הבלוג של סיגלית בן-ישראל

סיגליות ועוד

כאן תמצאו סקירות של ספרים, סרטים וחוויות אישיות. הסקירות הן אישיות שלי או של חברים שקוראים וכותבים. למען הגילוי הנאות אספר לכם, שבנוסף לספרים שלי, אלו שאני רוכשת או שואלת, לעיתים אני מקבלת ספרים לקריאה וסקירה מההוצאות... +עוד

כאן תמצאו סקירות של ספרים, סרטים וחוויות אישיות. הסקירות הן אישיות שלי או של חברים שקוראים וכותבים. למען הגילוי הנאות אספר לכם, שבנוסף לספרים שלי, אלו שאני רוכשת או שואלת, לעיתים אני מקבלת ספרים לקריאה וסקירה מההוצאות לאור השונות. אני תמיד כותבת בכנות את תחושותי לגבי הספרים שאני קוראת ולכם נותר רק לבחור אם הם לטעמכם או לא. שמחה לארח אתכם בבלוג שלי ואשמח אם תגיבו.

עדכונים:

פוסטים: 94

החל מיוני 2010

ספר ילדים חביב מאד, עם המון הומור וסיטואציות מצחיקות. הדמויות צבעוניות וכך גם החפצים. התרחשות האירועים בו מהירה וקצבית מאד

07/10/2016

הבריון-של-ארצר

גרף צעיר 2009,  304 עמ’.

תרגום: יעל אכמון

הספר נפתח בהערות המחברת:

“ספר זה יוכיח את עשר העובדות הבאות:

1.   בריון הוא יצור המתמזג ברקע ונתקע שם.

2.   הנקבה קטלנית יותר מהזכר.

3.   כל כוח משחית, אבל אי אפשר בלי כוח חשמלי.

4.   כשכוח שאי אפשר לעצור אותו נתקל בעצם שאי אפשר להזיז אותו, התוצאה היא מריבה משפחתית.

5.   לא תמיד המוזיקה תרגיע את נפש האדם.

6.   ביתו של האנגלי הוא מבצרו.

7.   הגונב מגנב – גמור.

8.   פנס בעין אחת מייחל לחברה.

9.   החלל החיצון הוא הגבול האחרון, וכמוהו גם המפעל לטיהור שפכים.

10. חיים ומוות ביד מכונת הכתיבה.”

הווארד חוזר יום אחד מבית הספר ומוצא בריון ארך רגליים יושב במטבח ביתו. כל מה שהבריון מבקש הוא את 2000 המילים  האחרונות שכתב אביו של הווארד שהלכו לאיבוד.

כל שלושה חודשים, קוונטין – אביו של הווארד מגיש 2000 מילים כתובות למישהו בעיריה. זה התחיל כהסכם מצחיק, שנועד לעזור לו לעבור מחסום כתיבה ונמשך כבר 13 שנה. קוונטין לא טרח לברר מה עושים עם המילים שהוא מוסר. לרוב, הוא כותב שם שטויות חסרות משמעות. מסתבר, שרק קוונטין חושב שאלו שטויות חסרות משמעות. יש מי שחושב שהמילים של קוונטין עוצרות אותו מלצאת לעולם ולשלוט בו.

לבריון של ארצ’ר יש מסתבר משפחה ענפה מאד. המשפחה שלו מונה 7 אחים ואחיות שנחשפים בפנינו צעד בצעד ביחד עם התקדמותם של הווארד ואיומה – אחותו בגילוי התעלומה ופתרונה.

במהלך הקריאה, מצאתי את עצמי חושבת על האלימות המתוארת בספרים. ספרי ילדים ומבוגרים כאחד. אני מניחה שזו חלק ממציאות, בעיקר כשמדובר בבריונים וגם פרסי ג’קסון והארי פוטר אינם נטולי אלימות. אני גם יוצאת מנקודת הנחה שהאלימות היא חלק ממציאות. שוחד וקירוב מקורבים גם הוא חלק ממציאות החיים שלנו.

בכלל מה החשיבות של מילים שנכתבו ויצאו אל רשות הרבים? למי הם חשובות יותר ולמי  פחות לכותבים או לקוראים? בספר הנ”ל, קוונטין בכלל לא מתעניין מה קרה למילים שכתב. הוא ראה בזה משחק חסר משמעות. הוא המשיך לכתוב את 2000 המילים הללו גם כשזה לא שירת אותו עוד עד שזה חזר לטפוח לו בפנים והוא ומשפחתו גילו בדרך מאד לא נעימה שיש מי שהמילים האלה יכולות לגרום לו להתפרצות של מעשים שיפגעו בכל תחומי החיים של המשפחה.

נכון שלקראת הסוף הסיפור מקבל תפנית, אליה מוביל בעצם כל הסיפור מההתחלה. חלק ממנה אפילו הדמויות לא מנחשות עד הסוף, אבל המילים הכתובות היו ונשארו המסגרת הכללית של הסיפור, הסיבה לכל ההתרחשויות, הפעילות והעלילה בספר.

אני חייבת להוסיף שהתיאורים בספר חיים כל כך, שהצלחתי לדמיין לעצמי כל מיני קריקטורות שאפשר היה לצייר לפי הספר הזה. רגליו הארוכות של הבריון למשל מתוארות כחוסמות את כל המטבח. הן החלק העיקרי בגופו של הבריון. במקרה הזה, זו לא חוכמה משום שהאיור של עפרה עמית על עטיפת הספר ממחיש את הסיטואציה הזו, אבל יש “תמונות” נוספות שהצטיירו בדמיוני במהלך הקריאה.

הספר הזה הוא ספר ילדים חביב מאד, עם המון הומור וסיטואציות מצחיקות. הדמויות צבעוניות וכך גם החפצים. התרחשות האירועים בו מהירה וקצבית מאד. יש לו נפילה קטנה באמצע, שבמהלכה הייתי צריכה להזכיר לעצמי שמדובר בספר ילדים – נוער צעיר וכך צריך לקרוא אותו. לקראת סוף הספר הקצב מתגבר. אני מודה שניחשתי חלק מהסוף.

מ.ש.ל. הכותבת הצליחה להוכיח את עשר העובדות שהעלתה בעמוד הראשון של הספר  :).

עוד מהבלוג של סיגלית בן-ישראל

תצוגה מקדימה

אלים אמריקאים / ניל גיימן

מאת אתר ההוצאה לאור, אופוס, שימוש הוגן: עטיפת ספר הוצאת אופוס 506 עמ'. צל ישב שלוש שנים בכלא. הוא שמר על כושר, לימד...

תצוגה מקדימה

הקמע / מארק קורזם

  כנרת, זמורה ביתן 2009, 412 עמ'. תרגום: אירית מילר   נדמה כי אי אפשר לספיילר ספר שעוסק בתקופת השואה או במלחמת העולם השניה בכלל, עם זאת, אי אפשר לספר על אלכס קורזם מבלי לגעת בסיפור עצמו. התמצית המדוייקת כתובה בגב הספר ומה...

תצוגה מקדימה

בית התה הצועני / ניקי פלגרינו

    אריה ניר 2008, 318 עמ'. תרגום: נעה בן-פורת "גנן לא יכול להרשות לעצמו להתאהב בצמחים שהוא מגדל. הוא חייב להקשיח את לבו ולעקור את הצמחים שהזדקנו או התחילו לנבול או אפילו סתם לא נראים במיטבם והוא חייב לשתול חדשים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה