הבלוג של הפונדקאית

shlomitrauner

אשת חינוך, פעילה חברתית ירושלמית, נשואה למתן ואמא לדורון ושחר. פונדקאית שמחה.

עדכונים:

פוסטים: 13

החל ממאי 2019

 

התינוקת שילדתי היתה השבוע בת חצי שנה. קיבלתי תמונה שלה זוחלת אתמול (ואני קוראת מכאן לדנה לשלוח לי סרטון להוכחה חד משמעית), והכל נראה קצת כמו חלום רחוק עכשיו, בימי הקורונה. וכשאני אומרת הכל, אני מתכוונת לא רק לפונדקאות, אלא לחיים עצמם, ובעיקר לרגעים של חופש ושל מסעות.

 

וכדי לזכור בכל זאת, שהרגעים האלו היו בעולם ואולי אפילו עוד יהיו, אשקיע הערב בלהזכיר שלוש מתנות שנתתי לעצמי בחצי שנה הזו.

 

כמה עשרות אלפי שקלים נכנסו לחשבון שלנו בעקבות הפונדקאות (אמנם לא מה שמקובל, אך עדיין סכום נאה). הייתי באיזו תחושה שזה כסף מקודש כמעט, כזה שלא יכול לשמש לחסכונות או תשלומי משכנתא. שמתי את הסכום בחשבון נפרד וקראתי לו – קרן החלומות שלי. עם זאת, הכסף וחופשת הלידה היו רק תירוץ: המחשבה שמותר, אולי אפילו מגיע לי היתה המנוע העיקרי, ומציעה לכולן ולכולם צ’ופרים עצמיים כאלו מידי פעם, ואחרי הקורונה בטוח מגיע לכם. למקרה שתרצו את אלו ספציפית, מפרטת גם עלויות.

 

מתנה ראשונה: קרוז משפחתי

 

מתן, אישי המפרגן, חזר ואמר: זה כסף שלך, שלא יתערבב לנו. למרות זאת, היה לי ברור, שאחרי הלידה זה הזמן לצ’ופר משפחתי, לאלו שיותר מכל שילמו את מחיר העייפות והמתח שהיו כרוכים בהיריון. וכך, חודש אחרי הלידה, מצאנו עצמינו טסים לרומא, ומשם שטים לעוד יעדים באיטליה, צרפת וספרד. הביקור בכל אחת מהמדינות הללו, וגם באוניה עצמה, נשמע עכשיו רחוק מתמיד: אבל בתחילת נובמבר הם עוד היו מרחק ארבע שעות טיסה, ועוד לילה אחד של שיט בין יעד ליעד.

 וכך בילינו שמונה ימים ושמונה לילות בקאן ובנפולי, בפלמה דה מיורקה ובברצלונה, ובעיקר מתנדנדים על פני הים התיכון, נהנים מהופעות סטנדאפ על הבר, מחזמרים, בריכות, שפע מסעדות, ואנשי צוות על ימין ועל שמאל שמציעים “וואשי וואשי” (אלכוג’ל) עוד לפני שזה נעשה מוצר כה פופולרי. למרות שהילדים שלנו לא התחברו למועדון שהציע להם שירותי קייטנה בכל יום עד אחת בלילה, מתן ואני נתנו זה לזה גם זמן לבד (אנחנו מומחים בזה, וזו ההמלצה הכי חמה שאני יכולה לתת לזוגיות מוצלחת, כולל – ואולי אפילו בעיקר- בימים אלו). אני הייתי מבלה שעה כל ערב בג’קוזי החם שהיה על הסיפון, כשמעלי מטפטף יורה סתווי, ומתן יצא לחדר הכושר שעל האוניה. בלילה האחרון תרגלנו את דורון היטב איך להגיע אל הקומה הרביעית והעליזה אם יהיה צורך, וישבנו שנינו בפאב ובו הופעה של ארבעה מוזיקאים שאלתרו בכשרון רב, בהתאם לבקשות הקהל, על שני פסנתרים. באותם צהריים, כאשר יצאנו מהופעת הריקודים זכיתי לתשואות הכי לא מוצדקות שזכיתי להן בחיי: הקברניט ואיתו מאה אנשי צוות, לבושים במדים שונים ומשונים בהתאם לתפקידם על האוניה, מחאו כפיים וקדו לכבוד סיום השיט. בניגוד ל500 איש האחרים שהיו באולם ויצאו יחד, אנחנו יצאנו בעיכוב ניכר אחרי שאספנו סוכריות שהקטן פיזר במדרגות. לא ידענו כמובן שבמבואה מחכים בסבלנות רק לנו.

אני יודעת שרוב הישראלים, בטח משפחות צעירות, לא חושבים על קרוז כאופציה ראשונה לטיול. אנחנו עצמינו לא שמענו אף מילה של עברית, מלבד פעם אחת שבה ירדנו במעלית (שכנו בקומה ה13 מתוך 18), וכשהדלת נפתחה בדרך שמענו קריאה של אשה בעברית, אוי, גם בזו אין מקום (12 המעליות לא הספיקו, וזה היה עקב האכילס באוניה). בכל אופן, כשהעולם ישוב להיות לא בדיוק מה שהיה, אבל די דומה, אנחנו נמשיך ונצא לקרוזים, וממליצה בחום. וזה לא יקר יותר מטיול רגיל: 3,500 דולר לשיט של ארבעה כולל הכל, חוץ מטיפים וטיסות.

 

מתנה שניה: טיול ליוון

 

קצת סיפרתי על הטיול הזה בפוסט הקודם, שנכתב ממש בטיסה חזור (http://saloona.co.il/shlomitrauner/?p=64). ארבעה ימים באתונה. טסתי לבד, ובחרתי במלון הכי שווה בעיר. ביליתי שם עם ישראלים שלא הכרתי קודם, וזו היתה הרפתקה בפני עצמה, אבל העיקר היה בכל זאת זמן האיכות איתי עצמי, בין המקומיים מסבירי הפנים והאותיות העתיקות שקמו לתחיה, בין העמודים בני האלפיים בכל פינת רחוב, בין הרחובות הצרים, הברים העליזים והאוכל המסורתי. הטיסות והמלון יחד עלו פחות מ2000 ₪, מחיר לחופשה זולה של ארבעה ימים בארץ.

 

מתנה שלישית: מנוי לבריכה

 

אני אומרת בריכה למרות שמדובר בבריכה וחדר כושר, כי מראש ידעתי שאני לא טיפוס של משמעת עצמית (מעולם לא עשיתי ספורט, עד כה). ידעתי שאם לא יהיה לי כיף אני לא אגיע יותר מפעם אחת, וחדר כושר זה בעיקר מעייף, לעומת בריכה, שזה גם סוג של נופש, בעיקר כשהיא במלון. את המנוי עשיתי ביום הכי קר בשנה (למרות שהשלג המובטח לא ירד). הבריכה מתחת לכיפת השמיים ומול נופי העיר העתיקה, מחוממת עם ענן אדים מעליה. לרוב אני נמצאת בה לבד, עם MP3 ייעודי, מולי שעון גדול שזז על פי חוקיות משלו, שלא הצלחתי להבין, ונותן קצת תחושה של מחוץ לזמן. כיאה למלון חמישה כוכבים, ערימות של מגבות נקיות נמצאות בכל פינה, ואני נכנסת עם מגבת אחת שנעלמת מיד ע”י עובדת חרוצה, יוצאת ויושבת על מגבת אחרת בכסא הנוח, מתכסה במגבת שלישית ומייבשת את הראש ברביעית. אחרי הסאונה היבשה או הרטובה, לפי מצב הרוח, משתמשת בחמישית וכמובן צריך עוד מגבת או שתיים אחרי המקלחת עם הסבונים השווים. בדרך החוצה לוקחת כרטיס חניה ותפוח שנראה כאילו יצא מקטלוג, וכל העובדים החייכנים נדים לי לשלום. זה מעורר בכם קנאה? גם בי. 7900 ₪ וגם לכם יהיה מנוי שהוקפא עד להודעה חדשה.

 ובימים בהם במסעות שלי כוללים הליכה משולחן העבודה, לספה, למטבח ולמיטה, טוב שיש זכרונות מתוקים כאלו. והלוואי שנקפיד לשוטט מעט כדי שנוכל שוב לשוטט הרבה, וחג חירות שמח.

 

נ.ב: פרידה מסלונה
בימים אלו סלונה משנה את פניה. אני מניחה שזה הפוסט האחרון שלי בפלטפורמה הזו. כשאפרסם בפלטפורמה חדשה אעדכן בעמוד הפייסבוק שלי, מוזמנים לחפש אותי שם. כמו כן, כנראה כחלק מאותו המהלך, לא הצלחתי להעלות תמונות לבלוג הזה: גם אותן תוכלו לראות אצלי בפייסבוק.
https://www.facebook.com/ShlomitRauner

עוד מהבלוג של הפונדקאית

היריון מרובה אמהות

כתבתי ביום של בדיקת הבטא: "אז פיזית אני בהיריון, ורגשית נמצאת אפשהו בין לא לעכל בכלל לבין לחוש שזה מובן מאליו לגמרי. איכשהו הנחתי שההפקדה הזו תצליח, עד כדי כך שביום בו הייתי אמורה לקבל מחזור השבוע לבשתי בהיר, וכשהתבוננתי על...

תגובות

פורסם לפני 12 months

חום יולי אוגוסט: על החלטות רפואיות בקבוצה ועל חופש התנועה

אני באמצע החודש השביעי, ההיריון מתחיל להיות כבד לי וחם, וחצי יולי ואוגוסט שלפני נראים ארוכים מתמיד. בשני ההריונות שלי ניצלתי מן הקיץ: דורון נולד בתחילת יוני ושחר בסוף מאי, ושני התאריכים תוכננו בדקדקנות בהתאם לבגרות...

תגובות

פורסם לפני 11 months
תצוגה מקדימה

דמדומי היריון

אני היום בשבוע 39+1, בדיוק היום בו ילדתי את ילדיי שלי. עוד לא בדרך לחדר לידה, אבל זה יכול לקרות כל רגע, ואני במצב המתנה. שמועות אומרות שתאריך הלידה תלוי בגנטיקה של העובר, כך שאין לדעת במקרה הזה, ואחרות אומרות שפונדקאיות נוטות...

תגובות

פורסם לפני 8 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה