אישה עובדת

אומרים ש"העבודה היא חיינו", הציניקנים והעצלנים יוסיפו ויאמרו "אבל היא לא בשבילנו".

אני עבדתי מגיל שבע עשרה.

אמא שלי חלתה, והורי שפחד קיומי ליווה אותם עוד מתקופת השואה חששו לפרנסת המשפחה. בלהט האירועים ומבלי לשקול את ההשלכות העתידיות, הודעתי שאני עוזבת את בית הספר ויוצאת לעבוד. הורי מאוד שמחו, נרגעו ואפילו השיגו עבורי מקום עבודה. בסיום כיתה י' התחלתי את עבודתי הראשונה כפקידה בבנק.

מצבה של אמי השתפר היא חזרה לתפקד, אבל אני כבר הייתי במסלול שהתווה את חיי. עברתי ממשרה למשרה, התקדמתי והתמקצעתי ולא הפסקתי לעבוד עד שיצאתי לפנסיה בגיל שישים וחמש.

ההפסקות היו רק הפסקות של חופשות לידה והעבודה הפכה לחלק בלתי נפרד ממני.

לרוב היו אלה משרות ומקומות שלא אהבתי ולא נהניתי בהם אבל היו אילוצים שבגללם נשארתי. רק בהגיעי לתמרת הרגשתי שאני קמה כל בוקר בהתרגשות, הולכת למשרד עם שמחה בלב ונהנית מהתפקיד.

WORKING WOMEN

כל בוקר במשרד, התחיל בהכנת כוס קפה, אותו לקחתי לשולחן שבחדרי, קפה ראשון שעוד רבים באו אחריו במהלך היום. היה לי ממש טקס של הכנת השולחן לעבודה שכלל הדלקת המחשב, הוצאת המסמכים וכלי הכתיבה מהמגירות. רק כאשר הכול היה במקום הנכון לי, רק אז יכולתי להתחיל את היום.

מתוך ארבעים ושמונה שנות עבודה זכיתי בתקופה של עשרים ושתיים שנה אליהם אני מתגעגעת, בהם האחריות, הגיוון בעשייה, המפגש עם האנשים מילאו את חיי באושר.

לא תמיד היה קל. תפקיד המשלב נגיעה באנשים ובכספם, לעתים, בעייתי ובכול זאת אהבתי, אהבתי מאוד.

אני כבר שבע שנים נושאת את התואר "פנסיונרית", ואני יכולה להעיד שעדיין יש בהתנהגותי סממנים של ה"עובדת". אני עדיין מרגישה צורך לקיים את טקס התחלת יום העבודה אליו התרגלתי כל כך.

אני לא קמה מוקדם כמו בימים בהם עבדתי, כי לישון עד מאוחר זה דבר שאני הכי אוהבת, ומתי עם לא עכשיו אפשר ליישם אהבה זו, אבל אחרי שאני מתעוררת ומתארגנת הדבר הראשון שאני עושה זה הכנת כוס קפה אותו אני לוקחת לשולחן הכתיבה, מתיישבת מול המחשב, מפעילה אותו ומרגישה שהיום שלי מתחיל.

לא מגיע קהל לחדרי ואף אחד לא מתיישב מולי מעברו השני של השולחן, אבל הנה אני כותבת את הפוסט הזה שיביא את הקהל שאני כל כך צמאה אליו.

אז אתם מוזמנים לרוות את צימאוני בלייק ואני כאן מחכה, עם הקפה.

יהודית קרן
אני אמא לשלושה בנים ושלוש כלות, סבתא לתשעה נכדים, פנסיונרית שמשתדלת בכל יום ויום לעשות משהו שעוד לא עשיתי, מגשימה חלום ישן לכתוב על אנשים, על חוויות ורגשות, בקיצור על החיים.