הבלוג של סיגל שרגא- המטבח של קלרה

המטבח של קלרה

אמא, בשלנית, כותבת מהלב. "במטבח של קלרה" תוכלו למצוא מתכונים בייתים ופשוטים שמתאימים לכל המשפחה, ממבוגרים ועד ילדים שרק החלו לאכול, וכן סיפורים על חיי כאם (ללא אם), אישה ובשלנית בהתהוות.

עדכונים:

פוסטים: 55

החל ממאי 2014

יש בנינו את אלו אשר איבדו מישהו קרוב ויש את אלו (וטוב שכך וכן ירבו כאלה) שלא. אלו שאיבדו את היקר להם מכל מתהלכים בנינו, ברחוב, בעבודה, בגן השעשועים עם הילדים, בכל מקום. אין להם סימן על המצח, אין להם כיתוב על בגדיהם, אני יתום, אני אם שכולה, איבדתי אח או אחות, אין סימן חיצוני שמזהה ומצביע על החור שנפער בליבם ולעולם לא יתמלא.

אבל יש משהו אחד שכן מזהה אותם, משהו שרק חדי הבחנה ששרויים באותו אבל אין סופי יכולים לזהות אצל אחיהם לצרה. יש משהו בעניים, קשה להסביר מה זה, אולי מרוב בכי שגרם לעניים להראות כך, אולי כי העניים הן המראה של הנפש ודרכן ניתן לראות פנימה, אולי כי הן משקפות לאדם היושב ממול את העצב שנמצא בפנים.

חברה לעבודה איבדה את אביה לפני כשנתיים. לא יכולתי ללכת לנחמה בשבעה, אך פגשתי אותה במשרד כמה ימים לאחר סיום השבעה. הסתכלתי עליה והיא עליי, כמובן ידעה שאיבדתי את אימי בילדותי, ואמרה לי: “כשישבנו שבעה הגיעו לנחמנו המון רב, ואני יכולתי לחלקם ל- 2 קבוצות, יתומים ושאינם יתומים. אלו שאינם פנו אליי, חיבקו אותי, אמרו מילות נחמה, ישבו ליד וניסו “לדבר על זה”. היתומים נכנסו בדלת הבית, התיישבו לידי והסתכלנו בעניים זה של זה וישר יכולתי לדעת, גם הם… הם לא אמרו דבר, לא ניחמו, הבינו, מתוך ניסיונם המר, שלא ניתן באמת לנחם, אין מילים בעולם שיכולות להקל, הסתכלנו זה לזה בעניים ולא אמרנו דבר”.

אתמול הצטרפו לאבלים הנצחיים 3 משפחות חדשות, 3 משפחות שמתחילות את דרכם הנוראית בשבילי האבל, בכבישי היגון, בשדרות הגעגוע. ואין מילים לומר להם, כי אין מה שינחם, אין מה שיכול להקל כשאתה מאבד את היקר לך מכל.

בשעת הלוויות של שלושת הנערים האזנתי לרדיו, שמעתי את האבא, את האחות, את הרבנים שהספידו ודמעות זלגו מעניי, בני הקטן הסתכל עליי, לא מבין מדוע אמא בוכה ואני ברחתי למטבח בכדי לא להבהיל את הזאטוט הקטן. ברגעים כאלה הכל חוזר, כל הרגשות, כל התחושות, רגעי הלוויה, רגעי השבעה והימים הארוכים שאחרי שלא נגמרים וכולם עצב וגעגוע.

אין אני רוצה כעת להתייחס לסיטואציה בה נרצחו בדם קר ילדים (בשבילי בן 16 זה ילד ולא נער, ככה אני רואה את זה) למרות שיש לי הרבה מה לומר בנושא. אני רוצה להתייחס למי שנשאר, למי שנגזר עליו לחיות כל יום עם האובדן הנורא מכל.

סבתי איבדה את 2 ילדיה היחידים, את בתה, אימי, בשנת 1990 ואת בנה,  דודי יותר מעשור לאחר מכן. הכרתי את סבתי לפני ואחרי, כשהייתה אם לילדים וכשהייתה אם שכולה ללא ילדיה. אני ראיתי אותה כפרח שהולך ונובל. היא הייתה, סבתי, אישה יפה ובעיקר מוקפדת, לק ובגדים אופנתיים תמיד. לאחר מות אימי הפסיקה סבתי להתאפר, לא השתמשה עוד בתמרוקיה הרבים. מכיוון שהתרגלתי לראות אותה  מאופרת נראתה לי חיוורת נורא. לאחר מות בנה, דודי, נראה כי סבתי נמכה. קומתה הלכה והתכווצה, הייתה יושבת בכורסא שלה ומנסה להבין למה. מדוע קיבלה את העונש הזה, כדבריה. סבי הלך לעולמו לפני מות בנו וחווה את אובדן בתו. סבי היה גבר גבוה ומרשים ולראות אותו בוכה בלוויה ובשבעה על בתו זהו מחזה שנחקק בזיכרוני גם שנים רבות לאחר מכן.

אני רואה את האימהות והאבות של שלושת הנערים, את אחיהם ואחיותיהן, את סבם, והלב יודע, יודע מה עתיד להם, מה צופן להם העתיד המר שנגזר עליהם, הכאב, הגעגוע, המחשבות שלא מרפות, והעניים, העניים שמראות הכל. אין דבר נורא בעולם מלאבד את היקר לך מכל.

אין לי מילות נחמה לומר לכן, משפחות יקרות, כי פשוט אין מה שינחם, אין מה שיחזיר את הגלגל אחורה וזה הרי מה שכל האבלים רוצים תמיד בסתר ליבם…

שלא תדעו עוד צער.

עוד מהבלוג של סיגל שרגא- המטבח של קלרה

תצוגה מקדימה

עוגת פתי בר קפואה- עוגה לימיות הקיץ החמים

יום הולדת- אמא- 35 בשבוע הבא אחגוג את יום הולדתי ה- 34. עברתי 34 שנים של חיים והנה שבוע הבא אני פותחת את שנתי ה- 35. המספר הזה, 35, תמיד גרם לי לתחושת צמרמורת, גם אם סתם הופיע באיזה תרגיל בחשבון שפתרתי בתור ילדה וגם אם במחיר של מוצר...

תצוגה מקדימה

בורקס פטריות ועדשים שחורות -בורקס "בשר" טבעוני

בורקס פטריות ועדשים שחורות -בורקס "בשר" טבעוני מצרכים: למילוי:  2 כפות שמן זית 3 בצלים בינוניים...

תצוגה מקדימה

לביבות עדשים ותפוחי אדמה

לביבות עדשים ותפוח אדמה  מצרכים: 1 בצל בינוני מגורד דק בפומפייה 3 שיני שום כתושות 2 כוסות של עדשים ירוקות מוכנות 2 כוסות של פירה תפוח אדמה כף טחינה גולמית כף...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה