הבלוג של סיגל פלינט

הבלוג של סיגל פלינט

סיגל נוסבוים פלינט, MA , מטפלת פרטנית וקבוצתית, פסיכודרמה.בעלת ניסיון רב בטיפול פרטני וקבוצתי עם נשים הסובלות מהפרעות אכילה,נפגעות תקיפה מינית, והתמכרויות נוספות. מוסמכת ע'י Focusing Institute להוראת Focusing ומטפלת גם בגישות ה (SE... +עוד

סיגל נוסבוים פלינט, MA , מטפלת פרטנית וקבוצתית, פסיכודרמה.בעלת ניסיון רב בטיפול פרטני וקבוצתי עם נשים הסובלות מהפרעות אכילה,נפגעות תקיפה מינית, והתמכרויות נוספות. מוסמכת ע'י Focusing Institute להוראת Focusing ומטפלת גם בגישות ה (SE Somatic Experiencing) מלמדת במכללת אריאל רופאים ודיאטניות, סטודנטים בסמינר הקיבוצים, מדריכים בקהילות טיפוליות בבית ברל, ומדריכה מטפלים העובדים עם הסובלים מהפרעות אכילה. עבדה בצוות רב מקצועי במכון "שחף" והקימה במכון "פורום" יחידה לטיפול בסובלים מהפרעות אכילה. כותבת טור קבוע בעיתון בנושאים של אכילה וגוף ופעילה בעמותה לטיפול ומניעת הפרעות אכילה.

עדכונים:

פוסטים: 34

החל מינואר 2012

הפרסומת המעולה, של פורום משפחות שכולות, שמופיעה בימים אלה בטלוויזיה, אומרת לנו הצופים, דרך קלוזאפ על פנים מביעות, פנים מדברות, פנים כואבות..בשפות שונות “אנחנו לא רוצים אותך פה”.

embedded by Embedded Video

רק בסוף אתה מודה, מכל הלב, לדוברים על “ההדרה” שעשו לך רגע לפני כן..רק בסוף אתה מבין שהם למעשה אומרים ..אנחנו מאחלים לך חיים, לך ולקרובייך אהובייך, אנחנו שחווינו את הנורא מכל, שאיבדנו את היקרים לנו בעימות המתמשך הזה..לא מאחלים לך להיות חלק מאתנו.

אבל זה רק חלק ממה שהפורום הנפלא הזה אומר ועושה בימים האלה.. ואת החלק השני, הכול כך חשוב, ראיתי אתמול בערב ברחבת הסינמטק. מאז תחילת המלחמה מדי ערב  בשעה 20:00 מתכנסים חברי הפורום ברחבת הסינמטק ופותחים מעגל… והמעגל פתוח לכל מי שרוצה לדבר!  כמו אומר בשביל שלא תהיה איתנו “פה” -באובדן,  הדרך היחידה היא לבוא לכאן- למעגל שלנו. והמעגל פתוח ..

המעגל פתוח..לזה שעובר ומחמיץ פנים וממלמל דבר מה למי שאיתו, לזה שצועק מרחוק אבל למה אתם לא עושים את זה בעזה? לזה שכועס מאוד על “שמלכלכים” את המרחב הציבורי שלו.. בדיבורים שאותם הוא לא מעוניין לשמוע, לזו שנוסעת על יד הנהג ברכב שחולף ומקללת את האמהות של היושבים, כן גם אותה .. לו והייתה עוצרת .. יש סיכוי שהיו מזמינים לשבת ולדבר את הזעם שלה, הפחד והאימה.

מנחה מקסים, או יותר נכון סוג של “מנצח”, אוחז במיקרופון אבל רק לשניות, בעיקר על מנת שיגיע לאנשים. עם אילו שיושבים במעגל המלאכה קלה יותר, אחרי הכול הם בחרו לבוא לדבר, להקשיב, לשמוע, עם העוברים ושבים זה קצת יותר מורכב. אז יש את אילו שעוברים ומסננים משהו שלא למיקרופון, אחרים מוכנים להגיד את הדברים בקול אבל לא מוכנים לשמוע, אומרים והולכים, ויש כאלה שגם נענים להזמנה לשבת, להיות חלק מהמעגל ולהשמיע את הפחדים, המחשבות, התחושות.

“אבל אני לא בצד שלכם” אומר אחד שמהסס אם להצטרף… ואחרי שכבר הכריע והמשיך לדרכו אומר אחד מהיושבים במעגל  ”מאיפה הוא יודע שהוא לא בצד שלי..בשבילי הקו עובר לא בין ימין לשמאל, לא בין אנחנו והם, לא בין יהודים לפלסטינאים, בשבילי הקו עובר בין אלה שמאמינים בהידברות לבין אלה שמאמינים באלימות” …

“אבל מה אתה עושה מול מי שמפעיל מולך אלימות”  שואל עובר אורח אחר, שעומד מחוץ למעגל, לא יושב, אבל מעורב… היושב מהסס רגע, השאלה אחרי הכל לא פשוטה, גם אני קצת מתוחה.. ואחרי איזה רגע הוא עונה “אם אני מפעיל אלימות אני בצד שלהם כבר..לכן אני מדבר איתם.. לא מפסיק לדבר”.. והעומד לא משתכנע מביע בעוצמה את המחשבה המובנת בעיתות שכאלה “הבא להרגך השקם להורגו”..

ומתפתחת שיחה בה אין יודעים וטועים, אין צודקים ועיוורים, אלה כזו שבה יש חופש לדבר מחשבות, פחדים, כאבים, של כל הצדדים.שיחה שהיא אלטרנטיבה לקללות לציוצים, במובן שהיא מביאה למעגל את הרגשות העומדים בבסיס הפעולות

“זה לא יגמר עד שנדבר” אומר הסלוגן של הפורום והפעם אני כמו רבים אחרים מציעה לראות את ההזמנה הזאת כהזמנה לדבר בתוך הבית, ברחוב שלנו, בינינו לבינינו, ובתוך תוכנו.

לדבר במקום לקלל, לדבר במקום להתלהם, לדבר במקום לאיים, לדבר במקום להפחיד, לדבר במקום לבטל, לדבר במקום להתנתק, להתכנס, להתייאש, לאבד תקווה.

אני שישבתי אתמול במעגל, זה שמסביב למעגל הראשון, עוד לא ממש בפנים, מצאתי אתמול חלקיק של תקווה בעצם ההשתייכות למעגל האנושי הזה .

הדרך שלי אל המעגל הייתה לא פשוטה. .. ואני כותבת עליה בעיקר מכיוון שיש שיכולים לחשוד בכותבת שורות שכאלה בניתוק, עיוורון, או תמימות. אם כך שבוע שעבר כמה שעות אחרי שהתקשרתי והבעתי את רצוני להתנדב באופן כלשהו לפעילויות הפורום, האחיין המתוק והאהוב שלי נפצע. הוא עדיין מאושפז בסורוקה והוא יצא מזה וילך על רגליו..

ובכל זאת זה היה שבוע שבו ראיתי את העיניים של החיילים המאושפזים, שמעתי את זעקות הכאבים, והבטן התהפכה מההורים המסורים שעולמם התהפך ..שממתינים בטיפול נמרץ לסימנים של תקווה…שבוע ראשון לפציעה..ושבוע שלישי שבו בן הזוג שלי בצו 8. צו 8 שונה ואחר ממה שנהג לעשות עד כה מתוקף המעבר שעשה ממג’ד לקב’ן.  שבוע שלישי שבו אני רואה גם לו בעיניים, ושומעת גם ממנו שתגובות הקרב שהוא רואה קשות וקורעות.

אתמול שאלתי אותו, בעודו בדרום, נוסע בין קבוצת חיילים אחת, לקבוצת חיילים שנייה ..איך ירגיש אם אלך בערב לפורום, הוא ענה לי בבקשה.. “לדבר כן, להפגין לא”.. כמובן שהחלטתי לכבד את הבקשה שלו, נשארתי במעגל השיח גם כאשר חלק ממנו הלכו להפגנה, גם בגלל שביקש אבל לא רק…

עוד מהבלוג של סיגל פלינט

תצוגה מקדימה

תחשבי על עצמך "דקה"

 כשמציעים לאדם, גבר, לא כל שכן אישה, לחשוב על עצמו דקה. מתכוונים  שייקח לו זמן, מרחב, רשות. שבזמן הזה יחשוב על עצמו לא על אחרים, יעניק לעצמו "מזון" כזה או אחר, ינשום לרווחה, יחדל מעבודות הטיפול, השירות, יוכל לרגע לא לחושב אלא על...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

ביקורת על ביקורת שחוצה כל גבול אפשרי על אסתי גינזבורג ובר רפאלי

שבת בבוקר, יום יפה, שותה עוד כוס קפה.. ואז קוראת את הטור של ליאת אלקיים במוסף גלריה ששי, של עיתון הארץ. קוראת ומתכווצת, קוראת ומתביישת שאישה יכולה לכתוב כך על אישה,  קוראת ומקווה שמשהו יעיף את העיתון מאסתי גינזבורג, שרק לא...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

"מוכנה למבול של מחמאות" - גברת מטריה?

"...ועל זה?!"... שאלתי את ביתי בת העשר..."מה את אומרת על הפרסום הזה? " "מעצבן שלא רואים לה את הפנים", היא ענתה מבלי להתבלבל הרבה, "היא גם עומדת ככה כאילו שיש לה פיפי...לא זה לא פיפי..,היא...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה