הבלוג של סיגל בשי

sigalbashi

עדכונים:

פוסטים: 11

החל מאפריל 2013

אוהבת לחיות ! אוהבת את החיים, אוהבת אנשים, אנשים אמיתיים ובעלי חיים, מכורה לבעלי חיים …. לתום שלהם, לנאמנות העיוורת שלהם, זו שהזדהתי איתה מרבית חיי.

נאמנות עיוורת, נאמנה, כזו אני….. 17 שנים בהן הייתי נשואה, גרושה, שוב ביחד ותמיד תמיד עם אותו אחד, 17 שנה עם אותו אחד, כמו סוס שרתום ולא יכול להסתכל ימינה או שמאלה, גם אם מאוד יתאמץ, ככה אני, למרות שמעולם לא התאמצתי, אף פעם לא באמת רציתי.

היה לי שקט בטוח ומוכר, באיזור הנוחות שלי, למרות שאני לא ממש זוכרת מתי באמת היה לי נוח שם בפעם האחרונה….. שנים של מרמור, תסכול,חוסר מיצוי עצמי ושפע של רחמים עצמיים, ככה נראה איזור הנוחות שלי, עד כדי כך התפשרתי, ככה נמוך הגעתי.

מסתבר שיש לנו כפתור חבוי אי שם במעמקי הנפש, שכשמיים מגיעים עד נפש, אבל כוחות לשינוי אין, אנחנו לוחצות עליו, מבלי להרגיש בכלל ועוברות למוד של אוטומט, מוד רובוטי, קמות בבוקר, מתארגנות, מארגנות, מסיעות, נוסעות, עובדות, חוזרות, לוקחות, מאכילות, מחבקות, מכבסות, מבשלות, מחייכות כשצריך, מחנכות כשאין ברירה, מקלחות, מרצות, משכיבות  נכבות ונעלמות….. ובבוקר….חוזר חלילה.

ככה, שנים על גבי שנים והנחמה היחידה, זו שבטח מוכרת לכולם…..היא, אוכל, אלא מה ?

אוכל, בכל דרך, בכל צורה, כמה שיותר שמן, כמה שיותר מתוק….. מתוק מתוק מתוק….. מניאק המתוק הזה, יש לו נשק שאין לאף אחד אחר, הוא משחרר אנדרופינים, כן כן אנדרופינים, כאלה שנותנים מין תחושת היי שכזאת, כמו אלה שמשתחררים אחרי ספורט, כמו אלה שמשתחררים אחרי סקס ..סקס ? הצחקתם אותי …. מה זה בכלל סקס ?

והאוכל הזה, הנחמה הארורה הזאת, 33 קילו הוסיפה לי ……. נחמה כבדה… כבדה מאוד….

עטופה בחומת הגנה כבדה, מאוד כבדה, המשכתי להתנהל על מוד האוטומט שלי….

כמה שנאה, וואו כמה שנאה….. שנאתי קניונים, שנאתי בגדים, שנאתי לצאת, שנאתי ללכת ברגל,…כל האהבות שלי, הגדולות שלי נעלמו לי, הפכו לאויבות הכי גדולות שלי…..

שנאתי ים, אוי כמה אהבתי ים, שוחה את כל הסגנונות, הכי דג במים… שנאתי ים, תמיד עם בגדים, מזיעה מתחת לשמשיה, כשכולם היו במיים, אני הזעתי אותם…..

שנאתי לרקוד, מוסיקה היא סם החיים שלי, הייתי נוגעת בכל כוכב כשרקדתי…שנאתי לרקוד, הזעתי נורא, היה לי כבד ומסורבל, הבגדים לא החמיאו והמראות…. בכל פינה, לראות את ההיא השמנה מולי עושה צחוק מעצמה, שנאתי לרקוד….

שנאתי סקס. אני, עקרבית שכמותי, גמישה כמו נערת גומי, מכורה לחום ומגע. שנאתי סקס. סקס עושים באור, בסקס נוגעים, חומת המגן שלי…… בסקס מתקלפים, מהכל….. הבפנים והבחוץ…שנאתי סקס.

מאי 2010 …. רעידת האדמה הפרטית שלי, זו שאיימה על החומה שלי, התחילה, התחילה, התעצמה והתפוצצה לי בפנים.

נפרדים…..המוות האישי שלי, הפרטי שלי, הגיע….. תחושות הכישלון, האכזבה, הפחד…וואו כמה פחד הציפו אותי והרגו אותי לאט אבל בטוח.

לא זוכרת כלום…התאבלתי, בכיתי, צעקתי, הסתגרתי, נברתי וחיפשתי תשובה, מה עשיתי, יותר נכון מה לא עשיתי, איפה טעיתי, חיפשתי, חיפשתי להאשים את עצמי, הרי אני תמיד אשמה….. הרי בגללי הכל קרה, תמיד אני, אשמה….

אני לא זוכרת, נורא רוצה לזכור, אבל אני לא זוכרת, מה במהלך אותו סוף שבוע שחור גרם לשינוי, לשינוי של לעבור ממוד אוטומט למוד של עשייה, אולי זו אותה מודעת פרסומת של קבוצת הרזייה  חדשה שעומדת להיפתח ביום שלישי הקרוב…..

אולי המכתב מקופת חולים…. אבל משהו קרה, שני טלפונים, שתי שיחות טלפון בדרך אל השינוי….הנה הנה רואים ? האור בקצה המנהרה…..

ביקור אצל רופא המשפחה, כדורים להרגעת הנפש וליציאה מדיכאון…..

ומפגש ראשון ביום שלישי בקבוצת דיאטה חדשה שרק נפתחה היום.

אוגוסט 2010….חזקה יותר, שמנה קצת פחות, מלווה בארסנל של חברות טובות, קרובות, מכילות, ואוהבות ………שיחות מכינות לבנות, שתיקות של עצב, שהפכו לשתיקות של ציפייה, וההוא עזב את הביית,

שלושת חודשי ההכנה עשו את שלהם, הייתי מוכנה לנורא מכל, אגרופים קפוצים, ראש מורם, גב זקוף ואני, גרושה + 2 ………. תתחדשי וברוכה הבאה למועדון הכי גדול בארץ.

שנתיים וחצי…. בעצם שנתיים ותשע, אחרי,…33 קילו פחות, ללא כדורים, ללא מוד אוטומט, אני חזרתי להיות אני !

אני חיה, אוהבת את החיים, אני רוקדת, אני שוחה, אפילו קניתי לי ביקיני אדום ואני לא מפספסת ים, ים בבוקר, בצהריים, בשבת, סופשים שלמים, אני בים. אני מתלבשת, אפילו יש לי מראה בחדר, שממנה מחייכת אלי כל בוקר, אישה, אישה אמיתית, מאושרת, עצמאית, מלאת ביטחון עצמי, שופעת שמחת חיים לבד אבל לא בודדה לרגע, מאושרת ונהנית מכל רגע …כן כן אפילו מסקס :)

אז כן כן כן, יש דבר כזה להיוולד מחדש, תראו אותי ….

נורא נורא רוצה לספר לכם על הנשר שלי…. הפרטי שלי, שסימן את תהליך הלידה כולו….אבל זה מחר….התחלתי מאוחר מידי….. התלהבות ראשונית, עוד לידה….. <3

עוד מהבלוג של סיגל בשי

תצוגה מקדימה

כשהכתובת על הקיר וקוראים לה האישה האחרת ......

ההדחקה, כנראה עובדת.. מנגנון ההגנה שלנו, חזק כך מסתבר יותר מאתנו, נבגדתי, מצמרר להגיד, מצמרר עוד יותר לכתוב, אבל כן, בגדו בי, בגדו בי, רמסו אותי, השפילו אותי, לא זכרתי האמת, אולי קצת, במעורפל, את התחושות, את הכאב, את...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

נוגע לא נוגע .....

היא לא מוצאת את עצמה .... כבר כמה חודשים שהיא מסתובבת סביב עצמה ...משתבללת ...מתחפרת לבדה עם עצמה בעצמה . מידי פעם יוצאת לגיחה קצרה, ככה רק כדי להוכיח לעצמה שהיא לא מפסידה כלום והיא מוכיחה .... ומתחפרת.... שוב. אבל הוא.... יש בו מן...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

גרושים....המוות הפרטי שלנו והדרך מהחושך אל האור

פנו אלי נשים, לא מעט האמת, בהודעות פרטיות בפייס, בעקבות הפוסט הראשון שלי, לשאול מה הסוד שלי? איך מתגברים?  מה עושים?  ואם אפשר על הדרך לשחרר כמה טיפים ..... אז זהו...צר לי לאכזב אבל אין מתכון אינסטנט להבראה מהסיוט הנורא הזה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה