הבלוג של אושרת ירושלמי

שוזרת הסיפורים

"כל אדם הוא סיפור" כל אדם הוא סיפור וכל רגע בו אנו חיים לא היה כמותו מעולם ולא יהיה עוד לעולם. הזדמנות מיוחדת לעבור מסע ממלא ומרגש, לספר את הסיפור שלך ולהותיר חותם. --------------------------------------------------------------------------------

עדכונים:

פוסטים: 10

עוקבים: 3

החל מדצמבר 2011

הכול התחיל ממשפט נאיבי של ילדה בת עשר, שהצהירה כמו שרק ילדות בנות עשר יודעות, ” לא נראה לי שאני ארצה להיות אימא!” והוסיפה באותה נשימה, “ אבל אני אלד ילדים כדי שאימא שלי תהיה סבתא.” כל-כך תמים אז למה זה  צבט לי עמוק בבטן?

האם באמת אימה הייתה רוצה שהיא תלד רק למענה? האם אני הייתי רוצה שבתי תלד רק למעני? האם אנו מחנכים את ילדינו להפוך למכונות לייצור נכדים? ומהי התועלת שתצמח לנו מכך? התשובה שלי כאימא וכאשת חינוך, היא פשוט חד משמעית,  לא בכל מחיר!

ראשית אותה ילדה כבר נולדה, חיה קיימת ובעיקר בועטת (במוסכמות), ולכן אין ספק שטובתה שלה ניצבת מעל  לטובתם של נכדים וירטואליים שטרם נוצרו.

 שנית אם היא תהפוך לאימא בעל כורחה, היא לא תהיה מאושרת, ובכך וודאי שגם אושרם של הוריה  ייפגם מן הסתם. מה גם שאימא מתוסכלת אינה יכולה לגדל ילדים מאושרים,כך שבמקרה הזה גם הנכדים נועדו לעתיד לא ממש מלבב. כך יבואו לעולם שני דורות מתוסכלים, שסביר להניח יעבירו את זה הלאה…

בנושא זה כמו ביתר תחומי החיים אנו נשמעים לתכתיבי החברה, לעיתים תכופות תוך ביטול המאוויים האישיים שלנו. כך חינכו אותנו וכך אנו מחנכים את ילדנו. אני יודעת שאינני מחדשת דבר בנושא.ה- Pink fluid זעקו את זה בקול הרבה לפני. נו ו.. מה השתנה מאז? לצערי הרב כלום. השבוע נפגשתי  עם בנות המחזור שלי מהתיכון לאחר 22 שנות נתק. באותה מידה שהמפגש המחודש עם הבנות גרם לי הנאה צרופה, כך גם רב היה  הכאב שחשתי. סביב השולחן בין פיצה, סלט, קפה ושוקולד, נפתחו פצעים שותתי דם. על כולם לדאבוני הרב אחראית ידידתנו הידועה לשמצה החברה. אותה חברה שמאלצת אותנו ללכת בתלם. אותה חברה המשבצת את כולם בלי הבחנה כלבנים בחומת תפארתה.

אני מסירה את הכובע בפני כל מי שיש לו האומץ ראשית לזהות את עצמו, מי הוא? מה היעוד שלו בחיים? מה הוא רוצה מעצמו? ואז להקשיב לאני הפנימי שלו, ולבחור לעמוד על הרגליים האחוריות, מול צבאה המזוין במיטב התחמושת של החברה, ולפעול בהתאם לתכתיבי נפשו בלבד.

אמרתי ואני ממהרת לסייג את דברי,אמנם אני מאמינה בדברים שאמרתי בפסקה הקודמת, אך לבחירה הזאת יש מחיר. מחיר כבד שהחברה הנבגדת תגבה ממנו כל ימי חייו. למרות  שהוא כאמור שלם עם עצמו ומוכן לשאת במחיר. אולם כיוון שאין הוא מתקיים כישות נפרדת, פעמים רבות גם קרובי משפחתו נפגעים מהבחירה שלו, בדרך זו או אחרת. עובדה זאת מהווה בעיני את המחסום המשמעותי ביותר. למי שנמצא על אם הדרך, וצריך ברגע זה לקבל החלטה, אני ממליצה לא לשמוט את הרגל המונפת, ולבעוט בראש ובראשונה באותו מחסום. זכרו שגם להפוך ללבנה במקום הלא נכון בחומת החברה, זהו מהלך שיגבה מכם ומהיקרים לכם מחיר, לפעמים הרבה יותר כבד. ואם כבר לבעוט יפה שעה אחת קודם. כשהאדם עושה זאת בגיל צעיר, ומראשית דרכו בועט במוסכמות, הוא ממזער את הנזק, ואת מספר הנפגעים. למרות שנהוג לומר טוב מאוחר מאשר לעולם לא, ולרוב אני בעד האמרה. במקרה הספציפי הזה  ככל שמאחרים מספר הנפשות הנפגעות עולה.

“העתיד הופך להווה, ההווה לעבר והעבר לחרטה נצחית, אם לא מתכננים אותו מראש!” טנסי ויליאמס- ביבר הזכוכית

לצעירים בנינו, אלה שעדיין לא קיבלו החלטות גורליות, זה הזמן לעמוד מול מראת העתיד, ולתכנן לפרטי פרטים, איפה ואיך הייתם רוצים לראות את עצמכם בעוד חמש שנים מהיום? ואז לקחת נשימה עמוקה, ולבעוט בכל הכוח, רגע לפני שהבטון שיצקה עליכם החברה מתמצק. זכרו להיות שלמים בלי ייסורי מצפון עם ההחלטה. רק כך תוכלו לשכנע גם את אהוביכם ללוות אתכם לאורך המסע. ולאלה שנוצקו מזמן ללבנה ומעוניינים להיחלץ ממנה, אנא היעזרו באנשי מקצוע, פן תגרמו להתמוטטות הלבנים הסמוכות אליכם. זכרו שככל שהתמהמהתם, הינכם מוקפים ביותר לבנים שנתמכות בכם, זה לא בלתי אפשרי, אבל זה יותר כואב. לכן הכינו מראש תחבושות ואל תפקירו פצועים בשטח.

ובעיקר אני פונה להורים שבנינו, תנו לילד שלכם לבעוט… הרי החברה היא כפוית טובה, מרגע ששיבצה אותנו בחומת המגן שלה, אנו כבר לא ממש מעניינים אותה. היא סימנה עלינו √, והמשיכה לפרויקט הבא, להניח עלינו עוד ועוד לבנים. כן היא לא ממש בוחרת להשקיע בחינוך, תרבות ובריאות, את כל משאביה היא משקיעה בביטחון. תנו לו לחלום ולהגשים, גם אם הוא לא יתעשר מהחלום, וגם אם חלומו אינו תואם את חלומכם, אושרו האמיתי רק הוא יהיה אושרכם. ילדים שמגשימים את עצמם הם בהחלט שמחה!

עוד מהבלוג של אושרת ירושלמי

מַשְׁכּוּכִית[1]

ניסיתי. באמת שניסיתי, ואפילו האמנתי או רציתי להאמין שאני יכולה להשפיע על המערכת. לתרום ולו תרומה קטנה ולשנות לטובה. לא יום ולא יומיים ניסיתי, שש עשרה שנים דבקתי במטרתי הנעלה. למדתי, התמקצעתי, והשתדלתי ככל יכולתי. תוך כדי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

נפלתי ברשת

כאותו עכביש מוכה פרומונים, כך גם אני מגששת דרכי בחשש מידי יום, אל הרשת. זה מתחיל בהבטחה לעצמי, שהיום רק אתעדכן בנעשה, ואחר-כך אמשיך לעבוד. כמובן שברגע שהעכבישה, מזהה את הרטט הקל שבקלים המעיד על כניסתי, היא מצידה שולחת לי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

נחמד שנתנו לנו אגוזים, אך הגיע הזמן לתת לנו שיניים

אתמול התקשרה אלי נסערת, חברתי הטובה העובדת כגננת במשרד החינוך. היא סיפרה לי כי עבר עליה לילה קשה, בו לא חשה בטוב ולא הצליחה לישון. בבוקר הבינה כי עליה לפנות למרפאה ולהיבדק.  על כן ניסתה כמקובל לפנות למפקחת, לצורך הזמנת...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה