הבלוג של סיגל בשי

sigalbashi

עדכונים:

פוסטים: 11

החל מאפריל 2013

אני יכולה לחלק לשלושה חלקים את השנתיים וחצי האחרונות (האמת, אוטוטו שלוש, אבל מי סופר)

השנה הראשונה…הכואבת, שנת האבל שלי, שנת הרחמים העצמיים, שנה של תחושת כישולן נוראית, בה התחפרתי עמוק עמוק מתחת לאדמה, בה ליקקתי את הפצעים, בעודי מחפשת נואשות את האור האבוד בקצה המנהרה, שנה בה לא האמנתי שזה אפשרי, שנה של כאוס, שנה של איסוף שברים, שנה של הבראה.

השנה השנייה, המטורפת, המוקצנת, שנה של השלמת חוסרים, טשטוש הקווים האדומים, מילוי מצברים, שנה בה עשיתי הכל מכל, למדתי לקבל את עצמי, לחיות בשלום עם הגוף שלי, שנה בה חוויתי וטעמתי גם מהפירות האסורים, בה הייתי במקומות שלא חלמתי שאהיה, בלעתי את החיים, רקדתי עד אובדן חושים, גיליתי מחדש שפרפרים בבטן זה עדיין אפשרי, אהבתי, הייתי נאהבת, נגעתי בשמיים, שנה של הכל ובגדול, הכל או כלום, שנת האקסטרים שלי.

והחלק השלישי, זה שכאן ועכשיו, השקט…. השקט שאחרי הסערה….. כמו בפאזל, כל חתיכה תופסת את מקומה, התמתנות, התמקדות בדברים החשובים באמת, סינון רעשים ורוגע הרבה רוגע, שום דבר כבר לא בוער, כבר לא ממהרת לשום מקום, אין תחושת פספוס, אין איבוד שליטה, יש למידה עצמית והרבה, בחלקה כואבת, ברובה מחשלת ומעצבת, חוזרת לאט לאט להקשיב לבטן שלי, היא כך מסתבר יודעת הכי טוב מה טוב בשבילי.

ויש עדיין לפעמים, ראש בעננים, גבוה גבוה בעננים, אבל גם כשהוא שם, תמיד, אבל תמיד הרגליים בקרקע.

ויש כמובן את ההוא….ההוא שמלווה אותי, הולך איתי לכל מקום ומהווה לי תזכורת,

הנשר שלי ….. זה שמקועקע על רגלי…

אני, אני זאת שתמיד הייתה נגד הרס והשחתת הגוף, מכל סוג שהוא,

קעקועים, פירסינגים למיניהם, אפילו חורים באוזניים אין לי.

ולא, לא מטעמי דת, מוסר וכו’

פשוט לא אהבתי, נראה לי מכוער, כואב ובעיקר, כלום לא נראה לי שווה מספיק וחשוב מספיק לחרוט על גופי למשך כל חיי….

עד שבא הנשר ….

ואותו חרטתי על גופי, לאות הזדהות, תזכורת, לתמיד.

האגדה מספרת על הנשר שהוא העוף שחי הכי הרבה שנים מכל העופות.

מגיע עד גיל שמונים !!!

כדי להגיע לגיל הזה עליו לעבור בגיל  ארבעים תהליך קשה וכואב שאורך 150 ימים בהם הוא לא אוכל ולא שותה.

תהליך נפלא של לידה מחדש.

כשטופריו התארכו והתעגלו ומקשים עליו לתפוס את טרפו

כשמקורו הארוך התעגל, ומקשה עליו לאכול את טרפו

וכשנוצותיו הכבדות והמסורבלות מכבידות על מעופו,

עולה הנשר על ראש הר מבודד ומתחיל בתהליך שמצריך כוח סבל ותעצומות נפש.

בשלב הראשון, דופק הנשר את מקורו בסלע, עד שהוא נשבר, כואב ודואב הוא ממתין עד שיתחיל לצמוח מחדש,

כשמקורו צומח, מתחיל הנשר בעזרתו  לעקור את טופריו הארוכים …טופר אחר טופר,

וכשאלה צומחים מחדש, מורט הנשר את נוצותיו הכבדות ומפנה מקום לצמיחתן של נוצות חדשות וקלות יותר.

בסיום התהליך, תהליך הלידה מחדש, יוצא הנשר לחיים חדשים.

האגדה על הנשר, אליה התחברתי כל- כך, כאילו נכתבה עליי והחיבור לאגדה הזו, גרם לי לקעקע אותו על רגלי.

והוא, הוא כאן לתמיד, הוא כאן להזכיר לי את התהליך הארוך והכואב שעברתי, יסורי הגוף והנפש, תהליך ההתבודדות, ההלקאה וההבראה העצמית.

הוא כאן לרומם אותי בימים שנדמה לי שאוזלים הכוחות, הוא כאן להוכיח לי שאני יכולה, הכל !

והוא כאן כדי להזכיר לי מאין באתי ולאן אני הולכת.

ובעיקר, להראות לי בכל יום ….שאכן אפשר להיוולד מחדש,

חזקה יותר, מעוצבת יותר וקלה יותר …..עפה לארבעים השנים הבאות.

הנשר שלי ץזכורת שאפשר גם אחרת

עוד מהבלוג של סיגל בשי

תצוגה מקדימה

כשהכתובת על הקיר וקוראים לה האישה האחרת ......

ההדחקה, כנראה עובדת.. מנגנון ההגנה שלנו, חזק כך מסתבר יותר מאתנו, נבגדתי, מצמרר להגיד, מצמרר עוד יותר לכתוב, אבל כן, בגדו בי, בגדו בי, רמסו אותי, השפילו אותי, לא זכרתי האמת, אולי קצת, במעורפל, את התחושות, את הכאב, את...

תגובות

פורסם לפני 7 years

אז יש דבר כזה להיוולד מחדש ?

אוהבת לחיות ! אוהבת את החיים, אוהבת אנשים, אנשים אמיתיים ובעלי חיים, מכורה לבעלי חיים .... לתום שלהם, לנאמנות העיוורת שלהם, זו שהזדהתי איתה מרבית חיי. נאמנות עיוורת, נאמנה, כזו אני..... 17 שנים בהן הייתי נשואה, גרושה, שוב ביחד...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

נוגע לא נוגע .....

היא לא מוצאת את עצמה .... כבר כמה חודשים שהיא מסתובבת סביב עצמה ...משתבללת ...מתחפרת לבדה עם עצמה בעצמה . מידי פעם יוצאת לגיחה קצרה, ככה רק כדי להוכיח לעצמה שהיא לא מפסידה כלום והיא מוכיחה .... ומתחפרת.... שוב. אבל הוא.... יש בו מן...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה