הבלוג של אושרת ירושלמי

שוזרת הסיפורים

"כל אדם הוא סיפור" כל אדם הוא סיפור וכל רגע בו אנו חיים לא היה כמותו מעולם ולא יהיה עוד לעולם. הזדמנות מיוחדת לעבור מסע ממלא ומרגש, לספר את הסיפור שלך ולהותיר חותם. --------------------------------------------------------------------------------

עדכונים:

פוסטים: 10

החל מדצמבר 2011

שמחה רבה שמחה רבה אביב מגיע פסח בא למרות שזה לא נראה כאילו הוא עומד להגיע בקרוב, העובדה שפורים חל שבוע הבא מבשרת על גל הניקיונות שבו יפצחו עוד מעט בבתי ישראל. אם כבר מנקים ממיינים ומנפים את המיותר בבית. מחדשים מרעננים ומכניסים אנרגיות טריות. למה לא לעשות זאת גם במגירות הנפש. ולצורך העניין הבא נשאל את עצמנו מספר קושיות

01/03/2012

קושיה ראשונה - עד כמה אנחנו מכירים באמת את האנשים הקרובים אלינו? האנשים איתם אנחנו מבלים שעות רבות במקום העבודה, במשפחה, ואפילו אנשים שאנחנו קוראים להם חברים, (ולא התכוונתי  לחברים שלנו בפייסבוק).  כמובן שכמו בכל תחום בחיים קיימת סכלה רחבה גם בתחום זה. התשובה משתנה מאדם לאדם, מהיכרות להיכרות.

קושיה שנייה – מה אנו יודעים אודות אותם אנשים? אם נבחן את עצמנו נגלה שלמעשה אנחנו לא באמת יודעים מה מקור שמם? מה הם הכי אוהבים? על מה הם חולמים? במה הם הכי טובים? מה מפריע להם בחיים? איזו חווית ילדות משמעותית נחקקה בזיכרונם? מהם הערכים החשובים להם? מה מניע אותם?

קושיה שלישית-  אם בעקבות ערב בילוי עם חברים, או שבת בחיק המשפחה, או פגישת צוות בעבודה, נשאל  את עצמנו על מה שוחחנו? במקרים רבים נגלה שהשיחות עסקו במזג האוויר, בחדשות, בניקיון הבית, בגידול הילדים, בקניות ובגדים, במכוניות, בפקקים, בשכן מעצבן כזה או אחר, או בצרה הלא צפויה שתקפה אותנו השבוע, הכול מלבד הנושאים החשובים לנו ביותר. אני קוראת לזה שיחה צפה. היא לא ממש נוגעת בנו, אלא מרחפת אי שם בחלל.

קושיה רביעית- הבא נשיב לעצמנו בכנות כמה פעמים ביום חלפנו על פני מכר, או במהלך שיחה טלפונית עימו , או במייל, או בכל דרך תקשורת אחרת, שאלנו אותו מה שלומך? ולא באמת המתנו לתשובה מפורטת מעבר לסבבה, בסדר, או במקרה הכי גרוע יהיה טוב. אני לא רומזת שכעת כל אדם שנשאל לשלומו יתחיל באמת לפרט את כל צרות יומו באמצע המסדרון. אני רק חושבת לעצמי שאותה שאלה שנשאלה מתוך הרגל או במקרה הטוב מתוך נימוס, לא ממש מוציאה אותנו טוב. אז אולי כדאי פשוט לפסוח עליה ולהסתפק בברכת שלום.

ולסיום גילוי נאות, אני גיליתי שגם בשיחה שנדמה היה לי שהבנתי למה מתכוון הפרטנר שלי, שאלה פשוטה כמו: “האם כשאמרת… התכוונת ל…” הוכיחה לי שלא באמת ירדתי לסוף דעתו.

מדוע כל-כך חשוב להכיר את האנשים שסביבנו?

ראשית כאשר אנו מתעניינים באדם שלצידנו באמת ובתמים, אנחנו מפרגנים לו בדרך  הכנה ביותר שיכולה להיות. אני מקשיב לך כי אתה חשוב לי, ואני מעוניין להכיר את הסיפור שלך. בנינו, מי לא זקוק לתפיחה שכזאת על השכם בתוך כל טרדות היומיום.

מה גם ששיחה כזאת עשויה להרחיב את אופקינו הרבה מעבר למה שאנו מדמיינים לעצמנו. כמו-כן היא תאפשר לנו מעט אוויר לנשימה מההתעסקות הבלתי פוסקת בעצמנו.

מרגע שנלמד להכיר לעומק את האדם איתו אנו מבלים את זמננו, נוכל לדלג מעל אותו סמול טוק רדוד ולא מועיל, והשיחה בנינו תקלח מאליה.

היכרות מעמיקה תסייע לנו בשעת הצורך לשתף בצוות פעולה בצורה מיטבית. עבודת צוות לא מתייחסת רק למקום העבודה, אלא לכל תחום חיים שבו עלינו לתפקד בזוג או בקבוצה. חלוקת התפקידים תהיה ברורה בלי צורך בדיבורים מיותרים, ותתבסס על כישוריו של כל אחד מחברי הצוות. היכרות עם הגורמים המניעים את האדם, וגם עם העקבות שעשויות להפריע בדרך, תעזור לנו לדעת מה לומר, ובעיקר מה לא לומר. אם נשתדל לכבד את אותם ערכים החשובים לאדם שלצידנו, נצליח להגיע עימו לסינרגיה הרמונית שממנה כולנו נצא נישכרים.

מה עלינו לעשות כדי שזה יקרה?

זהו שלא הרבה. תניחו בצד את האתים, כי אין בכוונתי לשלוח אתכם למסע חפירות. אפשר פשוט מאוד לבחור בכל שבוע, ישיבת צוות, מפגש משפחתי, או בילוי עם חברים. שאלה אחת שמעניינת  אותנו. החוכמה היא להפנות את השאלה כשאנו באמת פנויים להקשבה. להקשיב לא רק באמצעות האוזניים אלה לשים לב גם לשפת הגוף, להבעת הפנים של הפרטנר שלנו. מידי פעם לשקף לו מה הבנו מדבריו, ולשאול האם זו אכן הייתה כוונתו. גם שילוב שאלות רלבנטיות עשוי להועיל מאוד. למשל אם האדם מולנו מספר לנו שהוריו בחרו לקרוא לו על שם אדם מסוים. כדאי שנשאל מה היה הקשר של הוריו לאותו אדם? מה עלה בגורלו? איך הוא מרגיש כלפי השם שבחרו לו? האם זה השפיע על חייו באופן כלשהו?

נאה דורש נאה מקיים

לבושתי הרבה רק בגיל ארבעים שאלתי את אימי מה מקור שמה, שולמית? שאלה קטנה שפתחה עבורי צוהר לסיפור מרתק שלא שמעתי מעולם, והריהו לפניכם.

 

שובי שובי השולמית

 

את דמות סבתי שמעולם לא זכיתי להכיר, נוצרת אני בליבי לעד. היא נולדה בשנת 1905 בחלב שבסוריה ונקראה בשם שולמית. ואילו אני נולדתי בתשעה עשר בספטמבר 1939 בביה”ח “הר-הצופים” שבירושלים, המתמזגת בשמה*[1]. יומיים לפני יום הכיפורים, כך סיפרה אימי. כה סמוך למועד בו נחרץ גורלם של בני עמי, ישראל. בת בכורה להורי יהושע ושרה שהעניקו לי את שמה שולמית.

 

מבית החולים שבתי עם הורי לבית הצנוע בשכונת נחלת אחים. אותה שכונה שבה אף הם דרו בילדותם, וכך גם התוודעו זה לזאת. את ביתם רכשו הורי בדמי מפתח. בכניסה לבית ניצבו שתי מדרגות, בהן ירדנו כדי להיכנס אל החדר היחיד והצנוע, שהיה למעשה הבית כולו. בחדר זה התגוררנו אני, אחותי אתי, משה אחי והורי. היו בו מיטות נפתחות  שנסגרו במהלך היום, ונפתחו בלילה לקראת השינה. כשרצינו לקום, היה עלינו לדלג בזהירות מעל בני המשפחה הישנים. יציאה לשירותים טמנה בחובה גם יציאה מהחדר עצמו אל החצר החשוכה, ואל הקור המקפיא של לילות ירושלים. כדי להקל עלינו הילדים, הניחה אימי בפינת החדר דלי, שבו הטלנו את מימינו. את רכושנו הדל אכסנו בארון קטן, שניצב סמוך לקיר. במרכז החדר עמד שולחן ספרטני, שסביבו חלקנו את פת המזון אותה הצליחו הורי להשיג  עבורנו: מרק חוביז’ה, קציצות חוביז’ה או נזיד עדשים. מזון זה התבשל במטבחון שעמד בחצר הבית. כל תכולתו של המטבח הייתה: כיור קטן עם פיסת שיש, פתילייה ופרימוס. הפרימוס שימש אותנו גם להרתחת חביות מים לצורך רחצה וכביסה. אולם בעיני היה הבית שופע. המטמון היקר ניצב במרכז החדר. לב ליבו של הבית, מרכז הוויתו  הייתה התמונה היחידה שנתלתה על הקיר. תמונתה של סבתא שולמית.  דמותה היפה תכולת העיניים וזהובת השיער הנשקפת והבוחנת אותי, עוררה בי יראת כבוד, מהולה  ביצר סקרנות בלתי נשלט. משאת נפשי הייתה להתוודע לסיפור חייה.

 

 

 

 


[1] תהילים ז’ א’ :”שובי שובי השולמית” –  כלומר: “בת ירושלם” שירושלם הייתה נקראת שלם מתחלה לכן קורא אותה “שולמית”. – לקוח מאתר דעת- עלפי פירוש רבי ישעיהו מטראני .

מעוניינים לקרוא את המשך הסיפור, וסיפורים נוספים? אתם מוזמנים להיכנס לאתר שלי.

http://shozeret-sipurim.co.il/

 

 

עוד מהבלוג של אושרת ירושלמי

מַשְׁכּוּכִית[1]

ניסיתי. באמת שניסיתי, ואפילו האמנתי או רציתי להאמין שאני יכולה להשפיע על המערכת. לתרום ולו תרומה קטנה ולשנות לטובה. לא יום ולא יומיים ניסיתי, שש עשרה שנים דבקתי במטרתי הנעלה. למדתי, התמקצעתי, והשתדלתי ככל יכולתי. תוך כדי...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

נפלתי ברשת

כאותו עכביש מוכה פרומונים, כך גם אני מגששת דרכי בחשש מידי יום, אל הרשת. זה מתחיל בהבטחה לעצמי, שהיום רק אתעדכן בנעשה, ואחר-כך אמשיך לעבוד. כמובן שברגע שהעכבישה, מזהה את הרטט הקל שבקלים המעיד על כניסתי, היא מצידה שולחת לי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

נחמד שנתנו לנו אגוזים, אך הגיע הזמן לתת לנו שיניים

אתמול התקשרה אלי נסערת, חברתי הטובה העובדת כגננת במשרד החינוך. היא סיפרה לי כי עבר עליה לילה קשה, בו לא חשה בטוב ולא הצליחה לישון. בבוקר הבינה כי עליה לפנות למרפאה ולהיבדק.  על כן ניסתה כמקובל לפנות למפקחת, לצורך הזמנת...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה