הבלוג של סיגל פלינט

הבלוג של סיגל פלינט

סיגל נוסבוים פלינט, MA , מטפלת פרטנית וקבוצתית, פסיכודרמה.בעלת ניסיון רב בטיפול פרטני וקבוצתי עם נשים הסובלות מהפרעות אכילה,נפגעות תקיפה מינית, והתמכרויות נוספות. מוסמכת ע'י Focusing Institute להוראת Focusing ומטפלת גם בגישות ה (SE... +עוד

סיגל נוסבוים פלינט, MA , מטפלת פרטנית וקבוצתית, פסיכודרמה.בעלת ניסיון רב בטיפול פרטני וקבוצתי עם נשים הסובלות מהפרעות אכילה,נפגעות תקיפה מינית, והתמכרויות נוספות. מוסמכת ע'י Focusing Institute להוראת Focusing ומטפלת גם בגישות ה (SE Somatic Experiencing) מלמדת במכללת אריאל רופאים ודיאטניות, סטודנטים בסמינר הקיבוצים, מדריכים בקהילות טיפוליות בבית ברל, ומדריכה מטפלים העובדים עם הסובלים מהפרעות אכילה. עבדה בצוות רב מקצועי במכון "שחף" והקימה במכון "פורום" יחידה לטיפול בסובלים מהפרעות אכילה. כותבת טור קבוע בעיתון בנושאים של אכילה וגוף ופעילה בעמותה לטיפול ומניעת הפרעות אכילה.

עדכונים:

פוסטים: 34

החל מינואר 2012

 כשמציעים לאדם, גבר, לא כל שכן אישה, לחשוב על עצמו דקה. מתכוונים  שייקח לו זמן, מרחב, רשות. שבזמן הזה יחשוב על עצמו לא על אחרים, יעניק לעצמו “מזון” כזה או אחר, ינשום לרווחה, יחדל מעבודות הטיפול, השירות, יוכל לרגע לא לחושב אלא על עצמו וינשום, יתרווח, ייקח מקום. לא עוד יחשוב על איך הוא או היא נראים, או אם הוא “מצטלם” טוב או לא. באופן עקרוני הצעה שכזו היא מבורכת, אך בהחלט לא פשוטה ליישום כשעובדים, לומדים, מגדלים…חיים במאה העשרים ואחת.

 האם זו היא אותה “הדקה” שאליה מכוונים שלטי החוצות, המפרסמים בכל העיר, סטודיו לעיצוב/חיטוב??

 בשלטי החוצות יושבת לה אישה חביבה למדי, אפילו לא שמתי לב אם “דקה” היא או שמא “עבה”, אך מה שתופס יותר את תשומת הלב זה הסלוגן שמתנוסס מעליה- תחשבי על עצמך דקה. המילה דקה היא גדולה ביחס לשאר הטקסט ולמעשה היא שמהווה את ה”פונקטום” ( הנקודה שמושכת את מירב תשומת הלב)  בשלט.

 ”כמה נדיבה היא ההצעה הזו… לחשוב על עצמי דקה”, חשבתי בדקה הראשונה שראיתי את השלט, “כמה היא מלטפת.. איזה סטודיו מפרגן”. בדקה השנייה הבנתי שהפרסום מבקש להכניס אותי לסוג של פנטזיה.. משאלה… דמיון מודרך… “עצמי עיניים, יא שמנה, נשמי עמוק…ו… תחשבי על עצמך דקה… דקה..”

 ההצעה וההזמנה “תחשבי על עצמך דקה” , אם כך, פונה היישר אל אותו תת המודע החברתי, החולני, הרודני שלנו, זה שמעודד את הנשים, הבחורות, הנערות, הילדות שלנו לחשוב על עצמן רק במצב “דק”.

 כך, מבלי שנשים לב, המפרסם( שרוב הסיכויים שזו המפרסמת)  שמשתמש במילה “דקה” כאנלוגית ל”רזה”, “שדופה” מושך לנו את השטיח (עליו באנו להתפנן… לשכב בנחת.. לקחת לעצמנו דקה ) מתחת לרגליים. גוזל מאתנו את החופש והמרחב שיש בהצעה “לקחת לעצמנו דקה” ומציע תחתיו דימוי ויזואלי, סטטי, שמושג בעמל רב.

 

 השימוש במילה “דקה” חושף באופן מדויק יותר ואכזרי יותר, את הפיכת הגוף הנשי הרזה ללא אחרת מאשר אובייקט. לזו ה”דקה” יש גוף ללא חמוקיים וללא קימורים.אין לה לא בטן ולא תחת, גופה הוא דו מימד וחסר עומק.היא דקה כמו דף לבן, ריקה ( מרוקנת)וחיוורת, היא כמו נייר, יש שיגידו ש”אפשר לפקסס אותה” בטח שלא להכיל בתוכה דבר מה.

 זאת ועוד, האם “הדקה”, המושא שלנו באותו דמיון המודרך.. “תחשבי על עצמך דקה” באמת יכולה לחשוב? הרי כפי שכבר חשפו בפנינו נעמי וולף בספרה “מיתוס היופי” וסוזן בורדו בספרה unbearable weight  וכפי שיודעת כל אחת מאתנו, שחוותה  דיאטה כסאח אחת לפחות, הדבר האחרון שיכולה ה”דקה” לעשות זה לחשוב. האידיאה פיקס של להיות “דקה”/ “רזה” ממלאת את כל ראשה והיא לא יכולה לחשוב על שום דבר אחר,פרט לרעיון ה”דק”. כך הלופ “העבה” אודות ה”דקה” מונע חשיבה בכיוונים יצרתיים ובונים, מונע התפתחות, מונע צמיחה, גדילה, ו”משקל” סימבולי.

 ועוד הפוך על הפוך נוסף..בכך שהמפרסם מערבב שני סמלים הדקה ( ( momentו”דקה”/ “רזה” הוא הופך את ההגבלה העצמית שמביאה לאותו גוף “דק” לביטוי של חופש בחירה. לא במשטר ומשטור מדובר, לכאורה, אלא בבחירה חופשית.

דקה אחרי שאני חושבת לי את המחשבות הללו, בעודי צועדת ברחוב ומנסה לנשום לי לרווחה נתקלות עיני בשלט חוצות נוסף. השלט מפרסם את אחד ממכוני הכושר ועליו מתנוסס הסלוגן הבא: “אם רק אוכל היה מרזה…” . אני מעבירה את עיני משמאל, לימין ושוב לשמאל ומשלימה את המשפט החסר “אז כבר מזמן.. מזמן הייתי דקה..”

ו…באותו היום, ב”זמנים מודרנים”, כתבה על בחורה נחמדה שנחלצה בשיניים מ”אנורקסיה” באמצעות, לא אחרת מאשר “טיפול בדוגמנות”. ומטופלת אחת, בת 15, שמנסה בכל כוחה להיאבק במחשבות האנורקטיות, שנכנסת לחדר שלי ואומרת בדמעות שאין לה לאן לברוח… בכל מקום שהיא הולכת “הדקות” סוגרות עליה…

 מה אנחנו עושים לעצמנו?

 והאם לא כדאי שכבר נחדל?

עוד מהבלוג של סיגל פלינט

תצוגה מקדימה

ביקורת על ביקורת שחוצה כל גבול אפשרי על אסתי גינזבורג ובר רפאלי

שבת בבוקר, יום יפה, שותה עוד כוס קפה.. ואז קוראת את הטור של ליאת אלקיים במוסף גלריה ששי, של עיתון הארץ. קוראת ומתכווצת, קוראת ומתביישת שאישה יכולה לכתוב כך על אישה,  קוראת ומקווה שמשהו יעיף את העיתון מאסתי גינזבורג, שרק לא...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

"מוכנה למבול של מחמאות" - גברת מטריה?

"...ועל זה?!"... שאלתי את ביתי בת העשר..."מה את אומרת על הפרסום הזה? " "מעצבן שלא רואים לה את הפנים", היא ענתה מבלי להתבלבל הרבה, "היא גם עומדת ככה כאילו שיש לה פיפי...לא זה לא פיפי..,היא...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

"אמא, אל תשימי לי אבוקדו בסנדוויץ', דנה מכנס אמרה שזה משמין"

לפני בערך שמונה שנים הבת הגדולה שלי קיבלה בובת ברבי או בראטס. יחד עם הבובה היא קיבלה ערכה שסיפקה לבובה את "הסביבה" הטבעית שלה. בין החפצים השונים שהיו שם היה גם משקל. הבת שלי לא ידעה מה זה, והיא שמה את זה כשטיחון לניקוי...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה