הבלוג של סיגל רייכמן - Sigalgal

דיגיטלייף

סיגל רייכמן - בת, רעיה, אמא, אחות, חברה צלמת, כותבת, יוצרת, חולמת ומגשימה, עצמאית ומולטיטאסקינג בנשמה. **עוסקת בצילום, שיווק וקידום עסקים ברשתות החברתיות**

עדכונים:

פוסטים: 21

החל מיוני 2010

בזכות ההורות המיוחדת של ההורים שלי, אני האמא שאני היום: אמא צעירה שמדברת עם בנותיה בגובה העיניים, מדריכה, מייעצת, מקשיבה, לומדת מהן המון ומהווה עבורן השראה ועוד הרבה יותר מזה

26/12/2018

אתמול השתתפתי שוב במפגש אינטימי ומיוחד במסגרת אירועי “משפחה אמיתית” של יקב טפרברג, הפעם עם סנדרה שדה (שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון – סברי מרנן והאישה של – מוני מושונוב) ובנם מיכאל מושונב (שחקן, זמר, מוזיקאי, מנחה טלוויזיה ואישיות כובשת) אשר סיפרו בהרמוניה ובפתיחות מהממת על המשפחה הכ”כ מיוחדת ו’הלא קונבציונאלית’ שלהם, על כשרון אינסופי שדבק בכל המשפחה (כולל הבת עמליה – זמרת אופרה מצליחה בברלין), על אהבה ופרגון, על ביקורתיות שהגיעה מבית אמא והצליחה להשבר בהומור אינסופי, על השראה, חלומות והגשמה .

כשהקשבתי לסיפור המשפחה של המושונובים, הכל התחבר לי למתנה הגדולה שזכיתי לקבל בעצמי: ההורים שלי, הילדות שלי, האמהות שלי, הבנות שלי – אני הורה לא קונבציונאלי גאה וזה סוד כל הקסם.

צילום: גלית סבג

צילום: גלית סבג

1993 – שעת לילה מאוחרת. אני עומדת מול המראה בשירותים של מועדון לילה צפוף, אפוף עשן וענני אלכוהול וקוראת לה מעבר לדלת “נו אמא, את יוצאת?”, היא יוצאת מהשירותים, מתבוננת במראה ומסדרת את הופעתה ואנחנו פוסעות החוצה אל חלל המועדון בו אבא שלי מופיע על הבמה, לא לפני שאני מרגישה על גבי את מבטי התמיהה של כל הנשים שנכחו בחדרון הקטן והמעופש וקול קורא אחריי “לא יאמן וכמה כיף לכן שאתן אמא ובת”.

התרחיש הזה חזר על עצמו במהלך כל שנות בגרותי, עד היום ולא רק עם אימי האהובה. כך, למשל, האדם שאיתו בחרתי לעשות את המסע שלי להודו בשנת 2008 היה החבר הכי קרוב לליבי, זה שמדבר איתי דרך העיניים והלב – אבא שלי היקר.

זכיתי. נולדתי למשפחה שכולה נשמה אחת גדולה, חופשית ליברלית וערכית, שהעניקה לי כ”כ הרבה מתנות שליוו אותי לאורך כל חיי. המתנות הללו מלוות אותי גם היום כשאני אישה בוגרת ועצמאית, אמא ל-2 חיילות מדהימות (21,19) שהן מקור גאוותי.

Downloads72

הסיטואציות ההן, שהתרחשו עם הוריי לאורך השנים, פוגשות אותי ואת בנותיי לא פעם כשחושבים שאני אחותם הגדולה או חברה טובה. הן כל כך שונות אחת מהשנייה ובכל אחת מהן מתקיימת אני בגירסה אחרת.
אני זוכרת את הפעם ההיא שהן רצו עגיל באף. הגענו לדוכן העגילים בקניון, ורגע לפני הן ביקשו שאהיה הראשונה לחורר את האף (למרות שבכלל לא תיכננתי לעשות דבר כזה) כאילו רצו לוודא שנשארים בחיים אחרי החירור. רק אח”כ הסכימו להתחורר בעצמן.

אנחנו חולקות בשמחה את אותה מלתחה ושותפות באהבתנו הגדולה לאופנה, סטייל ומוזיקה. השיחות שלנו הן על הכל מהכל, לתוך השעות הקטנות של הלילה ואין מצב שאעצום עיניים לפני שאדע איפה ועם מי הן נמצאות.
אני מאושרת לדעת שאני הראשונה לדעת הכל והמחשבה על הקשר שלנו תמיד מעלה לי חיוך גדול על השפתיים. אני מבינה איזו מתנה מדהימה קיבלתי: להיות אמא צעירה ומגניבה, להיות ‘בגובה העיניים’ של הבנות שלי, לדבר איתן, להדריך, להתייעץ, להקשיב, להתלבט, ללמוד מהן, להוות עבורן השראה, להיות להן חברה שיודעת לצחוק ולהצחיק, לחבק, להגן ולגונן, לדעת להציב את הגבולות ולכעוס כשצריך, לסנן את הרעשים וקולות הרקע ובעיקר לראות את הנשמה שלהן ואותן, בזכות עצמן, לסמוך עליהן שהן ידעו לעשות את הבחירות ולהקשיב לבטן שלהן כשהיא מדברת.

לא פעם מצאתי את עצמי מייעצת ומשמשת כאוזן קשבת גם לחברות שלהן ואז גם הבנתי את מה שלכאורה היה ‘ברור לי מאליו’, לא בכל הבתים זה מרגיש ומתנהל כך וזה פספוס ענק.

מסתבר שאנחנו לא מגיעים להורות עם ספר הדרכה ביד וכל אחד מאיתנו מביא למערך ההורי את תפיסת העולם שלו וחוויות הילדות הפרטיות שלו, אני זוכרת את הפעם ההיא, בה הבכורה שלנו, שהייתה אז בחטיבת הביניים, התווכחה איתנו ועמדה על שלה באופן חד משמעי. לכאורה יכולנו לראות בהתנהגות שלה חוצפה גדולה, אך בחרנו לראות לנגד עינינו את העוצמה שלה. היינו יכולים לבחור ‘לשלול’ ממנה את זכות ההבעה כי בכל זאת אנחנו ההורים שלה ואנחנו ה’מחליטים’, אבל הגדולה שלנו כהורים היא לראות “מעבר” ולהבין שהכלים והערכים שמעצבים את ילדינו היום הם אלו שישרתו אותם בעתיד בעולם הגדול והקשוח.

Downloads77

תקופות משתנות כל הזמן ואנחנו כהורים צריכים לזכור את זה ולהמשיך לגדול ולהתפתח בהתאם לתקופה בה אנו חיים. להיות הורים מעודכנים, מאפשרים ופחות שיפוטיים, לזכור שאנו חיים בעידן חדש וחוויות הילדות שלנו ‘בעולם הישן’ לא תמיד רלוונטיות, להעניק לילדים שלנו כלים, ערכים ובטחון לבטא ולהגשים את עצמם, בלי עקבות ואמונות מגבילות ומבלי לעשות עבורם או לשלול מהם את דרך הלמידה והחוויה בעצמם.

2018 – “את יודעת מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה? אמא, בדיוק כמו שאת”.

מוקדש לחברים הכי טובים שלי, למתנה של חיי
המשפחה שלי <3

13001243_10209119179835088_2435398559416171259_n

עוד מהבלוג של סיגל רייכמן - Sigalgal

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה