הבלוג של סיגל פלינט

הבלוג של סיגל פלינט

סיגל נוסבוים פלינט, MA , מטפלת פרטנית וקבוצתית, פסיכודרמה.בעלת ניסיון רב בטיפול פרטני וקבוצתי עם נשים הסובלות מהפרעות אכילה,נפגעות תקיפה מינית, והתמכרויות נוספות. מוסמכת ע'י Focusing Institute להוראת Focusing ומטפלת גם בגישות ה (SE... +עוד

סיגל נוסבוים פלינט, MA , מטפלת פרטנית וקבוצתית, פסיכודרמה.בעלת ניסיון רב בטיפול פרטני וקבוצתי עם נשים הסובלות מהפרעות אכילה,נפגעות תקיפה מינית, והתמכרויות נוספות. מוסמכת ע'י Focusing Institute להוראת Focusing ומטפלת גם בגישות ה (SE Somatic Experiencing) מלמדת במכללת אריאל רופאים ודיאטניות, סטודנטים בסמינר הקיבוצים, מדריכים בקהילות טיפוליות בבית ברל, ומדריכה מטפלים העובדים עם הסובלים מהפרעות אכילה. עבדה בצוות רב מקצועי במכון "שחף" והקימה במכון "פורום" יחידה לטיפול בסובלים מהפרעות אכילה. כותבת טור קבוע בעיתון בנושאים של אכילה וגוף ופעילה בעמותה לטיפול ומניעת הפרעות אכילה.

עדכונים:

פוסטים: 34

החל מינואר 2012

“…ועל זה?!”… שאלתי את ביתי בת העשר…”מה את אומרת על הפרסום הזה? ”

“מעצבן שלא רואים לה את הפנים”, היא ענתה מבלי להתבלבל הרבה, “היא גם עומדת ככה כאילו שיש לה פיפי…לא זה לא פיפי..,היא בעצם כאילו מקל…תראי אמא, היא גם בצבע של המטריה, היא בעצם המקל של המטריה..”

אני ממשיכה בנסיעה גאה ביכולתה של ביתי “לנתח” את הפרסום.. ושוב תמהה מה קרה לסטודיו  הפעם? מה אין להם איזה “אלף בית” של חשיבה פמיניסטית, חשיבה לא פמיניסטית, איזושהי חשיבה בכלל?

אז בואו נחשוב רגע יחד:

האם “המקל” בפרסום אכן מוכנה למבול של מחמאות?

האם אפשר להיות מוכנה “למבול” שאין לך פנים? שהמבט מופנה אליך? כאשר את עיוורת? מנוטרלת? נצפית?

המבט ונושא המבט מהווים את אחת מהסוגיות היותר מעניינות בניתוח ובביקורת המדיום הוויזואלי. כאשר “בגדול”, נושא המבט( הווה אומר המביט, המתבונן) הוא גם בעל הכוח והסמכות. ואילו זה שמתבוננים עליו, לרוב זו שמתבוננים עליה, הופכת עד מהרה לאובייקט שתפקידו לעורר בצופה עונג.

כוחו של המבט נחווה הכי חזק כאשר מתבוננים עלינו, הרגע הזה..שאנו חושבים מה נכון לנו לעשות? להסיט את המבט? לנעוץ חזרה? להשיב לעצמנו את הכוח באמצעות אמירה שחושפת את המבט הננעץ? הוא רגע לא פשוט.. מביך לעיתים קרובות.

“למקל” שמתחת למטריה “חסכו” את ההתלבטות הזו, היא כאמור עיוורת. ללא מבט, ללא פנים, ומכאן גם ללא שם, ללא זהות, נטולת כוח, ועוד ב”מבול”. הווה אומר בזמן שמיליון זוגות עיניים יתבוננו, יצפו, יחמיאו. המחמאות יגיעו מימיו ומשמאל, מלמעלה ומלמטה, ממזרח וממערב, והיא באמצעות חוש השמיעה, אולי גם המישוש, תנסה לשמור על  איזושהי אוריינטציה.

אבל זה לא מה שמשנה, לא כל כך חשוב מה היא תרגיש מבפנים, מה שחשוב זה אילו תגובות יגיעו מבחוץ ולאילו מחמאות היא תזכה. אז קצת היא לא רואה, קצת סוגרת רגליים ( כמו ילדה ביישנית), או אולי באמת יש לה פיפי, אבל לא זה מה שחשוב, היא מעוצבת גם כך, לא להיות משהו אחר, פרט מלהיות אובייקט, מקל, מטריה.

כשדברתי על הפרסומת עם חברה שעובדת במשרד פרסום ( קצת אינטליגנטי יותר) אמרתי לה שאני לא יכולה שלא לחשוב על הדוגמנית הזו, באותו הרגע שבו מצלמים אותה, לוקחים את הזמן, המבטים מופנים אליה, לגופה, ובאותו הזמן היא עם המטריה פתוחה על פניה וגופה חשוף למבט.

“אולי בכלל תקעו את המטריה רק מאוחר יותר, והיא בכלל לא ידעה שלא יראו אותה..”

לא הצלחנו לחשוב מה יותר גרוע עבורה, אבל כך או כך, היא איננה שם, היא בתפקיד “מקל”.

לעומתה, ולהבדיל אלפי הבדלות, הבחורה שנראתה קופצת בפרסום הלפני אחרון של הסטודיו שמימינה הכיתוב “תתרגשי, תיהני..”  הדגימה בדיוק את השמחה והבריאות הטמונים בגוף הזז, לא זה החנוט, המחופצן, הקפוא, הפאסיבי. אלא זה האקטיבי, השמח, הזז, הנע.

גוף שמזכיר לי את הגוף של מיוריאל מהסרט המקסים “חתונתה של מיוריאל”. במהלך הסרט גופה הדחוי של מיוריאל הופך לאתר של עוצמה. נראה שהיא עצמה עוברת מתפישת גופה כנוזלי, דוחה ו”מדביק” למצב בו היא נהנית מהתנועה, מהזרימה ומהאנרגיה שעוברת בו, כאילו הגוף קם לחיים. בכך מיוריאל מממשת את תשוקתה שהתבטאה דרך מילות השיר Dancing Queen של להקת “אבבא”  שמופיע כפסקול של כל הסרט:  ”את יכולה לרקוד, את יכולה לפזז, לעשות חיים משוגעים, את מלכת הריקודים”.

בשירים הקיטשיים של אבבא הנארגים לאורכו של כל הסרט יש מסר של קבלה עצמית, החיוניים להתקדמות אמיתית.  השיר “מלכת הריקודים” ממקם את “המלוכה” בתנועה, בריקוד ובהזזת הגוף, ולא במראה,..ובכך  הוא מאפשר מסר הפוך מזה של “אישה- מקל- מטריה”

עוד מהבלוג של סיגל פלינט

Thumbnail

תחשבי על עצמך "דקה"

 כשמציעים לאדם, גבר, לא כל שכן אישה, לחשוב על עצמו דקה. מתכוונים  שייקח לו זמן, מרחב, רשות. שבזמן הזה יחשוב על עצמו לא על אחרים, יעניק לעצמו "מזון" כזה או אחר, ינשום לרווחה, יחדל מעבודות הטיפול, השירות, יוכל לרגע לא לחושב אלא על...

תגובות

פורסם לפני 8 years
Thumbnail

ביקורת על ביקורת שחוצה כל גבול אפשרי על אסתי גינזבורג ובר רפאלי

שבת בבוקר, יום יפה, שותה עוד כוס קפה.. ואז קוראת את הטור של ליאת אלקיים במוסף גלריה ששי, של עיתון הארץ. קוראת ומתכווצת, קוראת ומתביישת שאישה יכולה לכתוב כך על אישה,  קוראת ומקווה שמשהו יעיף את העיתון מאסתי גינזבורג, שרק לא...

תגובות

פורסם לפני 7 years
Thumbnail

"אמא, אל תשימי לי אבוקדו בסנדוויץ', דנה מכנס אמרה שזה משמין"

לפני בערך שמונה שנים הבת הגדולה שלי קיבלה בובת ברבי או בראטס. יחד עם הבובה היא קיבלה ערכה שסיפקה לבובה את "הסביבה" הטבעית שלה. בין החפצים השונים שהיו שם היה גם משקל. הבת שלי לא ידעה מה זה, והיא שמה את זה כשטיחון לניקוי...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים