הבלוג של שלומית מירון

סיפורים קצרים לימים מעורפלים

שלומית מירון - יוצרת ומנחת סדנאות "סיפור חיים" - סדנאות כתיבה חווייתיות וסדנאות לכתיבה אינטואיטיבית (ראו "סדנת סיפור חיים" בפייסבוק). מחברת הרומן "מורטוריום"... +עוד

שלומית מירון - יוצרת ומנחת סדנאות "סיפור חיים" - סדנאות כתיבה חווייתיות וסדנאות לכתיבה אינטואיטיבית (ראו "סדנת סיפור חיים" בפייסבוק). מחברת הרומן "מורטוריום" - http://www.steimatzky.co.il/Steimatzky/Pages/Product.aspx?ProductID=11730041&CategoryID=1 קישור לספריה הנוספים למבוגרים ולילדים באתר מנדליי מוכר ספרים ברשת: http://mendele.co.il/?product_author=shlomit-miron דף פרופיל באתר המכון לתרגום ספרות עברית: http://www.ithl.org.il/author_info.asp?id=483 דף הפרופיל באתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy.net/showprofile.asp?id=29319

עדכונים:

פוסטים: 9

החל מאוגוסט 2010

נפלאות דרכי הנפש לרפא את עצמה וכתיבת סיפור היא המרתקת שבהן. זהו סיפורה של הדרמה הסמויה המתקיימת בנו במקביל לדרמה הגלויה. היא זו שמוליכה את רגלינו, מפעימה את לבנו ומכוננת את חיינו מבלי שנבין כיצד ומדוע.

19/11/2013

אתם מבקשים לכתוב סיפור או שיש לכם סיפור שמבקש להיכתב?

זאת השאלה הראשונה שאני שואלת את משתתפי סדנאות הכתיבה “סיפור חיים”, ואני תמיד מייחלת לתשובה השנייה.

אני מייחלת לה, כי אני מאמינה שתהליך כתיבה בעל  משמעות הוא תוצאה של דחף רגשי – צורך נפשי עמוק לעבד אירועים שקיבלו פרשנות עמומה ועדיין זקוקים להבהרה בינינו לבין עצמנו. רצון לגעת באופן נשלט בפנטזיה, בגעגועים, בזיכרונות, במשאלות כמוסות וגם בכאב, באבל, בעצב, בכעס ובתסכול. מרכיבי האדם.

נפלאות דרכי הנפש לרפא את עצמה וכתיבת סיפור היא המרתקת שבהן. ההערכה, התגמולים – הם רק בונוסים משניים שעשויים להזדמן לכותב (או לא) לאחר כתיבת סיפורו.

כתיבת סיפור היא הדרך של הנפש לבטא את עצמה, כמו בחלום, באמצעות אסוציאציות חופשיות, וכדאי מאוד לאפשר לה לעשות זאת. היא זקוקה לכך כדי להשתחרר ממועקות חבויות ולהתחבר מחדש לחלומות רדומים ולאהבת החיים. זהו סיפורה של הדרמה הסמויה המתקיימת בנו במקביל לדרמה הגלויה. היא זו שמוליכה את רגלינו, מפעימה את לבנו, מכוננת את חיינו מבלי שנבין כיצד ומדוע.

אלא שבחברה התחרותית שבה אנו חיים, לעתים הכתיבה הופכת תכליתית – מכוונת מטרה: לזכות ברייטינג, לרצות את הקוראים. ולמרות שהצורך בהכרה מובן ואנושי,  לעתים המטרה הראשונית שלשמה ביקש הסיפור להיכתב – נזנחת. במצב כזה כותבים

סדנאות2

נכנסים פעמים רבות למשבר כתיבה, לתסכול, לחרדות. והרי הכתיבה החלה בדיוק מסיבה הפוכה – לרפא, לשחרר, לפרוק עומסים לא מודעים. 

מובן שסיפור שרוצה להלך בין אנשים זקוק לעריכה ולעיניים ביקורתיות. אלא ששלב העריכה הוא שלב חדש שבו הכותב נפגש שוב עם סיפורו לאחר ש”ילד” אותו. בסדנאות “סיפור חיים” המשתתפים נותנים לכותב משוב כן על העניין שעורר בהם הסיפור. כמעט תמיד סיפור שנכתב ב”דם לבו” של הכותב נוגע גם באחרים. הזרימה הרגשית מהפנטת, הסיפור איננו מאולץ, הוא מתגלגל מעצמו, בלהט. עכשיו אפשר לשנות נוסחים לא מדויקים, לותר על כמה משפטים, להאיר איזה עניין שלא הובן כהלכה. ללטש. לרטש.

הסדנאות לכתיבה אינטואיטיבית

בשונה מסדנאות “סיפור חיים” לכתיבה יצירתית ולכתיבת סיפורי חיים, סדנאות לכתיבה אינטואיטיבית שוברות מראש את הכלים. לכאן מוזמן הכאוס, הבלבול, רצף התודעה החופשי שזורם לכל ערוץ שנפתח לו, ללא כל מטרה ספרותית-אסתטית.

אלו בעצם סדנאות להתפתחות אישית באמצעות כתיבה. אך דווקא בהן אני שומעת יותר משפטים מקוריים, רואה יותר תמונות דמיון מרתקות, שומעת את שירתו הקמאית של הילד החבוי בתוך כל משתתף/ת.

מה זה אומר על כתיבה? על הכוח שלה?

כתיבה אינטואיטיבית מגלה לנו שאנחנו אנשים הרבה יותר מורכבים ומרתקים ממה שנדמה לנו. היא חושפת הכחשות, היא משחררת מכלאם חלומות, היא נותנת דרור להזיות, לחזיונות. רובד שלם הרוחש כמו מגמה מתחת לפני השטח. המופעים שלו יכולים להיות התפרצות געשית, שבר, העתקה, קימוט או משהו פחות כואב – סיפור. מַגְמָה שאיננה פורצת בבת אחת, אלא זורמת ומתקררת לאיטה תוך שהיא סוללת דרך חדשה, מפגישה אותנו עם חלקים רותחים ומאיימים שרחשו בנו – הפעם על קרקע מוצקה.

תנו לסיפור לכתוב את עצמו

בסדנאות “סיפור חיים” ובסדנאות לכתיבה אינטואיטיבית אני מנסה לגרות אנשים לגעת בסיפור שמבקש לצאת מהם, שעומד על קצות אצבעותיהם, שלוחץ כמו עובר בשל לצאת לאוויר העולם, שזקוק רק לעוד דחיפה קטנה.

כן, הרבה פעמים אני מרגישה כמו מיילדת שמנחה את היולד/ת בתהליך הכואב הזה של הוצאה החוצה, מתוך גופו, את שהגיע זמנו לצאת. אחרי הלחיצה הראשונה אין דרך חזרה. הגוף עושה את שלו, הוולד עושה את שלו. התנועה היא עכשיו טבעית, הכרחית, חד כיוונית, גם אם מלווה בכאב. בסוף זה קורה. מה שביקש לצאת לאוויר העולם – יוצא. יולדתו מלווה אותו באושר, באנחת רווחה וגם בדאגה, אבל הוא כבר במסע שלו. היא תצטרך ללמוד לשחרר אותו. לא תהיה לה ברירה. הוא תמיד יהיה משהו שהיה פעם חלק מגופה, שנוצר מתוכה. אבל עכשיו הוא נפרד, עצמאי, יש לו את החיים שלו. יגיע לאן שיגיע. הרחם התרוקן. היא יכולה להתעבר שוב. היא/הוא יכול/ה ללדת סיפור חדש.

מאמר נוסף על תהליכי כתיבה וריפוי בYNET

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4698688,00.html

 כתבת טלויזיה על סדנת סיפור חיים:

https://www.youtube.com/watch?v=wlBqUwpyhLg

 

http://bkiovnhroh1.com/PAGE1993.asp

 

סדנאות לכתיבה חווייתית בהנחיית שלומית מירון :

  • בקריית אונו בימי ראשון ושני בשעות הבוקר (לפרטים נוספים ולהרשמה: 03-5353635)
  • ברמת אילן בגבעת שמואל בימי רביעי בבוקר (03-5325651)
  •  בבית פרנקפורט בתל אביב בימי ראשון בערב (03-6492409)
  • במרכז עולמות פתח תקוה בימי שלישי בבוקר (03-9233280)
  • במוזיאון ארצות המקרא בירושלים בימי שישי (02-5611066)
  • הסדנה לכתיבה אינטואיטיבית וסדנאות מרוכזות למטפלים מתקיימות  בשעות הערב במרכז ( 052-2805516) 
  • סדנה לכתיבת סיפורים לבני נוער מתקיימת בימי שני אחה”צ בספריית קרית אונו (0502070232)

עוד מהבלוג של שלומית מירון

שיפתח עלי, שיפתח - סיפור קצר מאת שלומית מירון

שיפתח עלי, שיפתח- סיפור קצר מאת שלומית מירון שוב הנעליים האלה בסלון. תמיד נעליים בסלון. מה כל כך קשה, מה?! היא אספה אותן בהפגנתיות. מרפקיה שולחים אליו חיצי רעל. ואת הילד אספת? ואת החבילה מהדואר הבאת? הוא לא אסף ולא הביא....

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

הצקות בבי"ס - - -"מי נבהל מחץ מורעל?" ביבליותרפיה להורים ולילדים

ההבעה על הפנים של הילד שלי לא הייתה, כנראה, נתונה לפרשנות נוספת. כי למרות ששוב מיהרתי מאוד, הלב שלי נעצר ונעכר. מה קרה? אני שואלת. שתיקה. מה קרה??? הפנים שלו...

מה לא מלמדים ילדים מתעללים

ישבנו יחד חבורה של אנשים נורמטיביים מאוד – חלק מטפלים ואנשי חינוך - וצפינו בחדשות הבאות עלינו לרעה הישר ממסך הטלויזיה. כמו כולם גם אנחנו היינו מזועזעים וכואבים מסיקור מקרה נוסף של התעללות מינית בנער. עוד ילד שחייו הושחתו...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה