הבלוג של סיגלית בן-ישראל

סיגליות ועוד

כאן תמצאו סקירות של ספרים, סרטים וחוויות אישיות. הסקירות הן אישיות שלי או של חברים שקוראים וכותבים. למען הגילוי הנאות אספר לכם, שבנוסף לספרים שלי, אלו שאני רוכשת או שואלת, לעיתים אני מקבלת ספרים לקריאה וסקירה מההוצאות... +עוד

כאן תמצאו סקירות של ספרים, סרטים וחוויות אישיות. הסקירות הן אישיות שלי או של חברים שקוראים וכותבים. למען הגילוי הנאות אספר לכם, שבנוסף לספרים שלי, אלו שאני רוכשת או שואלת, לעיתים אני מקבלת ספרים לקריאה וסקירה מההוצאות לאור השונות. אני תמיד כותבת בכנות את תחושותי לגבי הספרים שאני קוראת ולכם נותר רק לבחור אם הם לטעמכם או לא. שמחה לארח אתכם בבלוג שלי ואשמח אם תגיבו.

עדכונים:

פוסטים: 94

החל מיוני 2010

דומא קי נמצא על גבול שבין רומן לספר אימה. אי אפשר להשוות אותו לספרי אימה אחרים של קינג. הוא נמצא יותר על הקו ההזוי מאשר על קו הפחד.

23/03/2016

מודן 2008, 605 עמ’.

תרגום: בועז וייס

דומא קי

אדגר פרימנטל הוא קבלן בניין, מיליונר בזכות מקצועו, בעל ואב לשתי בנות. כל עולמו משתבש כשתאונת מנוף גוזלת ממנו את אחת מידיו, פוגעת באחת מרגליו והכי חשוב משבשת לו את הזיכרון. אחרי שהוא תוקף את אשתו בחמת זעם, הוא מחלק את רכושו ונפרד ממנה. הפגישות עם הפסיכולוג שלו לא מקדמות אותו הרבה עד שיום אחד הפסיכולוג רואה שהוא מצייר ומעודד אותו להמשיך בכיוון הזה. ציור של בית מסוים גורם לו להחליט לשכור בית על אי מבודד. הבית מושך אותו בכבלי קסם והכוונה שלו לעסוק באומנות הציור כריפוי בעיסוק. הוא רוצה להתבודד כדי להשיג לעצמו את שלוות הנפש שאבדה לו.

אדגר מגיע לדומא קי, כדי לגלות שהבית ששכר נמצא על שפת מצוק מעל הים ובלילה אפשר לשמוע את שיחתם של הצדפים. השקיעות שנצפות מחלונו מדהימות ומגרות אותו לצייר. הוא מגלה שסגנון הציורים שלו נוטה קצת לציוריו של דאלי ומחפש באופן סדרתי להגיע לשלמות, אך ככל שהוא מתקדם, הוא מגלה עוד ועוד דברים שקשורים לציורים שלו. הוא מגלה דברים על עברו של האי ששייך רובו ככולו לאליזבט איסטלייק המסתורית והאי מסתורי כבעליו ואולי יותר.

לא קראתי הרבה מספריו של קינג. לפני הרבה שנים קראתי את “זה” והספר כבד המשקל הזה תפס אותי בציפורניים. לא יכולתי להתנתק ממנו עד שלא סיימתי את כל 1000 ומשהו העמודים שלו. נדודי שינה, שאמור להיות ההמשך לספר “זה”, כבד משקל גם הוא, כבר לא גרם לי לאותה תחושה וכך גם עונות מתחלפות שהוא בכלל ספר של ארבעה סיפורים ולא התרשמתי ממנו. מכאן כבר לא המשכתי אל ספריו האחרים. בכלל את סטיבן קינג אני מעדיפה בסרטים. את גרין מייל רכשתי בסדרה של שישה ספרונים, אבל העדפתי לראות את הסרט שאגב, ראיתי מספר פעמים ואני כל פעם אוהבת מחדש. הספרונים כבודם מונח עדיין במקומם על המדף, שמא פעם יתחשק לי לקרוא. לאור כל זאת, התלבטתי כשיצא דומא קי, אבל המלצות של חברים פיזרו מיד את ההתלבטות ולא התאכזבתי.

דומא קי נמצא על גבול שבין רומן לספר אימה. אי אפשר להשוות אותו לספרי אימה אחרים של קינג. כשקראתי את “זה”, חלמתי עליו בלילות. לעומתו למשל, דומא קי נמצא יותר על הקו ההזוי מאשר על קו הפחד. הוא מתאר מערכות יחסים בין בני משפחה וחברים. הוא גורם לנו להרגיש את הצורך בניתוק ולחוות אותו ביחד עם הגיבור. לעודד את הגיבור להתחיל מחדש ולמצוא לעצמו פינה משלו לאו דווקא בחיים שאבדו לו, אלא בהמשך שלהם. הוא מכריח אותנו להזדהות עם הנכות, האובדן והשיקום של הגיבור לצד החלק ההזוי שנותן לסיפור נפח מסוג אחר.

דומא קי הוא ספר כתוב היטב. 600 עמודים ולא בכדי. סטיבן קינג בונה את הסיפור שלו בתשומת לב לפרטי פרטים. הוא לא שוכח לסגור קצוות שהוא מוביל אותנו אליהן בקצב שהוא קובע. הוא לא נותן לקוראים שלו להניח את הספר הזה ולשכוח לחזור אליו. ביד אומן הוא מטפח את הדמויות האנושיות ומפיח חיים אפילו בחפצים שלהן. התמונות שאדגר מצייר, אפשר לראות אותן בעזרת הדמיון, הקוים והצבעים, הכל ברור כאילו הקורא נמצא בתערוכה עצמה או שמא נוכח בחדר בשלבי היצירה.

ציטוט אחד שאהבתי, כי הוא משקף את דעתי על ביקורות מקצועיות לספרים למשל ומהווה את כל ההעדפה שלי להסתמך על המלצות של חברים שטעמם דומה לשלי או שמכירים את הטעם שלי גם אם זה שלהם קצת שונה:

“… היא היתה מבקרת אומנות, ומבקרים רבים שאינם זוכים לעשות את הדבר שהם כותבים עליו הופכים לאנשים קנאים ומרושעים וקטנוניים מרוב אכזבה…” עמ’ 444

ספר מצוין.

עוד מהבלוג של סיגלית בן-ישראל

תצוגה מקדימה

הקמע / מארק קורזם

  כנרת, זמורה ביתן 2009, 412 עמ'. תרגום: אירית מילר   נדמה כי אי אפשר לספיילר ספר שעוסק בתקופת השואה או במלחמת העולם השניה בכלל, עם זאת, אי אפשר לספר על אלכס קורזם מבלי לגעת בסיפור עצמו. התמצית המדוייקת כתובה בגב הספר ומה...

תצוגה מקדימה

אלים אמריקאים / ניל גיימן

מאת אתר ההוצאה לאור, אופוס, שימוש הוגן: עטיפת ספר הוצאת אופוס 506 עמ'. צל ישב שלוש שנים בכלא. הוא שמר על כושר, לימד...

תצוגה מקדימה

בית התה הצועני / ניקי פלגרינו

    אריה ניר 2008, 318 עמ'. תרגום: נעה בן-פורת "גנן לא יכול להרשות לעצמו להתאהב בצמחים שהוא מגדל. הוא חייב להקשיח את לבו ולעקור את הצמחים שהזדקנו או התחילו לנבול או אפילו סתם לא נראים במיטבם והוא חייב לשתול חדשים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה