הבלוג של סיגלית בן-ישראל

סיגליות ועוד

כאן תמצאו סקירות של ספרים, סרטים וחוויות אישיות. הסקירות הן אישיות שלי או של חברים שקוראים וכותבים. למען הגילוי הנאות אספר לכם, שבנוסף לספרים שלי, אלו שאני רוכשת או שואלת, לעיתים אני מקבלת ספרים לקריאה וסקירה מההוצאות... +עוד

כאן תמצאו סקירות של ספרים, סרטים וחוויות אישיות. הסקירות הן אישיות שלי או של חברים שקוראים וכותבים. למען הגילוי הנאות אספר לכם, שבנוסף לספרים שלי, אלו שאני רוכשת או שואלת, לעיתים אני מקבלת ספרים לקריאה וסקירה מההוצאות לאור השונות. אני תמיד כותבת בכנות את תחושותי לגבי הספרים שאני קוראת ולכם נותר רק לבחור אם הם לטעמכם או לא. שמחה לארח אתכם בבלוג שלי ואשמח אם תגיבו.

עדכונים:

פוסטים: 94

החל מיוני 2010

בספר יש מסר מאד ברור וחזק. הוא עוסק בשאלת האלימות של ילדים בילדים אחרים. הסופרת לא נזקקה לטויסטים כדי ליצור מותחן מתוחכם.

12/04/2016

 

בית הממתקים

ידיעות ספרים, פן, 2011, 333 עמ’.

תרגום משוודית: יעל צוברי

מותחן פסיכולוגי בסגנון של אדום החזה, אם כי בהבדל מאדום החזה,  הסיפור הזה לא עוסק בשתי תקופות מרוחקות זו מזו אלא מתרחש בפרק זמן של שבועיים בערך. על פניו, תגידו עוד מותחן פסיכולוגי וכבר קראתי אמירות כמו “מה המשיכה הגדולה של הכותבים השוודים לסוגים של אלימות פראית דמוית נערה עם קעקוע של דרקון”, אבל המסר בספר הזה מאד חזק וברור.

בפרק זמן של שבועיים נרצחים ארבעה אנשים בני ארבעים וארבע במקומות שונים. הראשון נרצח בבית של אישה זקנה בת למעלה מ – 70 בעת שהותה בבית חולים. האחרים נרצחים כל אחד בביתו. עוד שני סיפורים מתנהלים בספר הזה במקביל: סיפורו של תומס קרלסון שהחל מגיל 6 – הגיל שבו החל לבקר בגן החובה, סבל מהתעללות קשה של “חבריו” לגן ובשלב הבא לבית הספר ויומן רצח. מטבעם של ספרי מתח, שככל שמוסיפים פרטים כשבאים לספר עליהם מסתכנים בחשיפת ספויילרים.

ברובד השני של הספר יש אמירה מאד ברורה. זוכרים את הנער שהתאבד אחרי שחבריו התעללו בו גם במהלך היום וגם בפייסבוק? אז נשאלות השאלות היכן מתחילה והיכן נגמרת האחריות של המחנכים ברמות הגיל השונות? האם היא מתחילה ונגמרת בהקניית ידע או שמא יש להם גם אחריות חברתית לנעשה בחצר בית הספר ולפעילויות המשותפות של התלמידים אחרי שעות הלימודים? האם מורה או במקרה של הספר גננת שיודע/ת על אלימות והתעללות שמתבצעים ממש מעבר לשער או לגדר של בית הספר יכול/ה להגיב באדישות כל זמן שזה לא קורה בכיתה מול העיניים?

“…מה שקרה מחוץ לגן לא היה באחריותי. במתקנים שלי אף ילד לא הרביץ.”… עמ’ 304

“…אדישות היא לא פשע; אין אדם שיש לו כוח להיות מעורב בכל מצוקות האנושות. כל אחד בוחר לעצמו את האנשים ואת המלחמות ואת אסונות הטבע שנוגעים לו יותר. ויש גם כאלה שלא בוחרים בשום דבר. ככה פשוט יותר לחיות…..” עמ’ 136

 הספר עוסק בשאלות האלה ומציג את הצד הבוגר של ילדים שבלטו כמו “…שלט צהוב שעליו כתוב: “תראו אותי, איזה כיעור! יש לי בגדים משונים וקשיי דיבור. תרביצו לי ותציקו לי! בבקשה, בבקשה תפגעו בי! תרוקנו אותי מהלא נורמלי שבי כדי שגם אני אהיה בן אדם!”…. (עמ’ 146) ואז גדלו  והפכו לבלתי-נראים.

אהבתי את זה שהסופרת לא חושבת שדרושים לה יותר מדי טויסטים בעלילה כדי ליצור מותחן מחוכם ולשלב בו בעיה חברתית אחת מן הקשות ביותר לדעתי.

עוד מהבלוג של סיגלית בן-ישראל

תצוגה מקדימה

אלים אמריקאים / ניל גיימן

מאת אתר ההוצאה לאור, אופוס, שימוש הוגן: עטיפת ספר הוצאת אופוס 506 עמ'. צל ישב שלוש שנים בכלא. הוא שמר על כושר, לימד...

תצוגה מקדימה

בית התה הצועני / ניקי פלגרינו

    אריה ניר 2008, 318 עמ'. תרגום: נעה בן-פורת "גנן לא יכול להרשות לעצמו להתאהב בצמחים שהוא מגדל. הוא חייב להקשיח את לבו ולעקור את הצמחים שהזדקנו או התחילו לנבול או אפילו סתם לא נראים במיטבם והוא חייב לשתול חדשים...

תצוגה מקדימה

הקמע / מארק קורזם

  כנרת, זמורה ביתן 2009, 412 עמ'. תרגום: אירית מילר   נדמה כי אי אפשר לספיילר ספר שעוסק בתקופת השואה או במלחמת העולם השניה בכלל, עם זאת, אי אפשר לספר על אלכס קורזם מבלי לגעת בסיפור עצמו. התמצית המדוייקת כתובה בגב הספר ומה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה