הבלוג של סיגלית בן-ישראל

סיגליות ועוד

כאן תמצאו סקירות של ספרים, סרטים וחוויות אישיות. הסקירות הן אישיות שלי או של חברים שקוראים וכותבים. למען הגילוי הנאות אספר לכם, שבנוסף לספרים שלי, אלו שאני רוכשת או שואלת, לעיתים אני מקבלת ספרים לקריאה וסקירה מההוצאות... +עוד

כאן תמצאו סקירות של ספרים, סרטים וחוויות אישיות. הסקירות הן אישיות שלי או של חברים שקוראים וכותבים. למען הגילוי הנאות אספר לכם, שבנוסף לספרים שלי, אלו שאני רוכשת או שואלת, לעיתים אני מקבלת ספרים לקריאה וסקירה מההוצאות לאור השונות. אני תמיד כותבת בכנות את תחושותי לגבי הספרים שאני קוראת ולכם נותר רק לבחור אם הם לטעמכם או לא. שמחה לארח אתכם בבלוג שלי ואשמח אם תגיבו.

עדכונים:

פוסטים: 94

החל מיוני 2010

זהו ספר ביכורים של הסופר ואני אהבתי מאד. לרוב, כשספר כל כך רחב יריעה ועמודים, אני סוברת שהיה ניתן להדק אותו, לא כך הפעם. כבר הגעתי למצב שקראתי לאט כדי שלא יגמר מהר ואז לא יכולתי להתאפק וקראתי במהירות כדי לדעת מה נסגר. איזה סוף בחר הסופר לספר לי. אהבתי, נצבטתי ונשארתי עם טעם של עוד.

17/04/2016

 
 

אדגר סוטל

 

כנרת, זמורה ביתן 2009, 590 עמ’.

תרגום: הדסה הנדלר

פעם הייתי קוראת המון סאגות משפחתיות. רומנים מתקתקים עמוסי עמודים. כמה שיותר עמודים יותר טוב. ככה גם הייתי בוחרת את ספרי הקריאה שלי לפי מספר העמודים. לא מזמן פרקתי ארגז ספרים שנשאר סגור כשעברתי כאן לדירה, בגלל חוסר מקום. כשפתחתי אותו, נבהלתי מה”מתיקות” שלו. הוא היה עמוס ברומנים כאלה  והכיל גם ספרי מתח ספורים. זה גרם לי לעשות את ההשוואה על התפתחות הקריאה שלי מאז היותי נערה ועד היום. אין ספק שבשנים האחרונות המגוון גדל והשתנה לבלי הכר. אני עדיין לוקחת לידי ספרי מתח או רומן עתיר עמודים מדי פעם.

סיפורו של אדגר סוטל גם הוא סאגה משפחתית, אבל בינו לבין מתיקות אין שום דמיון. במחשבה שניה אולי אפשר היה לעשות ממנו טלנובלה דרמתית כלשהי. הייתי צופה בה ואם היא היתה עשויה היטב כמו הספר, סביר להניח שגם הייתי מרותקת אליה ולא מחסירה אף פרק.

כמו בכל סאגה משפחתית, גם כאן יש סיפור אהבה, אלא שבספר הזה מדובר על אהבה מסוג אחר. האהבה כאן מופנית אל תחום העיסוק של המשפחה: אילוף כלבים.

בתחילת הספר, אנחנו מכירים את סבו של אדגר שקנה לעצמו חוה נטושה, בנויה בקוים גסים. היתה לו כלבה שהמליטה גורים והוא גילה, שהוא אינו מסוגל למסור אותם. כאן התחיל הכל. הוא התעניין באילוף ובהשבחה שלהם ופיתח שיטות מיוחדות להפוך אותם גם לכלבי נחיה, אלא שלמיטב הבנתי, בעיניו מצאו חן לפחות בהתחלה, דווקא כלבים שאינם גזעיים. הוא אימץ לעצמו כל כלב שמצא חן בעיניו או שראה בו כישורים מיוחדים. עם תום האילוף, הוא בחר בקפידה את המשפחה המאמצת ודאג שיהיה לו מעקב גם אחרי האימוץ. החלק הזה די קצר יחסית לספר, אם כי מדי פעם חוזרים אליו בהמשך בעיקר דרך תכתובת ישנה שאדגר מוצא וקורא בהתעניינות רבה. אהבתי מאד שמגיעים מהר לסיפור עצמו וההקדמה לא ארוכה מדי ובכל זאת מספקת רקע הולם ומספק לסיפור.

בחוה גרים אדגר והוריו, הוא בן יחיד והוא אילם ולמרות זאת, הוא מפתח תקשורת מדהימה מעבר לכל דמיון עם הכלבים שהמשפחה מאלפת אם בשפת הסימנים, אם במבטים ועד כדי טלפתיה לפעמים. כשאדגר נולד, אלמונדין כלבת הבית המאולפת של המשפחה מאמצת אותו מיד. היא הופכת לו לפה, מאחר והוא אינו יכול אפילו לבכות. בדרכה ה…כמעט אנושית, היא ערה לכל צרכיו. רציתי לומר ברגישות כמעט אנושית, אך איני מוצאת שזה נכון. רוב האנשים אינם רגישים זה לצרכי זה כמו מערכת היחסים שמתוארת כאן, במיוחד אם מדובר במוגבלויות.

במשפחת סוטל שני בנים גאר – אביו של אדגר  וקלוד- אחיו של גאר. קלוד התגייס לצבא ושרת מעבר לים וגאר ירש את החוה והכלביה  ורכש מקלוד את החצי שלו, אבל קלוד חוזר. אנחנו מגלים, שאנחנו לא יודעים עליו דבר מהעבר. שום הקדמה עד הרגע שהוא נכנס למלא את תפקידו בסיפור. מאותו הרגע הסיפור מתקדם במהירות ואין כמעט רגע דל. אין בספר דמויות רבות והוא מתמקד בהן היטב וכמעט לא מתפרש לצדדים. רק מה שחשוב לסיפור. יש פרטים שהסופר מגלה לנו מראש ולא משאיר אותנו במתח. הוא דואג ליצור לנו עניין מזוית אחרת שבה אנחנו יודעים את הפרטים שיוצרים ספר מתח רגיל, אבל אין לנו דרך לדעת את הסוף, כי מצד אחד, סה”כ מדובר ברומן אז מה כבר יכול להיות הסוף שלו? מאידך, גם לרומן יש כל מיני סופים ומה שחשוב זו הדרך שבוחר הכותב לרתק אותנו כדי שנשאף להגיע אליהם.

יש בספר מעט סממנים פנטסטיים, אבל לדעתי, גם אם הם מאד משמעותיים לסיפור, הם לא מגדירים אותו כספר פנטזיה. זהו ספר ביכורים של הסופר ואני אהבתי מאד. לרוב, כשספר כל כך רחב יריעה ועמודים, אני סוברת שהיה ניתן להדק אותו, לא כך הפעם. כבר הגעתי למצב שקראתי לאט כדי שלא יגמר מהר ואז לא יכולתי להתאפק וקראתי במהירות כדי לדעת מה נסגר. איזה סוף בחר הסופר לספר לי. אהבתי, נצבטתי ונשארתי עם טעם של עוד, אבל הסיפור כל כך סגור בקצוות שלו עד כדי כך שעלה פרט שמוזכר בתחילת הספר, איזה קצה לא ברור ולא מזוהה (לפחות עבורי), שאני בכלל הספקתי לשכוח וגם הוא קיבל מובן ושייכות לסיפור.  דיוויד רובלסקי לא שכח לקשר היטב את הסוף להתחלה ולהדק את הקצוות זה לזה. הוא לא שכח אפילו להקדיש פרקים קצרים ומעטים לנקודת המבט של הכלבים עצמם ואפשר להם להשמיע את מחשבותיהם. נכון שזה גימיק נדוש כבר, אבל זה לא עיקר הספר, זו רק תוספת קטנה יחסית, שאני באופן אישי מאד אהבתי.

מעניין אם יש עוד ספרים של הסופר הזה והאם תרגמו אותם.

עוד מהבלוג של סיגלית בן-ישראל

תצוגה מקדימה

הקמע / מארק קורזם

  כנרת, זמורה ביתן 2009, 412 עמ'. תרגום: אירית מילר   נדמה כי אי אפשר לספיילר ספר שעוסק בתקופת השואה או במלחמת העולם השניה בכלל, עם זאת, אי אפשר לספר על אלכס קורזם מבלי לגעת בסיפור עצמו. התמצית המדוייקת כתובה בגב הספר ומה...

תצוגה מקדימה

אלים אמריקאים / ניל גיימן

מאת אתר ההוצאה לאור, אופוס, שימוש הוגן: עטיפת ספר הוצאת אופוס 506 עמ'. צל ישב שלוש שנים בכלא. הוא שמר על כושר, לימד...

תצוגה מקדימה

בית התה הצועני / ניקי פלגרינו

    אריה ניר 2008, 318 עמ'. תרגום: נעה בן-פורת "גנן לא יכול להרשות לעצמו להתאהב בצמחים שהוא מגדל. הוא חייב להקשיח את לבו ולעקור את הצמחים שהזדקנו או התחילו לנבול או אפילו סתם לא נראים במיטבם והוא חייב לשתול חדשים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה