הבלוג של סיגלית בן-ישראל

סיגליות ועוד

כאן תמצאו סקירות של ספרים, סרטים וחוויות אישיות. הסקירות הן אישיות שלי או של חברים שקוראים וכותבים. למען הגילוי הנאות אספר לכם, שבנוסף לספרים שלי, אלו שאני רוכשת או שואלת, לעיתים אני מקבלת ספרים לקריאה וסקירה מההוצאות... +עוד

כאן תמצאו סקירות של ספרים, סרטים וחוויות אישיות. הסקירות הן אישיות שלי או של חברים שקוראים וכותבים. למען הגילוי הנאות אספר לכם, שבנוסף לספרים שלי, אלו שאני רוכשת או שואלת, לעיתים אני מקבלת ספרים לקריאה וסקירה מההוצאות לאור השונות. אני תמיד כותבת בכנות את תחושותי לגבי הספרים שאני קוראת ולכם נותר רק לבחור אם הם לטעמכם או לא. שמחה לארח אתכם בבלוג שלי ואשמח אם תגיבו.

עדכונים:

פוסטים: 79

עוקבים: 24

החל מיוני 2010

סרט עם המון הומור והרבה ביקורת שנוגעת בקטן או בגדול בהרבה נושאים מתחומי החיים שלנו במסווה של הומור ובתמימות רומנית אופיינית. אין ספק שזה לא סרט בורקס ויש בו הרבה יותר ממה שנראה או נכתב בתקציר שלו.

02/07/2016

פטר השלישי

התמונה מהאתר של האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלויזיה

הפקה: טומי לנג, אמיר גדליה, שחר צפניה

בימוי: טומי לנג

שחקנים ראשיים: רוברט הניג, דנה ידלין

שחקני משנה: נתן נתנזון, דורית פלד

מוזיקה ופסקול: שני ברונר

רוברט הניגרוברט הניג  - התמונה מגוגל באדיבות רודיקה אלקלעי סוכנות שחקנים

 

גילוי נאות: תודה לסלונה על ההזמנות

למען האמת, הלכתי לסרט הזה בלי הרבה ציפיות. אני לא יודעת אפילו למה. אולי לא הייתי בטוחה אם זה סגנון שאני אוהבת. אני אוהבת סרטים ישראלים וצופה בהם גם אם הם לא תמיד עומדים בציפיות שלי, סדרות ישראליות, ספרי פנטזיה של כותבים ישראלים וגם אלה לא תמיד עומדים בציפיות שלי  וכמו בכל אלה, יש שאני מתחברת אליהם יותר ויש שפחות. כל מה שקשור לריאליטי הוא פחות ובסרט הזה מסופר על ארבעה אנשים מבוגרים בגיל הפנסיה או קרוב אליו. פטר (רוברט הניג) הוא אלמן בן 68. עשרים שנה הוא משחק בתיאטרון ומעולם לא קיבל תפקיד ראשי. הוא מאוכזב, אבל לא עושה דבר בעניין. הסרט מתחיל כאשר הוא מקבל עוד תפקיד משני כלשהו. הוא מגיע למפגש הבוקר היומי עם חבריו בבית הקפה: זיגי, מישו וניקו והם מציעים לו להקים מפלגה ולרוץ לכנסת . זה מתחיל כבדיחה ומתגלגל מעצמו. המלצרית של בית הקפה – אלונה (דנה ידלין) תומכת ברעיון וזאת כדי שיוכל להנות מפנסיה של חבר כנסת ולהיות פעם אחת השחקן הראשי, המנהיג.

דנה ידליןדנה ידלין – התמונה מגוגל באדיבות פרי כפרי סוכנות שחקנים בע”מ

 

אלונה “גרה” בתל אביב- עיר האפשרויות הבלתי מוגבלות. לא ברור מהיכן היא מגיעה אלא רק שהיא שולחת את הכסף שהיא מרויחה לאמא שלה. את המידע הזה אנחנו מקבלים, כשאנחנו מקשיבים לשיחת טלפון קצרה עם אמא שלה.  היא בת 28, בלוגרית וכותבת מוכשרת מאד. כאשר פטר מגלה שהיא ישנה בבית הקפה, הוא מציע לה לגור בינתיים בחדר הפנוי שבביתו (לא! אל תלכו לכיוון הזה של גבר מבוגר ועלמה צעירה, זה ממש לא הכיוון)  והרעיון של מפלגה לכנסת מתחיל לקרום עור וגידים בעזרתה. בכלל כל המידע על העבר של הדמויות הוא מועט מאד. מינימלי לגמרי. זיגי (נתן נתנזון) גר בבית אמו המנוחה ולא בקשר עם אחיו התאום שהבית שייך גם לו (הוא גר רק בחצי שלו בבית :) הוא כמובן משחק את שני התפקידים) והוא הדמות שהכי הצחיקה אותי בסרט. ניקו הוא רופא שיניים שכולם החליטו שהוא נגר כי יש לו מראה של נגר וידיים של נגר והוא הנשוי היחיד בחבורה. מישו (קח טישו) הוא כתב בעיתון לא ברור באיזה תחום או באיזה עיתון אלא רק שהעיתון שלו נסגר  וגם יעקב בודו היה שם לקטע קצר וכולם למעט אלונה רומנים. האג’נדה של המפלגה שלהם היא חברתית לחלוטין ואפילו זה לא ממש אלא משהו הזוי ושטותי לחלוטין. כל מה שהם צריכים בנוסף לאג’נדה הוא 120 חתימות של אלמנים ואלמנות, אותן הם אוספים איך לא? בבתי הקברות השונים.

נתן נתנזוןנתן נתנזון התמונה מגוגל באדיבות סוכנות השחקנים חיים שרגא

 

יש גם שני סיפורי אהבה בסרט, אבל העיקר הוא החברות בין פטר לדנה, שני אנשים בודדים שמצאו זה את זו מכורח הנסיבות ולאט לאט הם נפתחים אחד אל השני ומשתחררים ממה שכובל אותם לעבר כדי לצאת לחופש מסוג אחר – החופש להגשים את החלומות שלהם. החופש להנות מאהבה חדשה נוספת וגם לפתור בעיות מתמשכות מהעבר. להסתכל על הכל אחרת.  הסרט מצחיק ומלא הומור. נהניתי מאד מכל הביטויים ברומנית. אין הרבה כאלה ויש גם תרגום וכל האולם צחק במקומות הנכונים, אבל צחוק בצד יש שם המון, המון, הרבה ביקורת  (כן, ברור לי שהמשפט הזה כנראה לא נכון תחבירית) מוסוויית ב”קלילות”  הזאת של הקיום הפנסיוני של הדמויות המבוגרות גם אם נראה לנו שהסוף שלו חסר פואנטה ממשית, כלומר לא מראים לנו מה התוצאות של הבחירות למשל, זה גם ממש לא חשוב וכל צופה יכול להבין מה שהוא רוצה.  אני מוצאת גם ביקורת על יוקר המחייה בעיר הזאת, על נושא הדיור והשכירות הגבוהה, על צעירים שמגיעים לעיר הזאת לעבוד כי אין עבודה שמתאימה להם במקום המגורים ממנו באו ומאותה סיבה הם צריכים לעזור גם להורים שממשיכים לגור שם. ביקורת על מותגים, קידמה ורושם חיצוני, ביקורת על כך שכל אחד יכול להקים מפלגה אם רק יש לו אג’נדה, אפילו אחת בדיונית לגמרי, כמה מועמדים להיות בעלי תפקידים  ו – 120 חתימות ויותר מזה להגיע איתה – עם האג’נדה הזאת לכנסת ולקבל על זה משכורת גם אם זה לא תואם את הצרכים שלנו כמדינה וכחברה ומשרת רק פלח אחד של האוכלוסיה שהגודל שלו כזה או אחר.אני ממש לא רוצה להכנס כאן לפוליטיקה שלנו, אבל לא יכולתי להמנע מלחשוב על כמה חברי כנסת שאין לאג’נדה שלהם מקום כדי לתפוס את הכסא שמספק להם את המשכורת.

20160701_180656                                                                                                                                                                                                                                        צילום: יובל לביא

 

אז אני עוזבת את הריאליטי שהזכרתי בהתחלה ואת הפוליטיקה שהזכרתי בסוף, כי לא על זה רציתי לספר, לא בזה רציתי להתמקד ואני עוברת למוזיקה של הסרט. אני נהניתי ממנה.  מזכירה הרבה את המוזיקה של סרטי הבורקס הישראלים של פעם עם קצת יותר מטעם מודרני משהו שהוא לא בדיוק פעם וגם לא בדיוק היום.  בכלל כל הסרט הזה הוא גם וגם. הרבה ביקורת שנוגעת בקטן או בגדול בהרבה נושאים מתחומי החיים שלנו במסווה של הרבה הומור, הרבה תמימות  ודרך מחשבה רומנית משהו. את/ה יושב/ת באולם וצוחק/ת ואז את/ה יוצא/ת החוצה ומבין/ה שזאת המציאות שלנו. אין ספק שזה לא סרט בורקס ויש בו הרבה יותר ממה שנראה ונכתב בתקציר שלו.

 

embedded by Embedded Video

עוד מהבלוג של סיגלית בן-ישראל

תצוגה מקדימה

אלים אמריקאים / ניל גיימן

מאת אתר ההוצאה לאור, אופוס, שימוש הוגן: עטיפת ספר הוצאת אופוס 506 עמ'. צל ישב שלוש שנים בכלא. הוא שמר על כושר, לימד...

תצוגה מקדימה

בית התה הצועני / ניקי פלגרינו

    אריה ניר 2008, 318 עמ'. תרגום: נעה בן-פורת "גנן לא יכול להרשות לעצמו להתאהב בצמחים שהוא מגדל. הוא חייב להקשיח את לבו ולעקור את הצמחים שהזדקנו או התחילו לנבול או אפילו סתם לא נראים במיטבם והוא חייב לשתול חדשים...

תצוגה מקדימה

הקמע / מארק קורזם

  כנרת, זמורה ביתן 2009, 412 עמ'. תרגום: אירית מילר   נדמה כי אי אפשר לספיילר ספר שעוסק בתקופת השואה או במלחמת העולם השניה בכלל, עם זאת, אי אפשר לספר על אלכס קורזם מבלי לגעת בסיפור עצמו. התמצית המדוייקת כתובה בגב הספר ומה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר