הבלוג של סיגל פלינט

הבלוג של סיגל פלינט

סיגל נוסבוים פלינט, MA , מטפלת פרטנית וקבוצתית, פסיכודרמה.בעלת ניסיון רב בטיפול פרטני וקבוצתי עם נשים הסובלות מהפרעות אכילה,נפגעות תקיפה מינית, והתמכרויות נוספות. מוסמכת ע'י Focusing Institute להוראת Focusing ומטפלת גם בגישות ה (SE... +עוד

סיגל נוסבוים פלינט, MA , מטפלת פרטנית וקבוצתית, פסיכודרמה.בעלת ניסיון רב בטיפול פרטני וקבוצתי עם נשים הסובלות מהפרעות אכילה,נפגעות תקיפה מינית, והתמכרויות נוספות. מוסמכת ע'י Focusing Institute להוראת Focusing ומטפלת גם בגישות ה (SE Somatic Experiencing) מלמדת במכללת אריאל רופאים ודיאטניות, סטודנטים בסמינר הקיבוצים, מדריכים בקהילות טיפוליות בבית ברל, ומדריכה מטפלים העובדים עם הסובלים מהפרעות אכילה. עבדה בצוות רב מקצועי במכון "שחף" והקימה במכון "פורום" יחידה לטיפול בסובלים מהפרעות אכילה. כותבת טור קבוע בעיתון בנושאים של אכילה וגוף ופעילה בעמותה לטיפול ומניעת הפרעות אכילה.

עדכונים:

פוסטים: 34

החל מינואר 2012

שבת בבוקר, יום יפה, שותה עוד כוס קפה.. ואז קוראת את הטור של ליאת אלקיים במוסף גלריה ששי, של עיתון הארץ. קוראת ומתכווצת, קוראת ומתביישת שאישה יכולה לכתוב כך על אישה,  קוראת ומקווה שמשהו יעיף את העיתון מאסתי גינזבורג, שרק לא ייפול לידיים שלה, מתפללת שיהיה שם משהו שיחסוך ממנה את הטור הכל כך מעליב הזה.

לכאורה בטור שאלקיים כותבת היא מנסה להבין מה גרם לשתיים, אסתי גינזבורג ובר רפאלי להשתתף כמגישות בתוכנית טלוויזיה, אבל בפועל היא מצליפה בהן ופורקת איזה זעם לא ברור שלא בא לי לפרשן אותו בפרשנות קלישאית, שהרי גם מפרשנות שכזו עשוי לדלוף משהו שירחיק ויפצל, אותה ממני, ובסופו של דבר גם יעליב את ליאת ואף ישפיל , ולא זו כוונתי.

חוצמזה אני רוצה לזכור מה שאלקיים שכחה. בלי אסתי ובר לא היה לה טור, ובלעדיה.. כנראה שגם לי לא היה על מה לכתוב היום.

ובכל זאת..אלקיים עושה מספר דברים לא פשוטים, לא הוגנים, כמעט לא מוסריים בכתבה:

ראשית היא משווה בין השתיים,מחלקת ציונים לזו מול זו, מי יותר יפה? יותר מסתורית? למי יש יותר נשמה? פחות נשמה? מי סך הכל נחמדה..אבל לא יותר מאשר “פשטידה”..מי הייתה “מתה” להיות כמו מי? וכו’ וכו’..כך בעוד היא עצמה יוצרת ובונה את הקרב המפצל, המפריד, המחליש את כוחן של נשים..היא מבקרת אותו בעיוורון..”הן עופרה חזה וירדנה ארזי של עולם הסלבס כיום…הרי העולם זקוק לשנאות, לקונפליקטים..”

אז אולי כדאי להפסיק? אולי כדאי לקחת אחריות על מה שכותבים? אולי צריך לזכור שהחיים והמוות ביד הלשון המה? אולי השינוי צריך לצמוח מאפשהו? כי אחרי הכל מי מייצר את אותם השנאות והקונפליקטים? ומי מרוויח מזה? התקשורת? המפיקים? הכותבים? הכותבות? את? אני?

שנית, עוד גרוע יותר מההשוואות ותחרות היופי שהיא חיצונית ונניח שמתייחסת באיזה אופן לעמידתן כמנחות בתוכנית ולכן עוד איכשהו רלוונטיות, אלקיים חובטת גם בניסיון שלהם לעבוד, להתפרנס, ( כן, כן להתפרנס לבד ולהרגיש עצמאיות ושוות בזכות עצמן). היא תוהה מדוע מי שנשואה למיליונר רוצה או צריכה לעבוד ( ממש מצטערת שאני נאלצת לכתוב את זה) ומקבילה את ההנחיה שלהן לתחביב קטן של נשים קטנות… סטייל מקרמה. נו באמת?

ממש לא נראה לי שהנחייה בפריים טיים היא דבר בטוח ומרגיע כמקרמה. האמת היא שכתיבה, כזו או אחרת, שלך, או שלי אל מול מסך המחשב, נראית לי יותר קרובה לפעילות המצוינת לעי’ל. אנחנו יכולות לרשום, ולקרוא, ולמחוק, ולתקן..הן לא. העניין הוא שגם המבוכה, הבוסריות, והגמגום האנושי והמובן של מי שנזרקות בפעם הראשונה לתוך המים, ומה שמאפשר גם להזדהות עם השתיים, נקטלים בטור המדובר. אלקיים אולי הייתה מעדיפה לראות אותן כאלות ולא כבנות תמותה. היא כועסת על שהן מנפצות לה את החלום והופכות לאנושיות  “בסוף כולן חוזרות עם הזנב בין הרגליים לישראל..את לא יכולה לברוח מהפוקס… בעצם שחושבים על זה, זה די עצוב. גם לנו. היינו מתים שתברחי ולא תחזרי.. אם אנחנו לא יכולים אז לפחות את..” לפחות כאן היא מודה שהם כלי עבורה, כלי לממש את החלומות שאנחנו לא יכולים לממש.

הדבר השלישי והאחרון שבאמת מעלה את הסעיף קשור לסירוס ודיכוי הכוח באמצעות הטלת האשמה. מבלי באמת להכירן לעומק ( גם אני כמובן לא מכירה..אבל יודעת בהחלט שלא כל הנוצץ זהב ושבכל פוזיציה יש גם וגם) השתיים נראות לה “..שפויות, ללא שריטה, מבתים מאוזנים עם הורים אוהבים.. מהעשירון העליון”. אני תוהה לעצמי אם הן היו מבתים הרוסים, אלימים.. מהמעברה…עם אבא מכה ואם מזניחה .. אולי הייתה סולחת להן על יופיין. אולי פלוס ומינוס עוד היו נסבלים, הראשון היה סוג של פיצוי על השני, תיקון של עוול.. גורל..קארמה..”מדפקט לאפקט” ( אנחנו אוהבים סיפורים שכאלה) . אבל שני פלוסים זה יותר מדי ( בהנחה שכסף הוא כזה פלוס גדול) חייבים לסרס את זה, לדכא את זה, זה מאיים משום מה.. למה?

אלקיים אומנם מזכירה את המיתולוגיה היוונית אך “הופכת תפקידים”. לטענתה בר ואסתי הן האלות היורדות מהאולימפוס, אך במיתולוגיה היפות שבא לבכות.. מצויות על פני הארץ והן נחטפות על ידי האל בשל קנאה.  כך הרה שולחת את קופידון בנה, לפסיכה היפה, שבה כולם מתאהבים, על מנת שיכשפה בחציו. הרה לא מסוגלת לעמוד בזה שפסיכה יפה ממנה וזה מאיים עד מאוד על מעמדה באולימפוס. פסיכה האומללה נענשת ומובלת לצוק בתהלוכת אבל בגלל דבר אחד ויחיד, בשל יופייה.

הרה שלא עומדת בדחפיה, כמו התקשורת, מרשה לעצמה לעשות מה שהיא רוצה. לשלוח חצי תרעלה, להחיות ולהרוג.. אז איפה היום שוכנות “האלות” ומה מקומן של “בנות התמותה”?

ואולי כדאי שנפרגן ונאהב יותר.. יש מקום לכולן!!!

עוד מהבלוג של סיגל פלינט

תצוגה מקדימה

תחשבי על עצמך "דקה"

 כשמציעים לאדם, גבר, לא כל שכן אישה, לחשוב על עצמו דקה. מתכוונים  שייקח לו זמן, מרחב, רשות. שבזמן הזה יחשוב על עצמו לא על אחרים, יעניק לעצמו "מזון" כזה או אחר, ינשום לרווחה, יחדל מעבודות הטיפול, השירות, יוכל לרגע לא לחושב אלא על...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

"מוכנה למבול של מחמאות" - גברת מטריה?

"...ועל זה?!"... שאלתי את ביתי בת העשר..."מה את אומרת על הפרסום הזה? " "מעצבן שלא רואים לה את הפנים", היא ענתה מבלי להתבלבל הרבה, "היא גם עומדת ככה כאילו שיש לה פיפי...לא זה לא פיפי..,היא...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

"אמא, אל תשימי לי אבוקדו בסנדוויץ', דנה מכנס אמרה שזה משמין"

לפני בערך שמונה שנים הבת הגדולה שלי קיבלה בובת ברבי או בראטס. יחד עם הבובה היא קיבלה ערכה שסיפקה לבובה את "הסביבה" הטבעית שלה. בין החפצים השונים שהיו שם היה גם משקל. הבת שלי לא ידעה מה זה, והיא שמה את זה כשטיחון לניקוי...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה