הבלוג של סיגל דן

sigaldan6

סיגל דן-עיצוב והלבשת הבית

עדכונים:

פוסטים: 3

החל ממאי 2019

גם וגם או למה היה בבית ילדותי מסדרון ארוך (הול) בצבע שמן חום כהה ולמה שומרת עד היום שאריות סרוויס מהחתונה של ההורים שלי?

28/05/2019

 

אז מה הוא העסק שלי? רק השאלה לבדה מרטיטה את ליבי ופוערת בו חלל של השתאות. העסק שלי!

כל החיים הייתי עסוקה בלהשיג “וויים” ברשימות שהקפדתי להכין בתשומת לב. את הסעיפים ברשימה בחרתי לרוב על פי האופן שבו אני אתפס בעיניי אחרים, מה נכון להשיג והיכן הוא המקום הנאות להיות בו.

מי זה האחרים? הרשימה ארוכה וכמו אצל רבים, בראשה עומדת אמא שלי. (זה לבלוג אחר שלא נאמר בלוגים אחרים)

חתונה טובה: הבחירה הכי טובה שעשיתי עד היום.

לימודים: כלכלה כי זה הכי נכון.

ילדים: שלושה, לא הרבה לא מעט.

עבודה ראשונה: כזו שיש בה הרבה שכר והיא גם “נחשבת”

עבודה שנייה: כי צריך להתפתח

עבודה שלישית: לנפש, פעם ראשונה שהרגשתי סוף סוף צורך

ואז הגיעה פולי! לא, לא באמת פולי, חליתי!

זה הפתיע אותי, לא שמישהו מצפה לזה או עושה הכנות לקראת זה, אבל זה  תפס אותי לא מוכנה. הרגשתי שאני במעלה הסולם, גבוה, ופתאום חבל! שהגליש אותי למטה ועוד בחבטה עזה: אני? חולה? מה פתאום!

ברגע השתנו לי החיים ועד היום מתווכחת עם זה, מתכחשת לזה, נלחמת בזה ועושה מלא טעויות שרק בדיעבד מבינה אותן.

אחת מהטעויות הללו הייתה להתעקש להשאר בעבודה כאילו כלום, כלום לא קרה, שום דבר.

ובמציאות: הכל קרה, מתפטרת מהעבודה. ועוד התרסקות, עוד חבטה למטה!

ובעבודה קשה, סיזיפית, מורכבת ומסובכת שואלת את עצמי: ומה עכשיו?

שעות של חשיבה עמוקה, צלילה לתוך הבפנים של הקישקע.

מה רוצה? מה אוהבת? מה עושה לי טוב? מה מעורר אצלי תשוקה? מה מניע אותי? מה הערכים שלי? מה היכולות שלי? מה החוזקות? מה החולשות???

הרגשתי שעובדת ממש קשה, שמתקשה בדרך הזו וקושי וחשיבה מאומצת הרי עושים קמטים, אז הפסקתי. קיבלתי החלטה לא להחליט.

ופתאום באותו שבוע מכל כיוון הגיעו אליי התשובות.

אמא שלי שעברה לדיור מוגן, בקשה שאעצב לה את הדירה החדשה כי רק על הטעם שלי והבחירות  שלי סומכת.

שכנה שהתקשרה ובקשה עזרה בהתלבטות לגבי סלון חדש ועל פי בעלה רק מה שסיגל תגיד : עושים.

מכירה את זה, סיפור חיי, מאז שהייתי נערה שיניתי את החדרים של החברות שלי, לכל מקום שנכנסתי הרגשתי אותו קודם ואז לעיתים הצעתי להזיז ספה, להוסיף וילון, לפתוח חלון בקיר, ולעיתים הזזתי בעצמי, במו ידיי.

באותו שבוע גם תקף אותי פרץ של יצירתיות שנשכחה בעבר, הוצאתי את כן הציור וציירתי, גם פיסלתי בברזל.

וליקום נמאס לשלוח לי רמזים קטנים, אז הוא שלח את עירית, חברה מבית, שאמרה בצורה ישירה: יאללה תתקשרי ותרשמי עכשיו!

אלבום אישי

עירית ואני

 

אחרי שהחזרתי את כרטיס האשראי למקומו, ישבתי מולה והרגשתי שקט, שקט שלא חוויתי מזמן.

סיימתי את הלימודים בשיא של התרגשות, וישבתי לדייק את המהות של העסק שלי.

זהו שילוב בין שתי תשוקות גדולות בחיים שלי, אימון (קואוצ’ינג) ועיצוב.

הכי אוהבת את הפגישות הראשונות: ההכרות, ההקשבה, ההבנה, ההכלה. אחר כך “המשחק” , ככה אני קוראת לזה כי זה חייב להיות משעשע וכיפי.

איך רוצים שהחיים שלנו יתנהלו, מהו סדר היום, ההרגלים שלנו, המקום הבטוח המוכר לנו, לעומת איך היינו רוצים/מעדיפים שהם יתנהלו. מה עובד לנו טוב ככה ומה נרצה לשנות, מה אנחנו צריכים שיעודד אותנו, שיניע אותנו, מה מדייק אותנו ובמה אנחנו צריכים לטפל, מה יעזור לנו להתמודד עם הקשיים שלנו איפה אנחנו הכי חזקים.

בתום ה”משחק” מתחילים להנות ממש – אני בעיקר.

הולכת הביתה וחושבת את הבית שלהם, חושבת את הבית שלהם ביום, חושבת אותו בלילה, חושבת בזמן האוכל וחושבת באמצע סרט… עד שנולד בית.

אותו בית שיתאים לאותה משפחה, לצרכים שלה, לרצונות שלה, לדרישות שלה. בית שיהיה חלק מהזהות שלהם ממי שהם.

ואחרי “fine tuning” איתם מתחילים.

יכולים לתאר אושר גדול מזה? שמחה? חיות? סיפוק?

אני לא! ולכן אני שם!

בילדותי גרנו בבית רכבת צנוע, בשכונה צנועה. אלה היו שלהי שנות ה 60, אנשים רק יצאו בשן ועין מתקופת הצנע, שרדו בקושי מהיד לפה.

הורי היו אנשים פשוטים, ולכאורה “רגילים” אנשי עבודה, עובדים לפרנסת המשפחה מצאת החמה ועד צאת הנשמה. בתוך זה אמא שלי הקפידה לשבץ אבנים טובות ולשזור בחיים האפורים גם צבעים עזים.

כך מצאנו את אבי עומד וצובע את ה”הול” בצבע שמן בגוון חום כהה.

לא היה מי שלא הרים גבה, שלא שאל למה? חבל? מאיפה הצבע? מי צבע לכם? ואז כמעט לכל החברים שלהם “נולדו” מן קירות שכאלה (בדיעבד הבנתי שזה הצבע הכי זול שאבא שלי השיג…)

היתה צניעות, לא היה עושר גדול, אנשים הסתפקו במעט ושמו את הדגש על האוכל ופחות על העיצוב. ובכל זאת בסלון, במזנון על מפת תחרה מגוהצת ומעומלנת למשעי, עמד הסרוויס שקיבלו בחתונה ברוב הוד והדר וכבוד.

אז קיר חום אין לי בבית אבל חלקים מהסרוויס עדיין שמורים אצלי ברגשי נוסטלגיה למשפחה הגרעינית, למשפחה של פעם.

כזאתי אני, גם וגם, מורכבת: קווים נקיים גאומטריים כמעט מול צבעוניות מתפרצת, מודרני הייטקי מול וינטג’, נורדי מול בוהו שיק.

יש בי מזה וגם מזה, והמידה והעוצמות של כל אחד מהם הם לפי הצורך, בדיוק במידה המתאימה.

זאת אני וכזה העסק שלי. גם וגם.

אלבום פרטי

גם וגם, אלבום פרטי

https://www.facebook.com/sigaldan.design/

עוד מהבלוג של סיגל דן

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 4 weeks
תצוגה מקדימה

כשאלוהים מתערבת לי בחיים ומצווה עליי להסיר את המנעולים

שנים רבות נשאתי על כתפיי עול כבד ומעיק, הפחד מטכנלוגיה. הצלחתי בדרך לא לא דרך לצלוח את החיים עד הלום כשאני נשענת על אנשים טובים ובעיקר טכנולוגיים מאוד.  הבנתי  שהבחירות שלי הושפעו מהפוביה הזו, אך לא עוד! בוחרת לעמוד נכוחה...

תגובות

פורסם לפני 4 weeks

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה