הבלוג של סיגל בשי

sigalbashi

עדכונים:

פוסטים: 11

החל מאפריל 2013

כבר כמה ימים …האמת כבר קרוב לשבוע,

יש לי בלוק, בלוק בראש,

וגוש ענק בגרון,

אבל בגלל שמצאתי שהכתיבה משמשת לי פורקן, נלחמתי ואני נלחמת תוך כדי הפוסט הזה בכל המחסומים שמקיפים אותי ואני, מתכוונת לנצח !

מה ? מה יש בו בגיל הזה שלנו שבא לנו לפרק את המגדל שבנינו במשך שנים לבלגן את הקוביות ולהתחיל לבנות מחדש ?

לשבור את הכלים ….ולא משחקים

לעשות פוס משחק, אח”כ מן ראורגניזציה שכזאת ואז שוב….הכל מחדש.

אז נבגדנו, התגרשנו, רזינו, “חזרנו לשוק הפנויים פנויות”, למדנו לאהוב את עצמנו מחדש…..

עזבנו את מקום העבודה שלא סבלנו, כי קיבלנו החלטה שאנחנו לא נמצאים יותר איפה שלא טוב לנו ….

ישבנו בבית, ליקקנו את הפצעים, נחנו, בילינו, יצאנו, רקדנו, הכרנו ים של אנשים חדשים, טיפלנו בבנות והרמנו אותן שוב על הרגליים, עשינו המון ובעצם לא עשינו כלום ועכשיו ?

שלוש ארבע וחוזרים למעגל העבודה !

אחרי שנה של ישיבה בבית, רובה מבחירה, התחלתי עבודה חדשה לפני שבועיים,

הרבה זמן לקח לי למצוא עבודה, הרבה מאוד זמן, יותר מידי זמן האמת.

לא השתמשתי ברשת החברתית, ומעטים היו שותפים לתהליך הקשה שעברתי בחיפוש אחר העבודה, המיוחלת.

כמוני, יש עוד הרבה, לי לפחות יש עוד עשרה חברים מוכשרים, מנוסים, חרוצים, שרוצים, רוצים מאוד לעבוד,

הם פנויים, הילדים שלהם כבר גדולים יחסית ולא מהווים “מכשול”,

הם, כמוני כבר לא מתכננים עוד ילדים, הם כמוני מחפשים יציבות וכבר לא חולמים על הטיול של אחרי הצבא,

הם משלמים מזונות, הם מחזיקים דירה ומכלכלים משפחה, יש להם התחיבויות שמן הסתם מחייבות להתחייב למקום עבודה,

הם די מיושבים ונטולי קפריזות, הם רוצים לעבוד ולא רק ללכת לעבודה,

הם למודי נסיון, מלאים חוכמת חיים ונושאים תעודות.,

אבל ….יש להם ולי חיסרון אחד,

לחיסרון הזה קוראים גיל 40+

אנחנו נושאים אות קין על מצחנו וצלב על גבנו !

ארבעים + מסתבר כבר לא אטרקטיבי מספיק לאותם מעסיקים שמעדיפים לקחת נטולי נסיון ולשלם להם חצי ממה שהיו משלמים לנו,

הם מעדייפים להתפשר יותר, לקבל פחות ולשלם הרבה פחות.

אנחנו שולחים עשרות אם לא מאות קורות חיים, חלקם למשרות שהיינו מוותרים עליהן מלכתחילה, אבל בלית ברירה מוכנים לעבוד גם בהן, העיקר לחזור למעגל העבודה, אנחנו שולחים ושולחים ושולחים…….

ומענה ? אין…..

נאדה, גורנישט, אפס, יוק !!!

אז מה ?

חלק מפברקים שנת לידה,

חלק לא כותבים בכלל,

חלק לא מציינים שהם גרושים + ומעדיפים לרשום שהם בעלי משפחה,

ורובם ככולם מסתובבים עם הראש באדמה …..

הביטחון העצמי מתערער, חוסר העשייה מוביל לקיפאון, התריסים נסגרים, הניצוץ בעיניים נכבה אט אט, אם עוד לא הגיע משבר גיל הארבעים עד כה….אז הנה הוא בא בכל הכוח והכי נורא בעיניי הוא הרגע שבו מפסיקים לחלום, לקוות, לרצות ולהאמין…כל החלומות הופכים לפנטזיות ונגנזים אי שם באחת המגירות.

היום בו התחלתי לעבוד היה היום בו חזרתי לחלום שוב, אין הרגשה נפלאה מזו…..

למרות שכל העולם שלי התטלטל בבת אחת ודנה שלי הפכה לילדת מפתח שחוזרת לבית ריק ונשארת בו לבד עד שש כמעט.,אני חזרתי לחלום !!!

ודנה שמחה, כי יש לה אמא עובדת.

אני…לומדת לתעל את שעות הפנאי שלי ומבינה לאט לאט שעשייה גוררת עשייה ואני עמוק בתוכה.

אני מרגישה שהרווחתי ביושר, בעמל וביזע כל יציאה שלי ובעיקר מרגישה שווה בין שווים, שוב !

הניצוץ בעיניים חזר, ההערכה העצמית גם, הראש הורם והגב התיישר,

אז למה הגוש בגרון אתם שואלים ?

אבא שלי….. זה למה…..

מי שמכיר אותי יודע שביני ובין אבא שלי יש חיבור מיוחד

ומי שמכיר אותי לעומק יודע שאבא שלי גידל אותי מגיל 14.

הוא המשענת שלי, הוא הכתף שלי, הוא הנשמה התאומה שלי, הוא המלאך שלי,

הוא האהוב שלי, הוא נתן לי את כל נשמתו מאז ומעולם, מעולם לא שפט, מעולם לא ביקר, תמיד קיבל, תמך, עודד ואני לא יכולה לספור את מספר הפעמים שהרים אותי מהריצפה ואסף את השברים שלי כשהתרסקתי  לאלפי חתיכות.

הוא תמיד היה והוא תמיד יהיה ושלא תעיזו להגיד לי אחרת !

השנה האחרונה הייתה שלי ושלו , בשנה האחרונה היו לנו עשרות ימים של זמן איכות ביחד.

היינו בקופת חולים,שם ריכלנו ביחד על כל הזקנים החולים, כשדקרו אותו אני בכיתי, כשאמרו שהבדיקות תקינות, אני חייכתי, ישבנו בבתי קפה, במסעדות, טיילנו בשווקים, באיטליזים, ביחד הרבה הרבה ביחד.

הביחד הזה, העיף אותי גבוה, מילא אותי באנרגיות מדהימות  והרגשתי מוצפת אהבה

הביחד הזה, היה שלי ושלו, שם אצלו ואיתו חזרתי להיות הילדה הקטנה של אבא….

שיודעת שכל עוד אבא בסביבה שום דבר רע לא יכול לקרות ואני, אני הרגשתי הכי מוגנת בעולם.

לא בריא אבא שלי, הוא בן 82 וקצת

הזיקנה השתלטה עליו כאילו בן רגע והוא ….כבר לא נוהג, ממעט לדבר, מתעייף מהר

ואחרי שתי נפילות בבית, גם לא יוצא לבד מפתח ביתו, אלא אם כן אני מגיעה לקחת אותו, מהבית, מהדלת.

סיכמנו, שהוא לא נועל יותר את הדלת מלמעלה עם הבריח, אלא רק עם המפתח, אותו דאגנו להחליף לכזה שניתן לפתחו גם מבחוץ.

יש לו לחצן מצוקה ואב בית, אבל הוא לא מסכים שזר ידרוך בביתו, מן קיבעון כזה של זקנים.

אז עכשיו, כשאני עובדת ……

הלך זמן האיכות, הלכה הזמינות,

והתעורר לו המצפון והוא, כל כך מציק לי, הוא לא מניח לי לרגע,

אני מנסה, באמת שמנסה, לתמרן, לבוא, לקנות, להיות, לבקר, הכל, הכל מכל כדי להיות לו ולו רק במעט כמו שהיה שם תמיד בשבילי.

לא מרגישה שמצליח לי ואתמול…אתמול כשהייתי אצלו בבוקר והצעתי לו לצאת איתי, קצת, לשמש, קצת, ויטמין די, קצת הוא ואני, לא היה לו כוח.

הוא נראה לי פתאום זקן נורא, עייף נורא והניצוץ שלו, זה שתמיד היה בעיניים הכל כך טובות שלו, נראה, כאילו כבה.

אני דואגת, אני עובדת.

אני אמא לילדת מפתח, אני עובדת.

אני מטפלת בשלט רחוק באבא בן ה 82 שלי וזה הורג אותי, אני עובדת.

אני מזגזגזת בין עצמאות לתלות.

אני הבת של אבא שלי, שאמר שהלואי ויכול היה לדאוג שלא אצטרך לעבוד עוד יום בחיי, אני עובדת.

אני בת 45 מצאתי עבודה אחרי הרבה זמן שלא,

אני לומדת, חייבת ללמוד, לתעל את הזמן שלי, חייבת להיות שם בשבילו, חייבת להיות שם בשבילן, חייבת לעבוד, חייבת………..

כבר כמה ימים …האמת כבר קרוב לשבוע,

יש לי בלוק, בלוק בראש,

וגוש ענק בגרון,

עכשיו זה כבר לא סוד,

עכשיו אתם כבר יודעים למה.

פרנסה טובה ובריאות יקרים, כל השאר בונוס.

באהבה גדולה <3

סיגל

אבא שלי

עוד מהבלוג של סיגל בשי

תצוגה מקדימה

כשהכתובת על הקיר וקוראים לה האישה האחרת ......

ההדחקה, כנראה עובדת.. מנגנון ההגנה שלנו, חזק כך מסתבר יותר מאתנו, נבגדתי, מצמרר להגיד, מצמרר עוד יותר לכתוב, אבל כן, בגדו בי, בגדו בי, רמסו אותי, השפילו אותי, לא זכרתי האמת, אולי קצת, במעורפל, את התחושות, את הכאב, את...

תגובות

פורסם לפני 7 years

אז יש דבר כזה להיוולד מחדש ?

אוהבת לחיות ! אוהבת את החיים, אוהבת אנשים, אנשים אמיתיים ובעלי חיים, מכורה לבעלי חיים .... לתום שלהם, לנאמנות העיוורת שלהם, זו שהזדהתי איתה מרבית חיי. נאמנות עיוורת, נאמנה, כזו אני..... 17 שנים בהן הייתי נשואה, גרושה, שוב ביחד...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

נוגע לא נוגע .....

היא לא מוצאת את עצמה .... כבר כמה חודשים שהיא מסתובבת סביב עצמה ...משתבללת ...מתחפרת לבדה עם עצמה בעצמה . מידי פעם יוצאת לגיחה קצרה, ככה רק כדי להוכיח לעצמה שהיא לא מפסידה כלום והיא מוכיחה .... ומתחפרת.... שוב. אבל הוא.... יש בו מן...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה