחות זמנית.

רגיעה מתיימרת.

כלא. חנק. עוצר.

כן. זה מה שאני חושבת על ריטלין.

זה מה שהריטלין עשה לבן שלי. הוא חנק אותו. הוא הכניס אותו לכלא ואני ישבתי עם הצוות הרפואי ומחאתי כפיים.

אני מתביישת בעצמי שלקח לי חצי שנה יותר מידי להבין שהריטלין עושה נזק לבן שלי.

אני בזה לעצמי ולאינטליגנציה שלי שאני מתהדרת בה על כי לא חקרתי את הנושא מספיק.

על כי ישבתי בעיניים מעריצות ואמרתי כן להחלטות הרופאים.

הוא חייב ריטלין.

הוא סובל.

הוא לא מסוגל ללמוד, טווח קשב של שתי דקות.

איך את מתמודדת בלי ריטלין? גם לך קשה.

הרגשתי לחץ מהמשפחה , מהרופאים, מהצוות החינוכי.

כולם שלחו אותי לבית התרופות.

ואני כל בוקר מדמה עצמי לאותה אמא איומה ב”פרחים בעליית הגג” שמזליפה אבקה לבנה רעילה על לביבות מתוקות, עושה זאת בקור רוח מקפיא ומנסה לסגור את החיים על ילדיה.

אז כדרכי הדרמטית הגזמתי אבל כך הרגשתי כשידי המפוררת את אבקת הריטלין על כפית מעדן רעדה

.חצי שעה והתרופה משפיעה.

וואו איזה כיף לי… קיבלתי ילד זומבי.

כזה ששוכב על המיטה ומסתיר את הפנים כי הוא רואה חזיונות משונים.

שלש שעות אחר כך ומפלצת הריטלין מתעוררת.

אותה מפלצת רדומה מתחילה לקבל חיים ולהשתולל בתוך גופו של בני.

הם קוראים לזה בשפה מקצועית עממית “ריבאונד”.

אני קוראת לזה מפלצת איומה.

כמעט שנה של התקפי זעם, תסכול, הזיות והתפרצויות בכי בלתי נשלטות סבלתי יחד עם בני יקירי.

לפני כחודש ביום שישי אחד באישון לילה לקחתי החלטה.

זה היה אחרי יום שלם של התפרצויות כעס , בכי וצרחות שאין להן שם בכלל בגינה השכונתית.

עמדתי עם בני באמצע הגינה וצפיתי בו אפתית צורח בגלל זבוב.

ניסיתי להרגיע אותו ולחבק, הוא המשיך לצרוח.

ואז עמדתי מנותקת ולפתע לא היה אכפת לי שעשרה אנשים לפחות צופים בי ובבני בתוך מעגל האימה הזה.

לא היה אכפת לי שהם חושבים שאני משוגעת ושבני אומלל.

הייתי מנותקת, משקיפה.

פניו של בני אדומות ועיניו נפוחות מבכי, נחילים של דמעות עם נזלת וידיו קפוצות חזק.

ואני מנותקת, בוהה, אפילו לא בוכה כהרגלי.

לבסוף ניגשתי, הרמתי אותו את כל ה38 ק”ג שלו של בני היקר והלכתי הביתה. מדדה ומרגישה את הגב התחתון מאיים להתפקע.

בבית הכנסתי אותו למקלחת , מילאתי גיגית מים חמימים עם בועות סבון חייכניות ונתתי לו למצוץ שלוקים קרים.

ואז התיישבתי מולו על כיסא ובכיתי.

הדמעות שנתקעו לי בתוך הלב בגינה מצאו דרכם לבסוף מלוחות ,מוכרות ומיומנות.

הפסקתי באותו היום את הריטלין.

אספתי קצת מידע על תחליפים מהאינטרנט ומקבוצת ההורים התקשורתיים המופלאה וקניתי לו את שמן הקנביס.

עוד מוקדם לדבר על מסקנות ותוצאות ברורות.

אבל דבר אחד בטוח.

הבן שלי השתחרר מהכלא שהיה בו.

התפרצויות הזעם והבכי ירדו ב70%.

הדיווחים מבית הספר ללא אלימות שהייתה קודם.

הדיבור שלו נפתח.

הוא שמח יותר, הוא מחייך.

אני אוהבת אותו יותר.

הוא הבן שלי והוא חזר.

 ריטלין

עוד מהבלוג של silvya

תצוגה מקדימה

הוא לא נראה

אז הגיעה לה תקופת המודעות לאוטיזם. מן חגיגה שנתית של אוטיסטים והוריהם. הם יוצאים מהארון. הם מגיחים מתחת לענן אפור. הם מחפשים תשובה, הבנה, אהדה ובעיקר שינוי. כולם הורים עם כוחות על. גיבורי העל האנושיים. האהבה שלהם לילדם...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

בידוד חברתי

כשאת צוחקת וחופשיה כולם רוצים שתבואי. כשאת מחייכת ומספרת סיפורים מבקשים שתישארי. כשאת נינוחה וקשובה מחכים לרגע שתחזרי. כשאת סקסית רוצים לגעת בך. כשאת שנונה מתמוגגים ממך. ככה הייתי שנים. היו כמעט כועסים עלי על...

תגובות

פורסם לפני 5 years

היא רק רוצה לישון

לילדים עם לקות  תקשורתית. נו ... אוטיזם מחורבן. יש שינה לא סדירה, יקיצות מוקדמות ומרובות ומצב עירות מוחלט דווקא כשאת קורסת. אני כבר לא מדברת על סיטואציה שבה יש לך איזה מישהו בחיים שפוקד את מיטתך בלילה. מזמן גמלתי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה