הבלוג של סיגל סיירס - נטורופתיה ורפואה טבעית

sigalsayers

נטורופתית מוסמכת .N.D וביולוגית .M.Sc, מטפלת באנשים בגישה משולבת טבעית ומדעית. אישה לבעל מדהים ואימא לילדה קסומה. חולת ריקודים סלוניים, סלסה וזומבה כבר 20 שנה (בלתי ניתן לריפוי באף גישה).

עדכונים:

פוסטים: 13

החל מיוני 2018

אימוץ חוק 5 השניות לפי מל רובינס

14/01/2019

אני מומחית בדיאטות.

לא כי זה המקצוע שלי.

אני מומחית בדיאטות, כי עשיתי כל-כך הרבה מהן בחיים, ניסיתי כל-כך הרבה שיטות, ירדתי ועליתי כל-כך הרבה קילוגרמים, שמכורח המציאות הפכתי למומחית לדבר.

כל דיאטה שעשיתי בחיים תרמה עוד קצת להבנה שלי מה עובד ומה לא. כל פעם הייתי צריכה סף גבוה יותר של ריגוש, של מוטיבציה להתאמץ ולוותר על הדברים שאהבתי לטובת הירידה במשקל.

ברוב המקרים שמתי לב, שהדיאטות שהצליחו, קרי אלה שבהן ירדתי הרבה במשקל והתמדתי לאורך זמן, הן אלה שהיו ,קודם כל, מאוזנות מבחינה תזונתית (אף פעם לא הייתי חסידה של דיאטות כסאח, ואני לא בן-אדם שיאכל רק כרוב כל היום), ובעיקר אלה שהתחילו בלי שתכננתי. אלה שבהן קמתי בוקר בהיר אחד ומאותו רגע הרגשתי סוויץ’ במוח ששינה לי את הלך המחשבה לכזה של אדם רזה. הידעתם שיש הלך מחשבה שונה לאדם שמן ולאדם רזה? אז תדעו שיש, אבל זה נושא לפוסט אחר.

מהרגע ששיניתי את הלך המחשבה, כל ההתנהגות שלי התכווננה כדי להשיג את המטרה.

לא היו חרטות, לא היו מחשבות שניות, לא היו ספקות או בלבולים. המוח שלי פשוט קבע עובדה וכל המהות שלי השתנתה לפי זה. מאותו רגע אף אחד כבר לא הצליח לשכנע אותי לגעת במשהו שלא רציתי, לא סטיתי מהמסלול אפילו קצת, לא ויתרתי לעצמי, לא היו תירוצים והצדקות, המוח לא נדד לכיוונים אחרים. הייתי כל כולי בתוך התהליך ואפילו בלי להתאמץ.

מתי הדיאטה לא הצליחה? כשניסיתי להתחיל אותה לאחר תכנונים, אסטרטגיות, רשימות, קניות מיוחדות, זריקה דרמטית לפח של כל מה ש”אסור” ועוד כהנה וכהנה “החלטות” ו”מהפכים”. תמיד ברגע האמת דחיתי הכל למחר, ליום ראשון, לתחילת השנה וכו’.

התחלת הדיאטה היא תמיד החלק הקשה ביותר. היומיים הראשונים, אלה שבהם צריך לשנות הילוך ולעבור מחשיבה של אדם שמן לחשיבה של אדם רזה, בהם טמון הקושי. לשבור את ההרגל הקודם, שהוא לאפשר לעצמנו מה שאנחנו רוצים, ולהתרגל מחדש למידתיות ולמינונים, לסוג מזון שונה. אם צלחנו את היומיים הראשונים, מכאן הדרך יחסית קלה יותר מכוח האינרציה וגם מתחושת ההישג.

אז למה דווקא כשהייתי חושבת הרבה, מתכננת ומתכוננת, דווקא אז ברגע האמת היה לי קשה להתניע, וכשזו היתה החלטה ספונטנית, זה החזיק מעמד יותר והצליח לאורך זמן?
ועוד שאלה מעניינת, למה כל-כך קשה לנו להתנהג בצורה מסוימת בטווח הקצר, אף-על-פי שאנחנו יודעים שבטווח הארוך זה יהיה לנו הרבה יותר טוב ומועיל?

שנים התחבטתי בשאלה הזאת. לאחרונה התחלתי לשמוע אפילו מחקרים בנושא, למשל, המחקר של פרופ’ דן אריאלי על נושא המוטיבציה, שגורס כי ההנאה שאנו משיגים מפעולה מסוימת בטווח הקצר חשובה לנו יותר מאשר התמורה הצפויה לנו בטווח הארוך מפעולה אחרת. במקרה של דיאטה, ההנאה הרגעית מאכילת משהו טעים עכשיו עולה על ההנאה מהירידה הצפויה במשקל והבריאות הטובה בעתיד במקרה של הימנעות מאכילתו. (מוזמנים לקרוא על כך בספר שלו “שווה לך” בהוצאת ידיעות).

אבל התובנה שהכי התחברתי אליה ואימצתי אותה כדי לנסות להסביר את התופעה של הצלחת הפעולה הספונטנית על פני הפעולה המתוכננת הגיעה אליי דווקא מאישה בשם מל רובינס, ששמה אצבע על תופעה שהיא קראה לה: “חוק 5 השניות”. לא להתבלבל עם “החוק” שמדבר על כך שאפשר לאכול משהו שנפל על הרצפה אם הרמנו אותו לפני שעברו 5 שניות… (שבירת מיתוס: ממש לא כדאי לאכול משהו שנגע ברצפה גם אם זה רק לשניה).

צילום מסך מיוטיוב - ראיון עם מל רובינס

צילום מסך מיוטיוב – ראיון עם מל רובינס

חוק 5 השניות לפי מל רובינס אומר, שמאחר והמוח שלנו מנסה להגן עלינו מפני סכנות וקשיים, הוא מתוכנת להקשות ולמנוע מאיתנו לעשות שינויים אפילו שלדעתנו הם חיוביים. התוצאה של זה היא שאם אנחנו מתכננים לעשות איזשהו שינוי, ויש למוח שלנו זמן לעכל ולהבין, הוא ינסה למנוע מאיתנו לעשות את זה. לעומת זאת, אם נחליט לעשות משהו ונעשה אותו לפני שיש למוח זמן להבין מה קורה, אז נעקוף את מעגל ההתנגדות ונצליח לממש את ההחלטה.

היא נותנת דוגמה: אם השעון המעורר מעיר אותנו בבוקר ואנחנו מהרהרים במשך יותר מ-5 שניות אם לקום, אז רוב הסיכויים שנתהפך לצד השני ונמשיך לישון. לעומת זאת, אם השעון המעורר יצלצל ונקום מיד, מבלי שנחשוב על זה יותר מ-5 שניות, אז בעצם כבר הצבנו עובדה למוח שלנו ועקפנו את מעגל ההתנגדות, ומכאן הדרך להתחיל את היום קצרה.

אם כך, איך התובנה הזאת מסבירה את הצלחת הדיאטה הספונטנית על פני זו המתוכננת?

אם נקום בבוקר ונחליט שהיום זה היום, ובכל רגע נתון נעשה את הבחירה הנכונה מבלי לתכנן מראש ולתת למוח זמן להתנגד לנו ולמצוא תירוצים לעשות משהו אחר ממה שאנחנו מתכוונים, אזי יש לנו סיכוי טוב להצליח לעקוף את ההתנגדות ולעשות את מה שבאמת טוב לנו. וכך כל פעם מחדש. פשוט לבחור את הבחירה הנכונה באותו רגע בלי לחשוב ולנתח את זה יותר מדי.

אם נתחיל לתכנן ארוכות, המוח שלנו יתחיל למצוא תירוצים למה זה יהיה קשה, למה לא כדאי, למה זה לא הזמן הנכון ועוד כהנה וכהנה תירוצים והצדקות שבסוף ישאירו אותנו באותו מקום ובלי השינוי המבוקש.

לסיכום, שינוי אמיתי נובע מהבחירות שאנו עושים בכל צומת החלטה, והבחירות הקטנות האלה הרבה יותר חשובות מההצהרות הדרמטיות והתכניות הגדולות שאנו מתכננים מראש. הדרך לגרום להן לקרות היא פשוט לממש אותן, לפני שיש לעצמנו את האפשרות להתנגד ולחזור לדפוסים הישנים והמוכרים.

לצפיה בראיון המלא עם מל רובינס לחצו כאן.

רוצים לדבר איתי? 052-5285250

לעמוד הפייסבוק שלי לחצו כאן

לעמוד המקצועי שלי: סיגל סיירס – נטורופתיה ורפואה טבעית

עוד מהבלוג של סיגל סיירס - נטורופתיה ורפואה טבעית

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

לשבור את החומות

״חשבתי שאת מבינה משהו בשיווק דיגיטלי״. כך כתב לי חבר (אמיתי, לא וירטואלי) בפייסבוק, כשפרסמתי שהתקבלתי לביה״ס לשיווק דיגיטלי של בנק לאומי וסלונה. זה נכון. גם אני חשבתי שאני מבינה משהו בשיווק דיגיטלי, בעיקר לאור העובדה, שזה...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

Sharing is caring

את, שהגעת אליי אחרי שנים של ניסיונות רבים ומאכזבים לטפל בכאבים שלא עוזבים אותך. את, שהיית כבר אצל מיליון רופאים, מומחים, פרטיים, הכי טובים שיש, ואף אחד לא הצליח לפתור לך את הבעיה, או בכלל להבין מהי. את, שניסית את כל סוגי...

תגובות

פורסם לפני 12 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה