הבלוג של סיגל דן

sigaldan6

סיגל דן-עיצוב והלבשת הבית

עדכונים:

פוסטים: 4

החל ממאי 2019

כששאלו אותי לפני ארבע שנים בדיוק מה אני רוצה ליומהולדת חמישים, עניתי שום דבר מיוחד רק להיות עם כל המשפחה שלי, לא מסיבת הפתעה, לא טיול בחו”ל, לא קופסה קטנה עם תכשיט גדול, רק להיות עם כל המשפחה.

בדיוק לפני ארבע שנים, ביום הולדת חמישים קיבלתי מתנה, מתנה שלא רציתי. לא בדיוק, כי כל המשפחה שלי הייתה סביבי 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע. (היום יודעת שצריך לדייק בבקשות!)

לפני ארבע שנים ביומהולדת חמישים חליתי בסרטן השד, מהסוג הכי פחות ידידותי, שלא לומר מהאלימים יותר, שכבר שלח גרורות לבלוטת הלימפה.

אני זוכרת את התחושות בקבלת בשורות האיוב הללו: סרטןאליםגרורות

לכל מילה כזו יש כל כך הרבה משמעויות, ומתלווה אליה כל כך הרבה פחד, פחד מוות.

אז אוזרים כוחות, לעיתים מתוכי לעיתים כוחות ששאבתי מהמשפחה שלי שליוותה אותי ומתחילים להלחם על החיים.

בדיקות ועוד בדיקות, חוות דעת ועוד אחת ועוד אחת, ערימות של ניירת, קלסר שלם, קבלת החלטה לגבי הרופא המטפל: הוותיק בעל הניסיון או הצעיר החדשני, ואז איפה לעבור את הטיפולים: קרוב לבית או בבית חולים פרטי, להתפטר מהעבודה או לא, אינסוף החלטות.

ולבסוף מגיע היום, הטיפול הראשון, מגיעה לבית החולים עם פרפרים בבטן, עם פחד גדול בלב, עם רגליים רועדות .

את פניי מקבלת מלאך, לא פחות ולא יותר! מושיטה לי יד עם חיוך על הפנים כמו אומרת: אני פה אל תדאגי.

אנחנו נכנסות לחדר שהוקצה לי ופניי נופלות.

אולם קטן, בו יושבות על כורסאות ישנות, כעורות למדיי, קרועות ושרוטות, חבורה של נשים, חלקן קירחות, חלקן עם פאה או כיסוי ראש כלשהו, לצידן בן משפחה מלווה על כיסא כתר מפלסטיק לבן, בניהן וילונות דהויים מפרידים, הקירות צבועים בצבע ירוק חיוור שראה כבר ימים טובים יותר, ובאמצע דלפק לאחות, קטן ומעוד לא נוח.

 לאחר שתארתי את הדבר האמיתי, הסרטן, הפחדים, המוות… נראה כאילו אני מתעסקת בקטנות. יודעת שכיום המודעות לרווחת החולה גדלה מיום ליום ושבתי החולים ומנהליהם עושים מאמצים לשיפור וזה אכן ניכר, היום המחלקה שטופלתי בה נראית  הרבה יותר טוב, הכורסאות הוחלפו גם הוילונות, הקירות נצבעו מחדש ואפילו נתלו תמונות חדשות, אבל זה לא זה!

כמי שבילתה שעות רבות בחדר טיפולים, זוכרת את התחושות ואפילו זוכרת את הריח, ואני בת מזל שכמוני לא הייתי דקה אחת לבד, תמיד עם המשפחה, זוכרת בעצב גם את אותן נשים בודדות שהגיעו לבד, ואף אחד לא החזיק להן את היד או את השיער בזמן שהקיאו.

רוצה לפנות אליך באופן אישי, ד”ר שרית אבישי אלינר, מנהלת המרכז הרפואי קפלן, בית החולים בו בחרתי לעבור את הטיפולים, ולספר לך מה בעצם רוצה ממך?

ראשית לספר לך שהחלמתי, וכיום אני בריאה לחלוטין ועסוקה רוב שעות היום בלהגשים את החלומות שלי, ולמצות את החיים ככל האפשר. אבל לא יכולה לשכוח את הצוות המסור שטיפל בי, ואת  חברותיי ל”חוג”, ובעיקר לא שוכחת את ההבטחה לחזור לשם, אבל כמובן ממקום אחר.

מימין - בזמן הטיפולים עם שתיים מבנותיי, משמאל - בקורס דיגיטליות בעסקים

מימין – בזמן הטיפולים עם שתיים מבנותיי, משמאל – בקורס דיגיטליות בעסקים

רוצה לספר לך שיש לי חלום להפוך את כל חדרי הטיפולים לחולות בסרטן השד לחדרים קסומים.

רוצה להפוך אותם לכאלה שיתנו תחושה נעימה, שלרגע ישכיחו את העובדה שזהו בית חולים, כמו להגיע לספא, שיקלו על הצוות לתת את הטיפול המסור שהן נותנות, שיאפשרו לבן משפחה מלווה נוחות מסויימת, שהמטופלות תגענה עם חיוך על הפנים, חדר כזה שייתן כוחות להמשיך ולא לוותר.

ועכשיו לתכלס:

רוצה אותך שותפה שלי למהלך הזה, רוצה אותך מכירה לי את העמיתים שלך בבתי חולים נוספים, רוצה אותך עוזרת לגייס חלק מהתקציב, וכמובן רוצה אותך מבינה  את הצורך .

ומה אני?

אני מעצבת פנים, שמאמינה בכל ליבי שעיצוב יכול לשנות דפוסי חשיבה, לשנות רגשות ותחושות, להעצים ולתת כוחות, להרגיע ולנחם. מכירה עוד מעצבות רבות, מכירה אנשים שמכירים עוד אנשים וביחד יבואו לעזור פיזית בהקמה של הפרויקט, אולי אפילו לגייס חלק מהכספים.

משתתפת כעת בקורס “דיגיטליות בעסקים” שיתוף פעולה סופר מושלם בין סלונה לבנק לאומי, שיתוף פעולה שמנוהל ע”י חבורת נשים סופריות כל אחת בפני עצמה ועוד יותר כשהן יחד. ואני זכיתי להיות חלק מקבוצה סופר איכותית, שתוכל לקחת חלק בפרויקט כזה ולעזור להוציא אותו לפועל.

המכתב הזה אליך הוא תוצאה של זריקת מרץ שמקבלים בקורס הזה, זריקה שיש בה חומרים שנותנים את האמונה שהדברים אפשריים אם באמת רוצים אותם, שיש בה חומרים שנותנים אומץ והעזה (הנה ככה פניתי אליך) חומרים שמאפשרים לחזור לתקופה אפלה עם הרבה אור בעיניים.

מזמינה אותך לפגישה על כוס קפה בה אעשה את כל המאמצים להדביק אותך בהתלהבות שלי וביחד בכוחות משותפים, ובאמצעים לא מאוד גדולים, לעשות שינוי גדול מאוד למאות נשים שקיבלו מתנה שלא כל כך רצו.

בכל זאת עם פרפרים בבטן,

                                                                                             סיגל דן

עוד מהבלוג של סיגל דן

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 months
תצוגה מקדימה

כשאלוהים מתערבת לי בחיים ומצווה עליי להסיר את המנעולים

שנים רבות נשאתי על כתפיי עול כבד ומעיק, הפחד מטכנלוגיה. הצלחתי בדרך לא לא דרך לצלוח את החיים עד הלום כשאני נשענת על אנשים טובים ובעיקר טכנולוגיים מאוד.  הבנתי  שהבחירות שלי הושפעו מהפוביה הזו, אך לא עוד! בוחרת לעמוד נכוחה...

תגובות

פורסם לפני 2 months
תצוגה מקדימה

זאת אני וזה העסק שלי: גם וגם

  אז מה הוא העסק שלי? רק השאלה לבדה מרטיטה את ליבי ופוערת בו חלל של השתאות. העסק שלי! כל החיים הייתי עסוקה בלהשיג "וויים" ברשימות שהקפדתי להכין בתשומת לב. את הסעיפים ברשימה בחרתי לרוב על פי האופן שבו אני אתפס בעיניי...

תגובות

פורסם לפני 2 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה