הבלוג של סיגלית בן-ישראל

סיגליות ועוד

כאן תמצאו סקירות של ספרים, סרטים וחוויות אישיות. הסקירות הן אישיות שלי או של חברים שקוראים וכותבים. למען הגילוי הנאות אספר לכם, שבנוסף לספרים שלי, אלו שאני רוכשת או שואלת, לעיתים אני מקבלת ספרים לקריאה וסקירה מההוצאות... +עוד

כאן תמצאו סקירות של ספרים, סרטים וחוויות אישיות. הסקירות הן אישיות שלי או של חברים שקוראים וכותבים. למען הגילוי הנאות אספר לכם, שבנוסף לספרים שלי, אלו שאני רוכשת או שואלת, לעיתים אני מקבלת ספרים לקריאה וסקירה מההוצאות לאור השונות. אני תמיד כותבת בכנות את תחושותי לגבי הספרים שאני קוראת ולכם נותר רק לבחור אם הם לטעמכם או לא. שמחה לארח אתכם בבלוג שלי ואשמח אם תגיבו.

עדכונים:

פוסטים: 94

החל מיוני 2010

ספר עצוב עם דמויות תלושות מציאות. מצאתי בו בדידות נוקבת ועצובה.

20/04/2016

 
המוות והפינגוין

 

כנרת 2003, 224 עמ’.

תרגום: פיודור מקרוב

ויקטור היה כותב סיפורים קצרים. לפעמים היו מפרסמים את הסיפורים שלו בעיתון. הוא חלם לכתוב את הרומן הגדול שלו, אבל היה מסתפק גם בנובלה אחת. כל פעם שהיה ניגש לכתוב זה היה מסתכם בסופו של דבר בסיפור קצר.

הוא הלך עם הסיפור האחרון שכתב למערכת העיתון כדי לפרסם אותו ונדחה על הסף. אין דרישה לסיפורים קצרים מהסוג שהוא כותב ולכן פנה אל העיתון המתחרה. גם שם לא התעניינו במיוחד בסיפור שכתב, אבל מספר ימים מאוחר יותר קרא לו אליו העורך של העיתון. היה לו תפקיד להציע לויקטור. דרוש לו מאגר של הספדים על אנשים ידועים , למקרה שימותו יום אחד בפתאומיות – איקסים הוא קרא להם. בהתחלה הוא נתן לויקטור יד חופשית להכין רשימה, אבל לאט לאט הרשימה החופשית נשארה בצד והתחילו להגיע הוראות לכתוב על זה ועל ההוא.

ויקטור חשב שההספדים שלו לעולם לא יתפרסמו, בכל אופן לא בעתיד הנראה לעין, אבל כאן היתה לו הפתעה. פתאום האנשים שהוא כתב עליהם זה עתה, החלו למות בזה אחר זה. כשויקטור התעניין אצל העורך במה מדובר הוא קיבל תשובה סתומה, אבל המסקנה שהתבקשה ממנה היתה בלתי נמנעת: “יספרו לך על הכל רק במקרה שהעבודה שלך, ולמעשה גם החיים שלך, לא יהיו נחוצים יותר”. באותו זמן ויקטור החליט שיש לו עבודה שמספקת לו פרנסה מכובדת ולכן לא התעמק במשמעות הנגזרת מאותה תשובה. מצבו הכלכלי היה טוב מאי פעם ואפשר לו אפילו להחזיק את הפינגוין שאסף בגן החיות, כאשר פרסמו שם מודעה שאין באפשרותם לממן את עלות ההחזקה של החיות והם מחפשים מתנדבים שיאספו את החיות לביתם.

מישה הפינגוין נולד עם מום בלב. הוא דמות מאד עיקרית בסיפור. למרות שהוא כמובן אינו מסוגל לומר מילה, יש הרבה השלכות ומובנים למבטים ולהתנהגות שלו והקורא מבין היטב את מה שלא נאמר מאחורי התנהגותו של מישה.

ויקטור כותב גם איקסים פרטיים שלא דרך מערכת העיתון. אנשים מגיעים אליו הביתה ומבקשים ממנו לכתוב על זה ועל ההוא. הראשון שמופיע על סף דלתו, גם הוא מישה. יום אחד מישה האיש מגיע עם ילדתו הקטנה – סוניה ופשוט משאיר אותה אצל ויקטור למשמרת. מסיבה כלשהי הוא צריך להעלם, לרדת למחתרת. ויקטור שמערכות היחסים שלו עד עתה לא צלחו במיוחד, שחי לבד  רק עם מישה הפינגוין לארח לו לחברה, מוצא את עצמו מטופל בילדה קטנה מבלי שבכלל הסכים לכך. אף אחד לא שאל אותו בעצם. מאחר ואין לו למי להחזיר או למסור אותה, היא נשארת אצלו והוא דואג לה למטפלת – נינה  שהופכת לבסוף לבת זוגו במעין השתלשלות חסרת יד מכוונת לכאורה.

כל הדמויות בספר הזה הן דמויות שהוצאו איכשהו מסיפור כללי כלשהו. דמויות בודדות עד זרא, שחיות עם הבדידות שלהן בהסתגלות יוצאת מן הכלל, מוקצנת משהו. לויקטור אין משפחה וחברים. סוניה – הילדה, אנחנו מכירים רק את אבא שלה שנעלם. לנינה יש דודה נכה שהיא עוזרת לה מדי פעם אמו של סרגיי השוטר שעוזר לויקטור לטפל במישה כשויקטור צריך לנסוע מחוץ לעיר. מישה הוא פינגוין יחיד שחי בארץ זרה שמזג האויר שלה אינו מותאם לו. פידפילי שהיה המטפל של מישה בגן החיות, גם הוא איש בודד ללא משפחה.

בגב הספר כתוב שמדובר בספר משעשע. לצערי, לא מצאתי את השעשוע בספר הזה. אני מצאתי שמדובר בספר עצוב, מאד עצוב. בדמויות תלושות ממציאות שמתנהלת סביבן, מציאות מסיבית מאד כך מתברר. אין מעבר ולו לרגע אחד לתאורים ארוכים של פוליטיקה,  מלחמה או פשע ולמרות זאת הקורא מבין מתוך עולמם של הדמויות, מה קורה בחוץ. הזמנים הם זמנים של מהפכה, מאבקים על הון ושלטון, אנשים מתים או נעלמים. זה סיפור מטריד, חסר אהבה. אין אהבה בספר הזה, יש רק

חיים שזורמים מעצמם, מעצם היותם. הסיפור הזוי מאד, אבל לא בהכרח לא אפשרי. האירועים פשוט קורים להם לדמויות והן מקבלות אותם וממשיכות מאותה נקודה לדבר הבא שיזדמן להן. אין כאן התלבטויות או החלטות הרות גורל. ממש עד לסוף הספר כשויקטור קם ובוחר את ההחלטה הגורלית היחידה בחייו.

עם כל זאת, הספר מאד קריא. הוא זורם מעצמו והפשטות של חייהן של הדמויות מחלחלת לתוך הקריאה ופורסת עולם שלם מתוך עולם קטן ומצומצם יותר. מאחר והבנתי שמדובר בסאטירה שלי יהיה קשה מאד לזהות מכיון שאיני מכירה את המקום שבו מתרחש הסיפור ואת הווי החיים בו, לא חשבתי לקרוא את הספר הזה ולבסוף הגעתי אליו מסיבות אחרות לגמרי. אין לי שום ספק שלא זיהיתי בו את הסאטירה המדוברת, כמו שלא זיהיתי בו את ההומור השחור שאחרים כן מצאו בו, אני כאמור מצאתי בו בדידות נוקבת ועצובה לפחות לי כצופה / קוראת מהצד.

עוד מהבלוג של סיגלית בן-ישראל

תצוגה מקדימה

אלים אמריקאים / ניל גיימן

מאת אתר ההוצאה לאור, אופוס, שימוש הוגן: עטיפת ספר הוצאת אופוס 506 עמ'. צל ישב שלוש שנים בכלא. הוא שמר על כושר, לימד...

תצוגה מקדימה

הקמע / מארק קורזם

  כנרת, זמורה ביתן 2009, 412 עמ'. תרגום: אירית מילר   נדמה כי אי אפשר לספיילר ספר שעוסק בתקופת השואה או במלחמת העולם השניה בכלל, עם זאת, אי אפשר לספר על אלכס קורזם מבלי לגעת בסיפור עצמו. התמצית המדוייקת כתובה בגב הספר ומה...

תצוגה מקדימה

בית התה הצועני / ניקי פלגרינו

    אריה ניר 2008, 318 עמ'. תרגום: נעה בן-פורת "גנן לא יכול להרשות לעצמו להתאהב בצמחים שהוא מגדל. הוא חייב להקשיח את לבו ולעקור את הצמחים שהזדקנו או התחילו לנבול או אפילו סתם לא נראים במיטבם והוא חייב לשתול חדשים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

בחזרה למעלה