הבלוג של סיגלית בן-ישראל

סיגליות ועוד

כאן תמצאו סקירות של ספרים, סרטים וחוויות אישיות. הסקירות הן אישיות שלי או של חברים שקוראים וכותבים. למען הגילוי הנאות אספר לכם, שבנוסף לספרים שלי, אלו שאני רוכשת או שואלת, לעיתים אני מקבלת ספרים לקריאה וסקירה מההוצאות... +עוד

כאן תמצאו סקירות של ספרים, סרטים וחוויות אישיות. הסקירות הן אישיות שלי או של חברים שקוראים וכותבים. למען הגילוי הנאות אספר לכם, שבנוסף לספרים שלי, אלו שאני רוכשת או שואלת, לעיתים אני מקבלת ספרים לקריאה וסקירה מההוצאות לאור השונות. אני תמיד כותבת בכנות את תחושותי לגבי הספרים שאני קוראת ולכם נותר רק לבחור אם הם לטעמכם או לא. שמחה לארח אתכם בבלוג שלי ואשמח אם תגיבו.

עדכונים:

פוסטים: 94

החל מיוני 2010

דמיינו שהייתם יכולים לפגוש פיזית את הדמויות בספר שאתם קוראים בו. דמיינו שהדמויות היו מתממשות לנגד עיניכם בזמן הקריאה

08/10/2016

לב של דיו

מרגנית-זמורה ביתן 2008, 490 עמ’.

תרגום: חנה לבנת

דמיינו שהייתם יכולים לפגוש פיזית את הדמויות בספר שאתם קוראים בו. דמיינו שהדמויות היו מתממשות לנגד עיניכם בזמן הקריאה. את מי הייתם רוצים לפגוש לו הייתם יכולים לבחור? ומה היה קורה אילולא נתנו לכם את אפשרות הבחירה והדמויות היו מתממשות באופן אקראי? ומה אם היה לזה מחיר?

קראתי את הספר ומיד אחר כך ראיתי את הסרט. אני חייבת לציין, שאין מה להשוות ואולי רק כמה נקודות קטנטנות שסיקרנו אותי.

ראשית לסיפור:

מורטימר הוא כורך – מרפא ספרים. הוא מעניק להם טיפול אוהב ומסור ולרוב זה מסתיים גם בלבוש חדש – כריכה חדשה. בתו מגי ירשה ממנו את האהבה לספרים. היא ישנה עם ספר מתחת לכרית ומתחת למיטה יש לה קופסא שמו הכין עבורה, מרופדת מבפנים ובה היא מחזיקה את הספרים האהובים עליה. את הקופסא הזו היא לוקחת איתה כשהם נוסעים מהבית. הבית שלהם מלא בהמון ספרים, למעשה יש ערמות של ספרים בכל פינה.

לילה אחד כשהגשם דופק בחלון, היא מבחינה בדמות מחוץ לחלונה. מו ממהר להכניס פנימה את האורח ואנחנו ביחד עם מגי פוגשים לראשונה את אצבע – אבק ואת גווין הדלק – חיית המחמד שלו בעל שתי הקרניים בראשו. מגי מאד סקרנית בקשר לאורח, אבל אביה מגרש אותה מהחדר ולמחרת בבוקר הוא מופיע עם מזוודה ומורה לה לארוז לעצמה מספר דברים. הם נוסעים לבקר את הדודה אלינור.

הדודה אלינור גרה בטירה. החצר שלה גדולה מאד ולא מטופחת, לפחות הגדר החיה שמקיפה אותה אינה מטופחת והשער הנעול אינו מזמין אורחים במיוחד “…מראהו הזכיר למגי את אחד הסיפורים האהובים עליה, הסיפור על הענק האנוכי שלא הרשה לילדים לשחק בגנו. ככה בדיוק היא ראתה בדמיונה את השער לגנו של הענק…” עמ’ 29.

הטירה של אלינור הכילה ספרים רבים יותר ממה שמגי יכלה לדמיין לעצמה. היא תמיד חשבה שלמו יש המון ספרים. עתה היא לא חשבה כך יותר. מסודרים על מדפים, מאחורי דלתות זכוכית לכל ספר היה המקום המיועד לו. אלינור התקינה אזעקה מיוחדת כדי לשמור על אוסף הספרים שלה.

מו נותן לאלינור ספר ארוז בנייר ומבקש ממנה להחביא אותו ולשמור עליו. בתמורה, הוא יטפל בספריה של אלינור ויכרוך אותם. מגי אינה יודעת מדוע הם ברחו לפתע לטיול הזה וההסבר שכביכול מו צריך לטפל בספריה של אלינור אינו מספק אותה במיוחד אחרי שהבינה שמו ביקש מאלינור להחביא לו ספר. גם המשפטים שאצבע אבק זורק לעברה מדי פעם מגבירים את הסקרנות שלה ובכלל מדוע אצבע אבק קורא למו לשון קסם? ואיזה מן שם זה אצבע אבק?

לפני שהיא מספיקה לחשוב איך לחבר את כל הפיסות, מו נחטף באמצע הלילה. מגי מחליטה לצאת לחפש אותו ואצבע אבק לכאורה נחלץ לעזרתה. אלינור לא מוכנה שהיא תצא לבדה ומצטרפת אליהם מאחר והיא היחידה שיכולה לנהוג ברכב.. אצבע אבק מוביל אותם לעיירה עזובה בגבעות וכאן אנחנו נפגשים עם דמויות נוספות בספר. דמויות שיצאו מתוך ספר אחר – לב של דיו שמשום מה אין להשיג ולו עותק אחד שלו מזה שנים: קפריקורן, באסטה ואף פחוס. מאוחר יותר אנחנו פוגשים גם את פאריד שבא מספר אחר, את רזה האילמת ואת פנוליו הסופר שכתב את לב של דיו. הוא סקרן יותר מאחרים לפגוש את הדמויות שיצר. רצה לדעת אם הם נראות בדיוק כמו שראה אותן בעיני רוחו כשכתב את הספר.

כל פרק בספר נפתח בציטוט מספר ילדים אחר. לאורך כל הספר משובצים תזכורות מסיפורי ילדים. בכלל הספר הזה גרם לי לשים לב שחלק מסיפורי הילדים הקלאסיים אינם מסתיימים דווקא באושר ועושר.

למו כך מסתבר יש כישרון מיוחד, כאשר הוא מקריא בקול, דמויות וחפצים מתממשים מתוך הספר אל המציאות. מאז שנעלמה אמה של מגי, מו החליט שהוא לא מקריא יותר בקול, אבל אף אחד לא מצליח לעשות את זה מושלם כמוהו.

היה מעניין לראות בסרט איך הם עיצבו שם את הדמויות, מקועקעות במילים ומשפטים על הידיים, המצח והפנים, אבל זה כמעט כל מה שהיה מעניין בסרט. ההתחלה של הסרט מדלגת על רבע ספר בערך והיא שונה לחלוטין מהספר עצמו. אני חייבת להודות כאן, שנרדמתי באמצע הסרט, מה שבהחלט מעיד על הסרט עצמו. לא חזרתי לראות את סופו, למרות שאני אוהבת סרטים שמיועדים לילדים ולנוער כמו שאני אוהבת ספרים שמיועדים להם. העיצוב של השחקנים סיפק את הסקרנות שלי ותו לא. על הסרט אני לא ממליצה בכלל. מבחינתי הוא היה אכזבה.

הספר הוא ספר הרפתקאות, פנטזיה. אהבתי מאד את הרעיון שהוא מציג. יש לו נפילה קטנה באמצע, מה שמראה שהיה אפשר בהחלט להדק אותו במקצת, אבל חוץ מזה מצאתי שהוא נהדר. אהבתי את הציטוטים וההקשר שלהם. היו הרבה ציטוטים שיכולתי להעלות לכאן, אבל זה כבר היה מוציא את הכל מהקשרו ואולי יפגום בהנאה של מי שעוד רוצה לקרוא אותו. כל מיני משפטים ברבע הראשון של הספר גרמו לי להגיד: “בדיוק כמו חברה שלי”  ” זה היה כל כך מתאים לחברה מסויימת שלי”.

מדי פעם עולה השאלה כמה ספרים יש לנו על המדף או בארון או בכל מיני ואריאציות אז הנה דוגמא לתשובה נאותה: מגי שואלת את אלינור כמה ספרים יש לה בכלל? ואלינור עונה: “… כמה ספרים יש לי? היא חזרה על דבריה של מגי. את באמת חושבת שאני סופרת אותם כמו כפתורים או כמו אפונים? יש לי בבית הרבה ספרים, הרבה מאד ספרים…” עמ’ 34

למה זה כל כך מעניין כמה ספרים יש לנו? מה שמשנה זה שיש לנו שפע של ספרים עוד להספיק לקרוא ו…..שהשפע הזה לא יגמר לעולם .

מה כוחן של המילים הכתובות ומילים בכלל, במה מתבטא הקסם שלהן אם בכלל? מה גודל המעורבות של הסופר / הכותב במילים הכתובות שהוא משחרר לעולם?

בלב של דיו המילים מתממשות לנגד עיניהם של הקורא והמאזינים והסופר מאד סקרן לדעת איך זה נראה. עד כמה זה דומה למה שהוא דמיין כשהמילים הללו נכתבו.

בבריון של ארצ’ר לעומת זאת, הדפים הכתובים נעלמים. גם שם האחים מאמינים שלמילים יש כח שעוצר אותם מלהשיג את השאיפות שלהם. כאן הכותב מוסר את המילים שכתב ולא מתעניין בכלל מה עלה בגורלן עד שזה חוזר וטופח בפנים לו ולמשפחתו.

במחברת המילים הקשות אומר הסבא סלומון לנכדתו:”…העולם כולו נברא במילה נעמי…” וגם: “…ותדעי לך שהמילים בונות את העולם נעמי. כל העולם עשוי ממילים. לכל דבר שאת מסתכלת עליו יש שם…” עמ’ 11

אני ממליצה על הספר הזה לנוער וגם למבוגרים שאוהבים פנטזיה טובה. הוא אמנם ראשון בטרילוגיה, אבל הסיפור שלו סגור ואפשר לקרוא אותו מבלי להמשיך לספרים האחרים.

עוד מהבלוג של סיגלית בן-ישראל

תצוגה מקדימה

בית התה הצועני / ניקי פלגרינו

    אריה ניר 2008, 318 עמ'. תרגום: נעה בן-פורת "גנן לא יכול להרשות לעצמו להתאהב בצמחים שהוא מגדל. הוא חייב להקשיח את לבו ולעקור את הצמחים שהזדקנו או התחילו לנבול או אפילו סתם לא נראים במיטבם והוא חייב לשתול חדשים...

תצוגה מקדימה

אלים אמריקאים / ניל גיימן

מאת אתר ההוצאה לאור, אופוס, שימוש הוגן: עטיפת ספר הוצאת אופוס 506 עמ'. צל ישב שלוש שנים בכלא. הוא שמר על כושר, לימד...

תצוגה מקדימה

הקמע / מארק קורזם

  כנרת, זמורה ביתן 2009, 412 עמ'. תרגום: אירית מילר   נדמה כי אי אפשר לספיילר ספר שעוסק בתקופת השואה או במלחמת העולם השניה בכלל, עם זאת, אי אפשר לספר על אלכס קורזם מבלי לגעת בסיפור עצמו. התמצית המדוייקת כתובה בגב הספר ומה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה