הבלוג של סיגל - סיפור בנייר

sigalcraft24

סיגל כהן בעלת העסק "סיגל - סיפור בנייר". אני יוצרת ומעצבת בנייר - כרטיסי ברכה, מחברות, יומנים ופנקסים מעוצבים, מעמדי ממו, קופסאות מתפוצצות, תמונות קנבס ומוצרי עץ הכל בעבודת יד! אפשר לבחור פריטים מהמלאי הקיים ואפשר... +עוד

סיגל כהן בעלת העסק "סיגל - סיפור בנייר". אני יוצרת ומעצבת בנייר - כרטיסי ברכה, מחברות, יומנים ופנקסים מעוצבים, מעמדי ממו, קופסאות מתפוצצות, תמונות קנבס ומוצרי עץ הכל בעבודת יד! אפשר לבחור פריטים מהמלאי הקיים ואפשר להזמין עיצוב אישי, מיוחד ומותאם לכם. אוהבת לנדוד עם הדוכן שלי למקומות יפים ומיוחדים.

עדכונים:

פוסטים: 11

החל מינואר 2019

ההורים שלי תמיד אמרו, גם כאשר גדלתי והתבגרתי, שתמיד אשאר הילדה הקטנה שלהם. גם היום אני לפעמים מרגישה או רוצה להרגיש שוב, ולו לרגע, הילדה הקטנה שלהם

15/09/2019

ב-22 לאוגוסט חל יום הנישואין של ההורים שלי. עוד נקודת ציון שמעלה זכרונות רבים כל כך. היום, אחרי חמש שנים בלעדיהם, אני משתדלת להתייחס לזה כזכרונות נעימים. גם כאשר הדמעות מציפות את העיניים, אני מודה על הזכות להיזכר, על הזכות שהיתה לי לגדול במחיצתם, להיות שלהם, לחוות אותם ואיתם. שום דבר מזה אינו ברור מאליו.
29e9b5c9-2815-4367-a88f-f047ee731bf3

ההורים שלי התחתנו בשנת 1950. הם נפטרו בשנת 2013 בהפרש של חצי שנה זו מזה. אז הם היו נשואים 65 שנה. אני נולדתי ב-1971, כאשר הם היו בשנות הארבעים שלהם. יש לי שני אחים גדולים ממני ב-16 ו-20 שנה. גדלתי למעשה כבת יחידה בבית. אני בכלל לא זוכרת את התקופה שהאחים שלי עוד גרו בבית.

אחד הזכרונות שלי הוא שכאשר ההורים שלי היו צריכים לצאת בערב הם היו משאירים אותי עם בייביסיטר. הבן או הבת של השכנה מהדלת ליד, הבת של השכנה מקומה 3, אחת הבנות של השכנה מקומה 5 בצד ימין, או הבת של השכנה מקומה 5 בצד שמאל. היו גם שתי אחיות שגרו בהמשך הרחוב ובאו לפעמים. בשבילי זו היתה חוויה כל פעם מחדש. אהבתי לשחק איתם, להראות להם את הדברים שלי, לדבר איתם ולראות טלויזה ביחד.

זכורה לי גם פעם אחת שההורים שלי טסו לעשרה ימים לחו”ל, והשאירו אותי אצל השכנה בדלת ליד, שהיתה הגננת שלי והיו לה שלושה ילדים גדולים ממני. ההורים נתנו לי שתי חבילות מסטיק עלמה צהוב, כדי שאדע לספור את הימים עד חזרתם. מבחינתי זו היתה ממש חוויה לראות פתאום ולחוות איך חיה משפחה אחרת ביומיום, את המנהגים והמאכלים.

56917973_644574376015690_3259748154664288256_o

אני התייתמתי בגיל 42, אבל ליתמות אין גיל. אני מניחה שאצל כל יתום קיימת התחושה הזו של ריק, של משהו מאד בסיסי שאיננו עוד. תחושה שעמודי התווך, איתם אתה גדל, אלו שהיה נדמה שיהיו שם תמיד, פתאום אינם. אצלי התחושה הזו ישר נחרטה במשפט שמלווה אותי כבר חמש שנים - אבא ואמא הלכו, ואני לא מוצאת את הבייביסיטר! המשפט הזה נחרט לי בראש ובעצם מביע את כל התחושה הזו של האובדן, של להישאר לבד בעולם.

אני יודעת שההורים שלי כן דאגו לי לבייביסיטר, לפני לכתם. הבייביסיטר שנשאר איתי היא המשפחה שלי - בעלי והילדים. אבל כמו שההורים שלי תמיד אמרו, גם כאשר גדלתי והתבגרתי, שתמיד אשאר הילדה הקטנה שלהם, בת הזקונים כך גם היום, אני לפעמים מרגישה או רוצה להרגיש שוב, ולו לרגע, הילדה הקטנה שלהם.

69812454_740068799799580_807376001070792704_o

צילום: לילך גל

סדרת המפגשים “משפחה אמיתית” בחסות יקב טפרברג וסלונה, תמיד מסקרנים אותי בדיוק בגלל החוויה הזו של ללמוד ולהכיר משפחות אחרות.

אתמול בערב השתתפתי במפגש עם האחיות מאיה ועדי כוכבי. שתי יוצרות כישרוניות במדיה הדיגטלית, אשר יצרו, בין היתר, את “הסטורי של אווה”. המפגש איתן היה מעצים ומעורר השראה על עשייה, ועבודה קשה, של שתי בחורות יחסית צעירות, אשר מגשימות ועושות ברמה בינלאומית.
“הסטורי של אווה” הוא סיפור הצלחה מדהים. הוא הופק תוך מחשבה מאד מאד מדוייקת ובמקצועיות בקנה מידה הוליוודי  ויותר. ההשפעה שלו היתה עצומה והנגישה לבני נוער את סיפור השואה, בדרך חוייתית כמו ששום מדיה לא יכולה לעשות היום. אני זוכרת שבתור ילדה קראתי ספרים וראיתי סרטים על השואה, כי הבנתי שזו הדרך שלי לזכור ולכבד, אבל הילדים היום פחות סבלניים ומוחברים לקריאה ולסרטים. הסטורי של אווה דיבר אליהם בגובה העיניים, בשפה שלהם.

76d7ba98-bfa9-479c-a49e-b9452d0e2a57

יחד עם הסיפורים מעוררי ההשראה על העשייה  הרבה של שתי האחיות, על הכישרון והיצירתיות, אני נהנתי להקשיב גם בין השורות, על הסיפור המשפחתי שלהן. על אבא שאולי קשה לשכנע אותו עם רעיונות חדשים, אבל ברגע שמצליחים הוא עוזר והולך איתן עד הסוף להגשים ולבצע. על אמא שתומכם, מייעצת ונמצאת שם גם כחלק בלתי נפרד מהעשייה. על ארוחות משפחתיות שמתחילות בלי דיבורים על עבודה, אבל מסתיימות לעיתים בפרוייקטים חדש. על קשר נפלא, מעשיר, מעצים ומפרה בין אחיות ששותפות לגמרי לחלום ולעשיה אחת של השנייה. לגמרי סיפור מרגש ברמה האישית.

לקריאת בלוגים נוספים שלי כאן

להתרשמות מהעבודות שלי ויצירת קשר כאן

 

עוד מהבלוג של סיגל - סיפור בנייר

תצוגה מקדימה

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 10 months
תצוגה מקדימה

אני כאן בשביל ה- WOW

#להפתיעולרגש. זה בעצם הרעיון מאחורי "סיגל - סיפור בנייר". הרעיון להקים עסק, ולמכור את העבודות שלי בנייר נולד, כאשר הבנתי פתאום שבזמן שאני יוצרת אני כבר מדמיינת את התגובה של מי שיקבל -  את השמחה, ההפתעה וההתרגשות. מכירים את...

תגובות

פורסם לפני 9 months
תצוגה מקדימה

אני מחפשת אותך

את, מנהלת משאבי אנוש או מנהלת/בעלת חברה, שדואגת לעובדים שלה וחושבת מחוץ לקופסא. יודעת לפרגן ולתת להם הרגשה כמה הם חשובים. אוהבת להפתיע ולרגש אותם בארועים מיוחדים ובחגים. מאמינה בלתת לכל אחת ואחד מהם יחס אישי ותשומת...

תגובות

פורסם לפני 8 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה