הבלוג של סיגל בשי

sigalbashi

עדכונים:

פוסטים: 11

החל מאפריל 2013

ההדחקה, כנראה עובדת..

מנגנון ההגנה שלנו, חזק כך מסתבר יותר מאתנו,

נבגדתי, מצמרר להגיד, מצמרר עוד יותר לכתוב, אבל כן, בגדו בי, בגדו בי, רמסו אותי, השפילו אותי,

לא זכרתי האמת, אולי קצת, במעורפל, את התחושות, את הכאב, את ההשפלה.

עד ששיחה עם חבר יקר שנפגע כמוני, על החיים ועל איך ממשיכים מכאן, הציפה בי הכל כאילו היה אתמול….

הבנתי שחומת ההגנה שלי נבנתה מחדש, הפעם בצורה אחרת.

לא בעודף משקל, לא במרמור, לא בתסכול, לא בלהסתתר מאחורי הקלעים ולא בלהפוך להיות הצל של עצמי,

דלתות הלב שלי, הרחב שלי, האוהב שלי, אך הפצוע שלי, עדיין , כך מסתבר, לא מסוגלות להיפתח לרווחה.

אני מוקפת גברים מדהימים !!! שמחזרים בעקביות, מחמיאים, מפרגנים שמוכנים לשאת אותי על כפיים….ובכל זאת….

בגידה ……….

משהו במילה הזאת, במיוחד כשהיא כתובה, נותן לי אגרוף חזק בבטן, מעיף אותי אחורה ושובר לרסיסים…..

משהו במילה הכל כך נוראית הזאת, זורק אותי בבת אחת, משליך אותי לבורות שחורים…. לתהומות אין סופיים…….

בגידה, בגידה בגוף, בגידה בנפש, בגידה באמון, בגידה בחיים של שנים שנבנים לאט לאט ומתמוטטים בבת אחת.

כשכל הסימנים שם, כשזה ברור כמו שמש, כשזה צועק אלייך בקולי קולות, כשאת מריחה ריחות חדשים ולא מוכרים, כשאת רואה את המבט הכבוי, מרגישה את הריחוק, גם כשהכתובת שם על הקיר הפרטי שלך, שחור על גבי לבן, כתובה באותיות קידוש הלבנה, משהו בך עדיין מסרב להאמין…. משהו בך עדיין מחפש את הספק, משהו בתוכך רוצה שהכל יסתדר, משהו ברצון העז הזה שלך, שכל כך רוצה לשמור על שלמות המשפחה שלך, מקווה לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב…..

אבל זה לא קורה, משהו אחר קורה… וזה בינו לבינה ואת…..את כבר לא חלק מהמשוואה.

את …הופכת בין לילה לנעלם … את תקועה שם, בינו לבינה, את מפריעה למימוש הפנטזיות, שלו ושלה, את הופכת שקופה, מן חי מת שכזה, קוברת שנים של זוגיות……חוזה בהתנפצות החלום.

ואז, באיזה שהוא שלב, האסימון שלך נופל, את מבינה שאת הבייביסיטר, העוזרת, הכובסת, המבשלת, המטפלת שהוא מעסיק במשרה מלאה, כדי לצאת החוצה לחיים, כך הוא חושב, לחים טובים יותר.

העלבון….וואו העלבון ………

וכשהעלבון הופך לכעס, לזעם וכל הדם עולה לך לראש (אני לא מרוקאית…אבל הוא הגיע לשם)

ואת, את כבר לא רואה על העיניים, הרגש גובר על ההגיון ואת מפסיקה לחשוב, לחשוב על כסף, לחשוב על הקן המשפחתי שלך, לחשוב על איך תסתדרי ומה תגידי לבנות, לחשוב, מה יגידו ההורים ואיך תראי בעייני כולם ….

את…. לא רואה על העיניים .את….רק רוצה להוציא את הרעה החולה הזו מתוך הבית שלך, להקיא אותה מתוכך, כשתוך כדי מתרוצצות לך בראש מחשבות זדוניות, ייצר הנקמה עולה על הכל ואת…את רק רוצה להרוס לה, כמו שהיא הרסה לך !!! רק רוצה למצוא אותה ולפרק לה את העצמות, כמו שהיא פירקה לך את החיים, רק רוצה להתקשר לבעלה ולספר לו מילה אחר מילה את כל הסיפור, לפרטי פרטים, בצורה הכי ציורית שרק אפשר, שיכאב לו כמו שכואב לך , שיזרוק אותה כמו שזרקו אותך…..

אז…. זרקת אותו מהבית ואפילו איימת שאם לא יילך תזמיני משטרה…. צרחת, בכית, זרקת לו את הבגדים לכל הרוחות, שלחת אותו לאלפי עזאזל  והוא הלך.

ועכשיו מה ?

איך קמים ? איך שורדים ? איך ממשיכים הלאה ? איך לעזאזל אוספים את השברים ???

אומרים שזמן הוא התרופה הטובה ביותר …. זה נכון, זמן מקהה את הכאב, הנה עובדה, כבר כמעט ולא זוכרת.

הוא נשאר אבא של הבנות שלך, איך שלא תהפכי את זה אתם עדיין משפחה ותמיד תהיו כזאת, רגש הנקמה נעלם וכבר אין לך את הצורך להכאיב בחזרה.

את מבינה פתאום שאם עוד משפחה תיהרס והפעם בגללך, זו לא כזאת גבורה וכבוד בהחלט מפוקפק…..את מתרככת, את מבינה, את משלימה, את שוב שלמה.

אפילו כתבת לה בהודעה פרטית, אמנם שנתיים אחרי אבל כתבת,

כתבת שאת סולחת, שאת מבינה שגם היא לא הייתה מאושרת וחיפשה קצת תשומת לב ואהבה, כתבת שאת מקווה שגם היא כמוך, נמצאת במקום טוב יותר, מקום ללא פשרות, מקום עם הרבה אמת.

ובכל זאת, למרות הזמן, ההבנה, ההשלמה…. משהו שם בפנים חסר, משהו בך מת…

ואת …תוהה

איך איך איך לומדים להאמין מחדש ?

ואיך בכלל פותחים את הלב למישהו חדש ?

ומה עכשיו ? כל החיים כבדהו חשדהו ? כל החיים ניתן, אבל לא מאה אחוז, כדי לא להיפגע שוב ? כדי לא להתרסק שוב ?

איך ולאן לעזאזל ממשיכים מכאן ?

אני מאמינה גדולה באהבה, אוהבת לאהוב ואוהבת לתת

לתת מעצמי, לתת את כל כולי, להיות אישה של איש אחד ……

בבית שלי, בחיפה שלי, בשכבת הגיל שלי, יש הכל מכל, רווקים בלי רווקים עם, גרושים בלי גרושים עם …פרק ב’ …. פרק ב’ עם, פרק ב’ עם שלו עם שלה פלוס אחד משלהם ויש גם הרבה פגועים כמוני, עם פצעים פתוחים… שממשיכים לדמם, שרוצים, נורא רוצים, אבל משהו שם עוצר אותם, משהו לא נותן להם להיפתח, להיפתח לדברים חדשים, לאנשים חדשים, לאהבה …..

ונכון אני יודעת, אנחנו רק צריכים ללמוד להאמין מחדש,

ולפתוח את הלב שלנו,

אני יודעת, הרבה דברים יפים מחכים לנו,

אם רק ניתן להם להיכנס,

עוד אני יודעת ,שסביר להניח שנחטוף עוד כאפות …..אבל אחרי ההיא, הכל כבר יתגמד.

ומי שלא מנסה….. לא חווה

לא לטוב ולא לרע

ועל זה נאמר …..

זה שאנחנו נושמים, עדיין לא אומר שאנחנו חיים !

מנסה…. מנסה לקלף את החומות ומאמינה גדולה שיום אחד גם אצליח.

ואתם…. רק תחזיקו אצבעות ואחלו לי בהצלחה……

אוהבת,

סיגל

עוד מהבלוג של סיגל בשי

אז יש דבר כזה להיוולד מחדש ?

אוהבת לחיות ! אוהבת את החיים, אוהבת אנשים, אנשים אמיתיים ובעלי חיים, מכורה לבעלי חיים .... לתום שלהם, לנאמנות העיוורת שלהם, זו שהזדהתי איתה מרבית חיי. נאמנות עיוורת, נאמנה, כזו אני..... 17 שנים בהן הייתי נשואה, גרושה, שוב ביחד...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

נוגע לא נוגע .....

היא לא מוצאת את עצמה .... כבר כמה חודשים שהיא מסתובבת סביב עצמה ...משתבללת ...מתחפרת לבדה עם עצמה בעצמה . מידי פעם יוצאת לגיחה קצרה, ככה רק כדי להוכיח לעצמה שהיא לא מפסידה כלום והיא מוכיחה .... ומתחפרת.... שוב. אבל הוא.... יש בו מן...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

גרושים....המוות הפרטי שלנו והדרך מהחושך אל האור

פנו אלי נשים, לא מעט האמת, בהודעות פרטיות בפייס, בעקבות הפוסט הראשון שלי, לשאול מה הסוד שלי? איך מתגברים?  מה עושים?  ואם אפשר על הדרך לשחרר כמה טיפים ..... אז זהו...צר לי לאכזב אבל אין מתכון אינסטנט להבראה מהסיוט הנורא הזה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה